אריה פולונסקי

אריה פולונסקי (1910 – 30 במאי 1939) היה חבר בארגון ההגנה ששירת במשטרת המנדט ושימש כמקשר בין הסוכנות היהודית לבולשת הבריטית. נרצח על ידי האצ"ל בחשד של הלשנה על חברי האצ"ל.

אריה פולונסקי

אריה (לייב'ל) פולונסקי, שנות ה-1930
לידה	1910 קוברין, פולין (היום בלארוס)
הוצאה להורג	30 במאי 1939 (בגיל 29 בערך)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תאריך עלייה	1929
השתייכות	חבר בארגון ההגנה ששירת במשטרת המנדט
תקופת הפעילות	1931 – מאי 1939 (כ־8 שנים)
דרגה	קורפורל
תפקידים בשירות
מקשר בין הסוכנות היהודית לבולשת הבריטית

קורות חייו

אריה פולונסקי נולד בקוֹבְּרִין שבפולין (היום בבלארוס), לזיסל ולאפרים, במשפחה בת שני ילדים. אביו היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בעיר והילד חונך לאהבת ארץ ישראל ולשאיפה לעלות לארץ. כילד למד בחדר ולאחר מכן בגימנסיה תרבות והצטרף לתנועת השומר הצעיר. כהכנה לעלייתו לארץ ישראל הפסיק את לימודיו, למד נגרות. ויצא להכשרה מטעם תנועת החלוץ.

בארץ ישראל

אריה פולונסקי עלה לארץ ישראל בשנת 1929 לאחר מאורעות תרפ"ט. הוא החל את דרכו בארץ ישראל בקיבוצה של אחותו, רמת הכובש, ובהמשך היה לחבר גדוד העבודה ברמת רחל ועבד כחלוץ בפרדסים ובסלילת כבישים. הוא הצטרף לארגון ההגנה ועל פי קריאת המוסדות הלאומיים וביוזמת ארגון ההגנה, במטרה שינצל את תפקידו להעברת מידע על הבולשת הבריטית ובמיוחד על פעולותיה כנגד מעפילים, הצטרף בשנת 1931 למשטרת המנדט. יצחק בן-צבי, יו"ר הוועד הלאומי ולימים נשיא מדינת ישראל היה האיש ששלח את אריה פולונסקי להצטרף לשורות המשטרה וכדי לעזור לו להקלט בתפקידו במשטרה שרוב שוטריה היו אנגלים וערבים מינה לו שני מורים, האחד לאנגלית והאחר לערבית. בשנת 1932 היה בין עדי התביעה במשפט של מספר נאשמים מחוגי בית"ר, בראשות אב"א אחימאיר, על הפרעה להרצאה של נורמן בנטוויץ' באוניברסיטה העברית. במשפט של סטאבסקי על רצח ארלוזורוב העיד אריה ורובל שפולונסקי איים עליו שהוא ישב במאסר יחד עם סטאבסקי.

אריה פולונסקי הצליח בתפקידו והגיע לדרגת רב-טוראי – קורפורל, ועם זאת שימש כמקשר בין הסוכנות היהודית לבולשת הבריטית. מלבד העברת מידע על פעולות הבולשת נגד המעפילים יהודים, עזר אריה פולונסקי לאסירים יהודיים חברי הגנה וגם לאסירים אחרים שנכלאו בבתי הכלא אותם פקד במסגרת תפקידו במשטרה. הוא ראה בתפקידו משימה לאומית והתמיד בו במשך שמונה שנים.

הרצח

כאיש משטרת המנדט, הקשור אף עם הבולשת הבריטית, נראה אריה פולונסקי בעיני האצ"ל כמשתף פעולה וכחשוד בהסגרת חבריהם לבריטים והאצ"ל החליט להוציאו להורג.

בשעות הערב של ה-29 במאי 1939, ליד "בית המעלות" בירושלים בו התגורר, נורה אריה פולונסקי על ידי אנשי האצ"ל. ארבעה קליעים פגעו בו והוא נפצע אנושות ולמחרת מת מפצעיו בבית החולים שערי צדק. עובר אורח תמים, עולה חדש צעיר ממשהד בשם אשר נאמדאר, שהזדמן למקום האירוע, נהרג גם הוא מאש התוקפים. הותיר אחריו אשה.

לאחר שבועיים, נטל האצ"ל בשידור רדיו, אחריות על הרצח. לפי הודעה רשמית של מפקדת הארגון, 'גזר דינו נחרץ למוות על שהלשין על אנשינו'.

תגובת היישוב

רצח אריה פולונסקי עורר זעם רב ביישוב. בהלווייתו, שנערכה בבית העלמין בהר הצופים, השתתפו נציגי המוסדות הלאומיים ובראשם יושב ראש הוועד הלאומי יצחק בן-צבי וכן קציני משטרה יהודים ואנגלים ואף קצין ערבי אחד. ד"ר יעקב טהון מנשיאות ועד הקהילה של ירושלים ספד לו:

”אריה, חבר נאמן לתנועת העבודה היית, גייסנוך לשרות לאומי, להגנה.”

