יוסף ברוורמן
יוסף ברוורמן (1911 – 3 במאי 1939) היה איש אצ"ל שפרש מהארגון, הצטרף למשטרת המנדט והוצא להורג על ידי האצ"ל באשמת בגידה.
מהאצ"ל למשטרת המנדט
עריכהיוסף ברוורמן היה פעיל בתנועת בית"ר בתל אביב. האצ"ל נוסד בפילוג שחל ב-1931 בסניף ירושלים של ארגון "ההגנה", כאשר קבוצה גדולה של אנשי הסניף, בראשות אברהם תהומי פרשה מההגנה במחאה הנהגת ההגנה על "מדיניות ההבלגה" כלפי ערביי ארץ ישראל. המרכז הארצי של הארגון, שזה עתה קם, מנה ארבעה חברים, שניים מירושלים ושניים מתל אביב. בראשם עמד אחד מהארבעה, אברהם תהומי, ואחד מהם היה יוסף ברוורמן. בשנת 1935 חדל ברוורמן מפעילותו באצ"ל והצטרף למשטרת המנדט. בתחילה שירת במשטרת חיפה בדרגת קורפורל - רב-טוראי. בשנת 1936 הוצב למשטרת יפו במדור לחקירת פשעים. בראשית שנת 1939 עבר לשרת במחלקת ההגירה של משטרת החופים.
ההתנקשות
עריכההאצ"ל נטר לברוורמן על עזיבת הארגון וחשד כי במשטרת החופים הוטל עליו להתחקות על דרכי ההעפלה ולמסור ידיעות על אנשי הארגון בתל אביב וסביבתה. בשל כך גזר האצ"ל את דינו למיתה. ב-3 במאי 1939 לאחר חצות, כאשר יוסף ברוורמן צעד מעבודתו לביתו, ארבו לו אנשי האצ"ל בפינת הרחובות וילנה ובן-יהודה בתל אביב וירו מטווח קרוב חמישה כדורים לבטנו. ברוורמן הספיק להשיב בשלוש יריות מכלי נשקו ונפל מתבוסס בדמו. הוא נלקח בכלי רכב שחלף במקום לבית החולים אסותא ושם נקבע מותו.
לאחר שלושת מעשי הרצח של יהודים בידי האצ"ל - יוסף ברוורמן, ולנטין בק ואריה פולונסקי, החליטה הנהגת היישוב שלא להיגרר למלחמת אחים והסתפקה בגילוי דעת שפורסם בעיתון דבר ב-7 ביולי 1939, תחת הכותרת "לא תרצח". בראש החתומים על גילוי הדעת היו הנריטה סאלד, פרופסור אברהם הלוי פרנקל, ברל כצנלסון וש"י עגנון, ולאחריהם הופיעו שמותיהם של כמאה אנשים מהצמרת המדינית והתרבותית של היישוב, אנשי רוח ואמנים. בגילוי הדעת נאמר בין היתר:
- ”רצח ערבים חפים מפשע יגביר בקרב העם השכן את האיבה הפרועה ליהודים וילכד אותו מסביב לכת הטרוריסטים. רצח אנגלי חותר תחת מלחמתנו הפוליטית בקרב העם האנגלי, רצח יהודים על-ידי יהודים נותן אות למלחמה מזויינת בין יהודים, העלולה להשמיד את היישוב על-ידי מהרסיו מבפנים.”
בתגובה פרסם אצ"ל כרוז בו נאמר:
- ”זכרו, כי הצו 'לא תרצח' לא חל על אויב; אותו משה רבנו שנתן את 'לא תרצח' הרג את המצרי ויטמנהו בחול.”
לקריאה נוספת
עריכה- Nachman Ben-Yehuda, Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, State University of New York Press, 1992. pages 153 - 154
- דן יהב, דמו בראשו - רציחות פוליטיות על ידי יהודים בתקופת היישוב, הוצאת שקד, 2010. עמ' 130 - 146.
- דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי. הוצאת מוסד קלוזנר, 1976. כרך 2 עמ' 251.
- ספר תולדות ההגנה, הוצאת עם עובד 1972. כרך ג' חלק ראשון עמ' 56 – 61.