אריאן (סדרת משגרים)
סדרת מרקיעים רב-פעמיים [1]אריאן (בצרפתית: Ariane) היא סדרה שפותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 בצרפת וייצורה נמשך עד היום. השם מבוסס על הגייה צרפתית לאריאדנה.
 | |||||||
| אריאן 5 | |||||||
| ייעוד | משגר לוויינים וחלליות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | Arianespace | ||||||
| ארץ ייצור |
 צרפת | ||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||
| סטטוס | פעיל | ||||||
| אתרי שיגור | 1 | ||||||
| שיגורים | 261 | ||||||
| הצלחות | 249 | ||||||
| שיגור ראשון | 24 בדצמבר 1979 | ||||||
| יכולת | |||||||
| מטען ל־LEO | 21,000 ק"ג | ||||||
| |||||||
היסטוריה
עריכההפרויקט הוצע על ידי צרפת בשנת 1973 במסגרת שיחות עם גרמניה המערבית ובריטניה. סוכנות החלל האירופית (ESA) העבירה את תכנון המשגר לחברת בת של חברת "איירבוס". בשנת 1980 הוקמה חברת אריאן ספייס ש-32.5% ממנה שייכות למרכז הצרפתי הלאומי לחקר החלל (CNES) והיא אחראית על הייצור, הפעלה ופעילות מסחרית בנושא. שיגורים מבוצעים ממרכז החלל הגיאני (CSG).
המשגר הראשון בסדרה אריאן 1 היה משגר תלת-שלבי שהתבסס על טכנולוגיה שפותחה עבור טילים. הוא ניצל דלק נוזלי. השיגור הראשון בוצע בשנת 1979. בהדרגה על בסיס דגם זו פותחו דגמים נוספים עד לאריאן 4. הדגמים המתקדמים היו מסוגלים להביא לחלל זוג לוויינים.
אריאן 4 היא הגרסה האחרונה שהשתמשה בתכנון המקורי של משגרי אריאן, אם כי בעלת מכלי דלק גדולים יותר ומספר שינויים נוספים, השיגור הראשון בוצע ב-22 בינואר 1990.
בהמשך פותח משגר מדגם אריאן 5 ששוגר לראשונה ב-4 ביוני 1996. בדצמבר 2021 בעזרת משגר זה שוגר לחלל טלסקופ החלל ג'יימס וב (JWST). אריאן 5 שוגר למשימה האחרונה ב-5 ביולי 2023.[2]
אריאן 6 שוגר ב-9 ביולי 2024. הוא מיתמר לגובה 62 מטרים ושוקל 520 טונות, הוא פרי עמלן המשותף של 13 מדינות ולמעלה מ-600 חברות ביבשת, ופיתוחו לאורך כעשור עלה למשלם המיסים האירופי 3.8 מיליארד יורו. קבוצת אריאן הצרפתית היא הקבלנית הראשית של הפרויקט.[3][4]
מטרת הפיתוח היא להגיע לדגם זול יותר לשיגור בודד ובעל יכולת של עד 11 שיגורים בשנה.
דגמים
עריכה| דגם | מספר שיגורים | תת-דגמים | מטען למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (ק"ג) | מטען למסלול לווייני נמוך (ק"ג) | גובה (מ') | מסה (ק"ג) | שלבים |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אריאן 1 | 9 / 11 | - | 1,850 | - | 47.46 | 211,500 | 3 |
| אריאן 2 | 5 / 6 | - | 2,180 | - | 49.13 | 220,950 | 3 |
| אריאן 3 | 10 / 11 | - | 2,700 | - | 49.13 | 234,500 | 3 |
| אריאן 4 | 113 / 116 | 40, 42P, 42L, 44P, 44LP, 44L | 2,000–4,300 | 5,000–7,600 | 58.72 | 240–470 ט' | 3 |
| אריאן 5 | 112 / 117 | G, G+, GS, ECA | 6,950–10,500 | 16,000–21,000 | 46–52 | 720–780 ט' | 2 |
| אריאן 6 | 1 / 1 | 62, 64 | 5,000–10,500 | 7,000–20,000 | 63~ | 500–900 ט' | 2 |
| אריאן נקסט | בפיתוח מוקדם, מתוכנן לשיגור בשנות ה-30 | - | - | - | - | - | - |
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ האקדמיה ללשון: במקום מערכת שיגור לחלל או משגר, מהיום אמרו: מרקיע! (space.gov.il)
- ^ Svenson, Adam (2023-07-06). "Last Ariane 5 Mission Leaves Europe Without Launch Capacity". AIR SPACE News.
- ^ עודד כרמלי, שיגור הבכורה של המרקיע אריאן 6 אמור להבטיח את עצמאותה של אירופה בחלל, באתר סוכנות החלל הישראלית, 8 ביולי 2024
- ^ מרדכי שאבי, לוויין ננו פורטוגלי נשלח היום לחלל בטיסת הבכורה של טיל אריאן 6, באתר חדשות פורטוגל, 9 ביולי 2024