ארמין הלפגוט

ארמין הלפגוט
Helfgott Ármin
לידה	25 במאי 1878; אויפשט, הונגריה
פטירה	28 בדצמבר 1942 (בגיל 64); מוסקבה, ברה"מ
מדינה	הונגריה, ברית המועצות

ארמין הלפגוט (בהונגרית: Helfgott Ármin; אויפשט, 25 במאי 1878 – מוסקבה, 28 בדצמבר 1942) היה מהנדס כימיה יהודי-הונגרי, חבר ופעיל המפלגה הקומוניסטית ההונגרית.

ביוגרפיה

לימודים ומשפחה

ארמין הלפגוט נולד במשפחה יהודית כבנם של בעל המלאכה בתחום העורות ליפוט הלפגוט ושל יוזפה רוזנפלד. לאחר בית הספר היסודי סיים את לימודיו בגימנסיה ריאלית. מכיוון שמצבו הכלכלי היה די קשה, הוא נתן שיעורים פרטיים כדי לעזור להוריו בנשיאת נטל לימודיו. לאחר סיום בחינות הבגרות למד ב"אוניברסיטת יוזף המלכותית לטכנולוגיה" שנקראת היום אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה, שם סיים בשנת 1901 תואר בהנדסה כימית.^[1] הוא למד באוניברסיטה אצל פרופסור וינצה ורטה, "שאף על פי שהיו רק שני סטודנטים בכיתתו, עדיין חשב שכדאי להעביר את כל ההרצאה כשהוא מדבר בקול רם, כאילו קבוצה שלמה של סטודנטים נמצאת שם." - ציטוט מפי ארמין הלפגוט. הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית בגיל צעיר מאוד.

אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה, עבד זמן מה בברלין, ואחר כך חזר להונגריה והתקבל ב"נורות ליבון וחשמל מאוחדת". הוא דיבר גרמנית טובה, גם צרפתית וקצת אנגלית. עבודתו בנורות ליבון וחשמל מאוחדת זכתה לשבחים רבים. הוא היה מהנדס מיומן ביותר. הוריו קיוו שימצא שידוך טוב, אך הוא התחתן עם נערת פועלים ענייה. ב-9 בדצמבר 1916 התחתן באויפשט עם צציליה ארדש, בתם של אנדראש ארדש ואגנש וארו.^[2] (עוד לפני נישואיו, אחותו הצעירה של ארמין הלפגוט התחתנה עם אחיו של ליפוט אשנר, מנכ"ל "נורות ליבון וחשמל מאוחדת", וזה עורר עניין גדול באותה תקופה).

לארמין הלפגוט ואשתו נולדו שלושה ילדים בהונגריה: גזה הלפגוט בשנת 1910, מיקלוש הלפגוט בשנת 1912 וויקטור הלפגוט בשנת 1914 ושני ילדים נוספים נולדו בברית המועצות: פאל הלפגוט וקלרה הלפגוט. בשנת 1917 הוא היה מייסד האיגוד הלאומי לפקידי התעשייה והתחבורה (IKTOSZ), ומאוחר יותר כיהן כנשיא הארגון. כחבר בחוג גלילאו השתתף בעבודתם של מה שכונה "סוציאליסטים מהפכניים".

מהפכן וקומוניסט

הוא נלכד בינואר 1918 בגלל תועמלנות אנטי-מיליטריסטית ושוחרר במהלך מהפכת החרציות. באותה שנה הצטרף למפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP) ולמועצת הפועלים של בודפשט, משם גירשו את הקומוניסטים ב-28 בינואר 1919. הוא ארגן את ה"התאחדות לאומית של מהנדסים שכירים" (AMOSZ), ומאוחר יותר הפך למנהיג שלה. במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, היה קומיסר הייצור של "נורות ליבון וחשמל מאוחדת" ושימש חבר הדירקטוריום (מועצה מקומית בת שלושה חברים) של אויפשט. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית נידון ל-4 שנות מאסר, אך בשנת 1922 נשלח לרוסיה הסובייטית במסגרת חילופי האסירים הסובייטי-הונגרי. שם עבד בתפקיד כלכלי. בשנת 1933 מונה למנהל תשלובת נורות הליבון של לנינגרד. הוא נעצר בשנת 1938 באשמה מפוברקת ונידון למוות. הוא מת בכלא.

לקריאה נוספת

"ארמין הלפגוט". המוזיאון הספרותי פטפי.
לקסיקון ביוגרפי הונגרי ארמין הלפגוט
לקסיקון תולדות תנועת הפועלים.
למהפכה הסוציאליסטית. בודפשט 1975. עמודים 245–246. ISBN 963 09 0243 5
לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי. לאסלו מרקו. מועדון ספרים הונגרי
דיולה הבשי: מהנדס במהפכה. 1959
דיולה הבשי: האינטלקטואלים הטכניים והמדעיים שלנו בתנועה המהפכנית. מדעי הונגריה, 1959
האינטלקטואלים הטכניים ההונגרים והאוניברסיטה הטכנית בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. 1960
מסמכים נבחרים על תולדות תנועת הפועלים ההונגרית. כרך א' 1956–1969

הערות שוליים

^ "ארמין הלפגוט". המוזיאון הספרותי פטפי.
^ A házasságkötés bejegyezve Budapest IV. ker. 420/1916. folyószám alatt.

[1] "ארמין הלפגוט". המוזיאון הספרותי פטפי.

[2] A házasságkötés bejegyezve Budapest IV. ker. 420/1916. folyószám alatt.

[1]

[2]


לידה	25 במאי 1878 אויפשט, הונגריה
פטירה	28 בדצמבר 1942 (בגיל 64) מוסקבה, ברה"מ
מדינה	הונגריה, ברית המועצות