ארוו פרט

ארוו פרט
**Arvo Pärt**
לידה	11 בספטמבר 1935 (בן 89); פאידה, אסטוניה
מוקד פעילות	ברלין
מקום לימודים	האקדמיה האסטונית למוזיקה ותאטרון
סוגה	סימפוניה, מוזיקה מינימליסטית, מוזיקה קלאסית עכשווית, מוזיקה דתית
שפה מועדפת	אסטונית, רוסית, גרמנית
חברת תקליטים	ECM
בן או בת זוג	נורה פרט
צאצאים	מיכאל פרט
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (2011); מדליית טאלין (2011); דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז (2010); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2015); פרס פולר למוזיקה (2023); קצין במסדר כתר האלון (2022); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרהאם (2003); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריבור (2007); פרימיום אימפריאל (2014); פרס רצינגר (2017); פרס הרדר (2000); פרס לאוני סונינג למוזיקה (2008); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (2009); מסדר הסמל של אסטוניה, דרגה 1 (2006); Honorary Member of the International Society for Contemporary Music; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סידני; מדליית זהב להצטיינות בתרבות; Classic Brit Awards ;
	www.arvopart.ee
	פרופיל ב-IMDb

ארווֹ פֶּרְט (באסטונית: Arvo Pärt; נולד ב-11 בספטמבר 1935) הוא מלחין אסטוני, המזוהה לעיתים קרובות עם אסכולת המינימליזם וביתר דיוק, אסכולת ה"מינימליזם הקדוש", או "המקודש". הוא נחשב לחלוץ הסגנון הזה, יחד עם בני דורו הנריק גורצקי וג'ון טאוונר. ארוו פרט נודע בעיקר ביצירותיו המקהלתיות.

אפילו באסטוניה, ארוו קיבל אותה הרגשה שכולנו מקבלים. [...] אני אוהב את המוזיקה שלו, ואני אוהב את העובדה, שהוא אדם אמיץ ומוכשר כל כך. [...] הוא לגמרי מחוץ לרוח הזמן ובכל זאת, נהנה מפופולריות עצומה, שיש בה משום השראה רבה. המוזיקה שלו מספקת צורך אנושי עמוק, שאין לו דבר וחצי דבר עם אופנה."

— סטיב רייך

קורות חיים

פרט נולד בפאידה (Paide). השכלתו המוזיקלית של ארוו החלה בגיל 7, ובגיל 14 או 15 כבר כתב יצירות משלו. כאשר למד קומפוזיציה (אצל המורה היינו אלר) בקונסרבטוריון של טלין, נאמר עליו, "נדמה שדי לו לנער את שרווליו והתווים פשוט נושרים מתוכם." ההשפעות מן העולם שחוץ לברית המועצות היו מועטות מאוד בשנים ההן, לא יותר מאי-אילו סרטי הקלטה ופרטיטורות, שהגיעו באופן בלתי חוקי.

אף כי בשנותיו הראשונות של פרט הייתה אסטוניה מדינה עצמאית, ברית המועצות כבשה אותה בשנת 1940 כתוצאה מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין הסובייטים לנאצים. אסטוניה נשארה בשלטון סובייטי (מלבד תקופה של שלוש שנים בכיבוש גרמני) למשך 51 השנים הבאות.

מכלול יצירתו של פרט מתחלק באופן כללי לשתי תקופות. יצירותיו המוקדמות כתובות בסגנון נאו-קלאסי מחמיר, בהשפעת שוסטקוביץ', פרוקופייב וברטוק. אחר החל להשתמש בחיבוריו בטכניקת שנים-עשר הטונים ובשיטה הסריאלית של שנברג. גישה זו לא רק העלתה עליו את חמת הממסד הסובייטי, אלא התגלתה גם כמבוי סתום מבחינה יצירתית. אומר הביוגרף של פרט, פול הילייר:

"...הוא הגיע למצב של יאוש מוחלט, שבו הלחנת מוזיקה הצטיירה בעיניו כמחווה הסתמית וחסרת התוחלת ביותר שבנמצא, והוא לא מצא בעצמו את האמונה המוזיקלית וכוח הרצון לכתוב ולו תו יחיד."

