ארנסט אלכסנדר

ארנְסט אלכסנדר (בגרמנית: Ernst Alexander;‏ 19 במרץ 1902 – 30 בינואר 1980) היה פרופסור לפיזיקה ניסיונית באוניברסיטה העברית בירושלים, מראשוני מוריה ודקאן הפקולטה למדעי הטבע והמתמטיקה (1959–1963).

ביוגרפיה

אלכסנדר נולד בשנת 1902 בברלין בירת גרמניה. למד בבית הספר הטכני הגבוה בעירו ובמינכן, ובשנת 1927 קיבל תואר דוקטור להנדסה בברלין. בשנים 1927–1933 שימש כעוזר מחקר של ג'ורג' דה הוושי (מגלה היסוד הפניום וחלוץ השימוש בשיטת הסמנים הרדיואקטיביים, לימים חתן פרס נובל לכימיה) במכון לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת פרייבורג. הם חיברו יחדיו את הספר Praktikum der Chemischen Analyse mit Rongestrahlne (לייפציג 1933). ב-1933 הועלה לדרגת פריבט-דוצנט, וזמן קצר לאחר מכן פוטר ממשרתו, בעקבות עליית הנאצים לשלטון.

אלכסנדר היה בן למשפחה מתבוללת, אך נמשך לציונות בהשפעת דוד מגליציה, ולמד עברית מסטודנטים ארצישראליים שלמדו בברלין. ב-1933 הגיע לארץ ישראל כתייר, והודות להלוואה קיבל סרטיפיקט כ"קפיטליסט" (בעל הון). הוא הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים כעוזר מחקר בכיר במכון רקח לפיזיקה.^[1] ב-1945 קודם למשרת מרצה לפיזיקה ניסויית, ב-1956 היה לפרופסור חבר וב-1964 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.^[2] פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

היה מעורכי האנציקלופדיה העברית וכתב בין היתר את הערך על האלקטרון.

התגורר ברחוב עמק רפאים בירושלים. נפטר בשנת 1980, בגיל 78.

ב-1929 נישא אלכסנדר לאסתר (Ernestina Dienstfertig;‏ 1906–1983), פסיכותרפיסטית נוער. השניים היו הורים לבן ובת:

שלמה אלכסנדר (1930–1998) – המשיך בדרכו של אביו, היה פרופסור לפיזיקה ודקאן הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית; החל את דרכו כפיזיקאי ניסויי ובהמשך היה תאורטיקן של פיזיקה של חומר מעובה; חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (1993). בתו ניצה נשואה לפיזיקאי דב לוין.
דינה רון (נולדה ב-1930) – חיברה את "איה פלוטו" (ביחד עם בעלה, ארי רון, שצייר).

שמואל סמבורסקי, "ארנסט אלכסנדר, ממניחי יסודות הפיזיקה בישראל", מדע כד, 2 (1980), 92–93.

Issachar Unna, 'The Genesis of Physics at the Hebrew University of Jerusalem,' Physics in Perspective 2,4 (2000), 336-380.
- "The Expansion of Experimental Physics: Ernst Alexander and Gunter Wolfson," pp. 350-351.(article on SpringerLink)