רצח פולנסקי היה השני בסדרה של שלוש רציחות שנעשו על ידי האצ"ל. קדם לו רצח יוסף ברוורמן, איש אצ"ל לשעבר שהצטרף למשטרת המנדט ונורה על ידי אנשי האצ"ל ברחוב בן-יהודה בתל אביב ב-3 במאי 1939, ולאחריו נרצח ולנטין בק, מתורגמן שעבד בשירות משטרת המנדט שנרצח על ידי האצ"ל שלושה שבועות לאחר הריגתו של אריה פולונסקי.

לאחר שלושת מעשי הרצח של יהודים שנרצחו על ידי האצ"ל בחודשים מאי ויוני 1939, יוסף ברוורמן, אריה פולונסקי וולנטיו בק, החליטה הנהגת היישוב שלא להגרר למלחמת אחים והסתפקה בגילוי דעת שפורסם בעיתון דבר ב-7 ביולי 1939, תחת הכותרת "לא תרצח". בראש החתומים על גילוי הדעת היו הנריטה סאלד, פרופסור אברהם הלוי פרנקל, ברל כצנלסון וש"י עגנון. ולאחריהם הופיעו שמותיהם של כמאה אנשים מהצמרת המדינית והתרבותית של היישוב, אנשי רוח ואמנים. בגילוי הדעת נאמר בין היתר:

”רצח ערבים חפים מפשע יגביר בקרב העם השכן את האיבה הפרועה ליהודים וילכד אותו מסביב לכת הטרוריסטים. רצח אנגלי חותר תחת מלחמתנו הפוליטית בקרב העם האנגלי, רצח יהודים על-ידי יהודים נותן אות למלחמה מזויינת בין יהודים, העלולה להשמיד את היישוב על-ידי מהרסיו מבפנים.”

בפגישה שנערכה בלונדון יומיים לאחר מכן, ב-9 ביולי 1939 בין ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי לבין אליהו גולומב מראשי ארגון ההגנה, הועלתה בין שאר נושאים פרשת הרצחו של אריה פולונסקי. גולומב הזהיר את ז'בוטינסקי כי מעשים כאלה יכולים להוביל למלחמת אחים.

תגובת האצ"ל

ב-17 ביוני 1939 פרסם אפרים פולונסקי, אביו של אריה, מכתב גלוי המופנה אל האצ"ל ובו דרש להסביר לו בשל מה נרצח בנו. האצ"ל השיב לו כי בנו היה מלשין שהלשין לבריטים על חברי האצ"ל ויעץ לו להפנות את טענותיו לסוכנות היהודית ששלחה את בנו לבצע את עבודתה המלוכלכת. האצ"ל הוסיף כי על אבות אחרים למנוע מבניהם לבצע שליחויות למען הסוכנות היהודית בהלשנה על חברי האצ"ל.

בתגובה לגילוי הדעת של הנהגת היישוב בכותרת "לא תרצח", פרסם האצ"ל כרוז האומר:

”זכרו כי הצו "לא תרצח" לא חל על אויב. אותו משה רבנו שנתן את "לא תרצח", הרג את המצרי ויטמינהו בחול.”

בכרוז נוסף ציטט האצ"ל את "דין רודף", שבו התיר הרמב"ם להרוג יהודי שמסר אדם לידי עכו"ם.

טיהור שמו והנצחתו

רק בתקופת מדינת ישראל, עשרות שנים לאחר הרצח, ועדה מיוחדת של וותיקי המחתרות : יצחק אבינועם, מי שהיה מפקד האצ"ל בירושלים, שייצג את האצ"ל; אל"ם במיל' גרשון ריבלין, מבכירי ארגון ה"הגנה" ואנשל שפילמן, יו"ר האגודה להנצחת חללי לח"י, טיהרה את שמו והוא נכלל בין חללי מערכות ישראל והונצח בספר "יזכור: פרשיות חייהם ומותם של הנופלים במערכות צה"ל" שבהוצאת משרד הביטחון. שמו ותמונתו מונצחים גם באתר "יזכור", אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.

אחייניתו של פולונסקי, מיכל ברזילי, נישאה באוגוסט 1962 לאבי לניר, אחיינו של אליהו לנקין, מפקד אוניית הנשק "אלטלנה". לניר נפל במלחמת יום הכיפורים, בשבי הסורי, לאחר שעונה למוות בחקירות. לאחר מותו הוענק לו עיטור העוז.

לקריאה נוספת

• Nachman Ben-Yehuda, Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, State University of New York Press, 1992. pages 152–153

• דן יהב, דמו בראשו - רציחות פוליטיות על ידי יהודים בתקופת היישוב, הוצאת שקד, 2010. עמ' 176.

קישורים חיצוניים

• אריה פולונסקי - מודעות אבל, דבר, 2 ביוני 1939.
• דרך חייו, דבר, 5 ביולי 1939
• שנה לרצח אריה פולונסקי, דבר, 19 ביוני 1940
• יצחק בן-צבי: עם זכר א. פולונסקי, י"ח שנים לנפילתו, דבר, 12 ביוני 1957