בהצהרה זו יש אולי מן ההגזמה, מאחר שהסימפוניה השלישית שלו, המצביעה על סטיה מן הסגנון הקודם (1971), חוברה בתקופה זו. עם זאת, ברור שפרט חוה משבר אישי עמוק. בתגובה למצב זה של בין המצרים השתקע המלחין במוזיקה עתיקה - חזר, למעשה, לשורשי המוזיקה המערבית. הוא חקר את הקנטוס פירמוס, המזמור הגרגוריאני מן המאה השישית, ואת הופעת הפוליפוניות בתקופת הרנסאנס. באותה זמן החל לרדת לעומקה של הדת והצטרף לכנסייה האורתודוקסית הרוסית, מה שמצביע אולי על כך, שהמשבר שעבר נבע, בחלקו, מסיבות רוחניות, ולא רק ממניעים מוזיקליים בלעדיים.

המוזיקה שהחלה להגיח לאוויר העולם לאחר תקופה זו הייתה שונה באופן קיצוני. פרט מתאר אותה כ"טינטינאבולרית" - דומה לצלצול פעמונים. המוזיקה מאופיינת בהרמוניות פשוטות, לא פעם צלילים בודדים, נטולי קישוטים, או אקורדים משולשים, שהם הבסיס להרמוניה המערבית. אלה מזכירים צלצולי פעמונים, ומכאן השם. האקורדים הפעמוניים כתובים במקצבים פשוטים ובמהירות קבועה. השפעת המוזיקה העתיקה ברורה. מאפיין נוסף ביצירותיו המאוחרות של פרט הוא, שלעיתים קרובות הן כתובות לטקסטים מעבודת הקודש, אם כי על פי רוב הוא בוחר בלטינית או בשפה הסלבונית המקובלת בליטורגיה האורתודוקסית, במקום בשפת אמו, אסטונית.

פרט נודע ביותר ביצירותיו אלה, המאוחרות, ומצבו יוצא דופן כמלחין מודרני בהיותו פופולרי מאוד עוד בחייו.

פרט אמר, כי המוזיקה שלו דומה לאור העובר דרך מנסרה: המוזיקה עשויה להגיד משהו שונה במקצת לכל מאזין, וכך היא יוצרת ספקטרום של חוויה מוזיקלית, בדומה לקשת הצבעים של שבירת האור.

המוזיקה שלו שימשה ביותר מ-50 סרטי קולנוע בין השנים 1962 ל-2004. ה"שיר לזכר בנג'מין בריטן" הופיע בסרט "הנאהבים מפריז" של לאיוש קאראס (1991) ובסרטו של מייקל מור "פרנהייט 9/11", כרקע למתרחש לאחר התקפות ה-11 בספטמבר 2001 בניו יורק.

בישראל, קטע מתוך היצירה "Te Deum" הופיע בסדרת הדרמה טירונות,

קטע מתוך יצירה "Fur Alina" הופיע ב"אנאפאזה" של להקת בת שבע.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארוו פרט בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ארוו פרט (באסטונית ובאנגלית)
ארוו פרט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארוו פרט, באתר AllMovie (באנגלית)
ארוו פרט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ארוו פרט, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ארוו פרט, באתר ספוטיפיי
ארוו פרט, באתר Last.fm (באנגלית)
ארוו פרט, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
ארוו פרט, באתר AllMusic (באנגלית)
ארוו פרט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארוו פרט, באתר Discogs (באנגלית)
ארוו פרט, באתר Songkick (באנגלית)
Arvo Part Website - אתר מקיף אודות ארוו פרט (באנגלית)
ארוו פרט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)


לידה	11 בספטמבר 1935 (בן 89) פאידה, אסטוניה
מוקד פעילות	ברלין
מקום לימודים	האקדמיה האסטונית למוזיקה ותאטרון
סוגה	סימפוניה, מוזיקה מינימליסטית, מוזיקה קלאסית עכשווית, מוזיקה דתית
שפה מועדפת	אסטונית, רוסית, גרמנית
חברת תקליטים	ECM
בן או בת זוג	נורה פרט
צאצאים	מיכאל פרט
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (2011) מדליית טאלין (2011) דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז (2010) העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2015) פרס פולר למוזיקה (2023) קצין במסדר כתר האלון (2022) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרהאם (2003) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריבור (2007) פרימיום אימפריאל (2014) פרס רצינגר (2017) פרס הרדר (2000) פרס לאוני סונינג למוזיקה (2008) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (2009) מסדר הסמל של אסטוניה, דרגה 1 (2006) Honorary Member of the International Society for Contemporary Music דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סידני מדליית זהב להצטיינות בתרבות Classic Brit Awards
www.arvopart.ee
פרופיל ב-IMDb