ארגון המורים

ארגון המורים
	סמל הארגון
התאגדות	אגודה עות'מאנית
תחום	חינוך
מדינה	ישראל
חברים	מעל 88,000
יושב ראש	רן ארז
תקופת הפעילות	1958–הווה (כ־66 שנים)
נוצר מתוך	הסתדרות המורים
	www.irgun-hamorim.org.il

ארגון המורים (ובשמו המלא: ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ובמכללות) הוא איגוד מקצועי המאוגד כאגודה עות'מאנית המייצג מורים במערכת החינוך העל-יסודית בישראל בפני הממשלה והגופים העוסקים בחינוך. בארגון חברים (נכון ל-2020) למעלה מ-83,000^[1] עובדי הוראה מכל רחבי ישראל, בכל זרמי החינוך: הממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי, בסמינרים ובמכללות. ארגון המורים קטן בגודלו מהסתדרות המורים, שהיא הגדולה והוותיקה יותר בין שני ארגוני העובדים במערכת החינוך.

היסטוריה

ב-1958 פרשו 200 מורים מבתי הספר העל יסודיים מהסתדרות המורים והקימו ארגון נפרד שיקדם את מעמדם. המניע המקצועי לפרישה הייתה תחושת המורים כי השכלתם רחבה יותר ועבודתם כמורי תיכון חשובה וקשה יותר מהעבודה עם תלמידי החינוך היסודי והגנים. אך ברקע עמדה שאלת ההצטרפות להסתדרות הכללית, שלה התנגדו בכל תוקף. על הפרק עמדה גם השאלה הפוליטית שהתוותה את העיקרון המנחה את הארגון מאז הקמתו: הארגון אינו קשור לזרמים פוליטיים כלשהם, והחברות בו, כמו כל תפקידי הניהול, הם מקצועיים. הבחירות הן על בסיס ייצוג של בתי הספר ועל רקע מקצועי בלבד. במשך יותר משנה וחצי סירב משרד החינוך להכיר בארגון, אך לבסוף ניסה שר החינוך, זלמן ארן, לקדם פשרה על פיה ארגון המורים יזכה בהכרה, אבל הסתדרות המורים תמשיך לייצג את חברי הארגון בענייני שביתות. לאחר שחבריו למפלגה דחו את הפשרה שלו, התפטר זלמן ארן מתפקידו^[2]. מאז צמח הארגון, והצטרפו אליו רוב מורי החינוך העל יסודי. אין הוא מקיף את כל המורים בחינוך העל יסודי, וישנם כאלה החברים בהסתדרות המורים.

בשנת 2011 חתם הארגון עם משרד החינוך על יישום רפורמת עוז לתמורה.^[3]

מבנה הארגון

מוסדותיו הנבחרים של ארגון המורים הם:

ועידה ארצית בת 950 חברים המייצגת את המורים מכל בתי הספר.
מועצת הארגון המונה 59 חברים. המועצה נבחרת על ידי הוועידה.
הנהלת הארגון המונה 8 חברים ויו"ר. ההנהלה נבחרת בידי המועצה.

כמו כן מקיים הארגון ועדת ביקורת ובית דין חברים.

יושבי ראש הארגון

שם	תקופת כהונה
מרדכי כהן	1958–1960
יצחק איינהורן	1960–1962
אברהם כץ	1962–1969
ראובן אבירם	1969–1979
בנימין ולר	1979–1982
שושנה באייר	1982–1991
שוש אורן	1991–1997
רן ארז	1997–מכהן

בין ארגון המורים להסתדרות המורים

מאז פרשו חברי ארגון המורים מהסתדרות המורים, הצטלבו דרכיהם ונפרדו פעמים אחדות. לעיתים היו מאבקיהם משותפים והם ניהלו חזית אחת לקדם את ענייניהם, ולעיתים פעלו בנפרד.

הגננות והמורים בבתי הספר היסודיים, חברי הסתדרות המורים, מקבלים את משכורותיהם מהממשלה, בעוד חברי ארגון המורים הם בעיקר מורים בחינוך העל יסודי ומקבלים את שכרם מהרשויות המקומיות או מהבעלויות (כגון רשת אורט ישראל). הבדל זה משפיע גם הוא על אופי המאבק והאינטרסים של כל אחד מהארגונים.

כלי נשק ייחודי של חברי ארגון המורים, בעת שביתה, הוא היכולת לעכב ולשבש את בחינות הבגרות. כוחו של ארגון המורים בא לידי ביטוי בעת החלת הרפורמה הראשונה במערכת החינוך, בשנות ה-60, כאשר הארגון שותף להתוויית הרפורמה בניגוד לעמדת חברי הסתדרות המורים.

הפגנת תמיכה של מורים הארגון המורים 31 באוגוסט 2023

שיאה של המחלוקת בין האיגודים הוא הניסיון של הממשלה ומשרד החינוך להעביר את הרפורמה בחינוך כפי שהוצעה על ידי ועדת דברת, בשנים 2006–2007. בעוד חברי הסתדרות המורים ניהלו משא ומתן נפרד עם הממשלה, פנו חברי ארגון המורים למאבק משלהם. ובעוד אלה מגיעים להסכמה המשיכו חברי ארגון המורים להתנגד להחלת הרפורמה ולדרוש בה שינויים, כאלה שישפרו את תנאי המורים וכאלה שיעלו את ערכם ומעמדם. במשך שנת הלימודים תשס"ז נקטו חברי הארגון עיצומים אשר שיבשו את הלימודים בבתי הספר העל-יסודיים, ובשנת הלימודים תשס"ח, בשביתה הגדולה שפרצה באוקטובר 2007, השבית ארגון המורים את מערכת החינוך העל יסודי במשך 64 ימים, בעוד חברי הסתדרות המורים המשיכו ללמד כרגיל.

בחודש נובמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, יצא ארגון המורים במסע פרסום נרחב נגד שרת החינוך, יולי תמיר. הסתדרות המורים הגיבה לכך, ופרסמה מודעות תמיכה ביולי תמיר^[4].