ארס (מיתולוגיה)

אל המלחמה, הקרב התשוקה והריקוד במיתולוגיה היוונית

אַרֵסיוונית: Άρης) הוא אל המלחמה, הקרב, התשוקה והריקוד, אחד משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. ארס הוא בנם הבכור של זאוס והרה אשר לפי מספר מקורות לא חיבבו אותו במיוחד. שמו של מקבילו הרומאי נקרא מרס.

ארס
Ἄρης
פסל ארס בווילה אדריאנה
פסל ארס בווילה אדריאנה
תפקיד אל המלחמה
תרבות דת יוון העתיקה, מיתולוגיה יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים הר האולימפוס
אלים מקבילים מרס
אב זאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם הרה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחים אריס, הפייסטוס, אניו
בן או בת זוג אפרודיטה, טראינה, טרפסיכורה, סטרופה, פירן, פרוטוגניה, פלופיאה, טריטיאה, פילונומה, דוטיס, אכירואה, קריטובולה, קלירואה, אריתיאה, הרפינה, כריסה, אארופה, אלגאורוס בת קקרופס, אניו, אוטררה, דמוניקה, אלתיאה, אסטיאוכה, קאליופה, קירנה, ביסטוניס, אטאלנטה, הרמוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פלגיאס, אוינומאוס, מלניפוס, לייקוס, אלקון, איקסיון, דריאס, אנתרוס, מולוס, פנגאאוס, תראקס, תסטיוס, פילוס, ביסטון, קיקנוס, תראסה, אוריטיון, אוונס, קאלידון, אלקימוס, טראוס, כליבס, אאלה, ביתיס, טמולוס, אודומאס, אדונוס, מיגדון, פרתנופאיוס, אדרסטיאה, אנטופיה, ליקאון, היפוליטה, פנתסיליאה, הימרוס, פובוס, הרמוניה, דימוס, ארוס, קרסטונה, למפדו, אוקסילוס, דיומדס, סיתון, אסקאלפוס, איאלמנוס, איאלמנוס, מלניפה, מלאגרוס, אארופוס, אלקיפה, אוונוס, אניאליוס, האמזונות, Aetolus
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאורו

עריכה

המקורות מתארים את ארס כאל אכזרי, מחרחר ריב ומעורר שנאה ומשבחים את מי שהצליח להימלט ממנו ומהשפעתו. הם אף מכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זאת – פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו – כך, באיליאדה ישנה אפיזודה שבה הוא נפצע מיד אתנה. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב: אחותו אריס ("פירוד", "אי הסכמה"), עם בתה אניו ("ריב", "מדון"), וכן בניו האלים דימוס ("אימה") ופובוס ("פחד"). נאמר שכאשר חבורה זו נמצאת במסעה, קול גניחה נשמע והאדמה זבה דם.

הוא מתואר כחובש קסדה, נושא מגן וחנית ורוכב בכרכרה עם סוסים נושפי אש. בנוסף הוא מזוהה גם עם לפיד בוער.[1]

מוצאו

עריכה

ארס בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. עיקר פולחנו התקיים באזור זה, וכן בערים ספרטה ותבאי. פולחנו, בדרך כלל, נערך במקביל לפולחנם של אלים אחרים – בתבאי, לדוגמה, הוא נאלץ לחלוק מקדש יחד עם אפרודיטה. סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה. כמו כן, חזיר הבר, הנשר והכלב היו מקודשים לו.[2]

סיפורים על דמותו

עריכה

ארס אינו דמות בולטת במיתולוגיה, והוא מוזכר במעט מיתוסים, אשר ברובם המוחץ הדבר קורה בהקשר של מלחמות. בין היתר, סופר עליו שהוא זה שהעניק למלכת האמזונות היפוליטה את חגורתה המפורסמת, שלאחר מכן נלקחה ממנה על ידי הרקולס, כחלק ממטלתו התשיעית.

לידתו של ארס

עריכה

לפי סיפורים אחדים, הרה ילדה את ארס בלי עזרתו של זאוס, כשהיא עיברה את עצמה בעזרת אכילה של צמח קסום. בסיפורים אחרים הוא בנם הראשון של זאוס והרה.[3]

ארס והענקים

עריכה

לפי מיתוס אחד שמוזכר באיליאדה, הענקים האחים אוטוס ואפילטס בני אלואוס, כבלו את ארס בשלשלאות וכלאו אותו בתוך צנצנת ארד. שם הוא שהה במשך שלושה עשר חודשים, שנת ירח אחת. ארס הוחזק שם בצרחות עד שאימם של הענקים, אריבויה, גילתה על כך וסיפרה להרמס והוא הגיע לשחרר אותו.[4]

הסיפור הזה מדגיש את יחסם של האלים כלפי ארס – הוא שנוא כל כך עד שאף אחד לא הטריח את עצמו לשחרר אותו.[4]

ארס אל הריקוד

עריכה

הרה, אימו של ארס, בחרה בפריאפוס, אל משני של פריון וחקלאות, שילמד את ארס איך לרקוד. ארס הפך לרקדן נפלא, מה שעזר לו להיות לוחם יותר טוב.[3]

ארס ואפרודיטה

עריכה

אף על פי שלא נישאו, אפרודיטה ידועה בתור אהבתו של ארס ועליהם סיפורים רבים.

אפרודיטה התאהבה בבן התמותה אדוניס שגדל בשאול עם האלה פרספונה. אפרודיטה חטפה את אדוניס, מה שעורר את זעמה של פרספונה. היא הלכה לארס וסיפרה לו כי אפרודיטה מעדיפה את אדוניס על פניו. בהתקף קנאה ארס הפך את עצמו לחזיר בר והרג את אדוניס בעזרת ניביו.[1]

לאחר שנישאה בעל כורחה להפייסטוס, אל האש המכוער והצולע, אפרודיטה המשיכה ביחסיה עם ארס. יום אחד הליוס, השמש, ראה אותם ביחד וסיפר להפייסטוס כי אשתו בוגדת בו. הפייסטוס החליט להכין להם מלכודת ובפעם הבאה שהם בילו ביחד הוא כלא אותם ברשת קסומה שהאלים לא יכלו להשתחרר ממנה. הפייסטוס קרא לכל האלים שילעגו להם, והשניים היו מבוישים.[1]

במלחמת טרויה, ארס לקח את צידה של אפרודיטה בקרב.

לשניים היו ילדים רבים, ביניהם:[5]

  • ארוס – אל האהבה והתשוקה
  • הרמוניה – אלת ההרמוניה
  • פובוס – פחד
  • דימוס – אימה
  • אנטרוס – אלת האהבה ההדדית
  • אניאליוס – אל מלחמה

צאצאיו

עריכה

לארס צאצאים רבים מנשים שונות. הוא מתואר כאבא מסור ודואג לילדיו.

לאחר שהליררטיוס בן פוסידון אנס את אלקיפה בת ארס, ארס הרג אותו. בתגובה פוסידון כעס מאוד והעמיד אותו למשפט. ארס הגן על מעשיו ולא חזר בו, והוא יצא זכאי.

אחד מילדיו, בן התמותה קיקנוס ממקדוניה ניסה להקים לאביו מקדש המורכב מעצמות וגולגולות. הרקולס הרג אותו, מה שעורר את זעמו של ארס והשניים נלחמו.

לפי האגדה, ארס הוא אביהם של רמוס ורומולוס, מייסדיה המיתיים של רומא.

לפי מקורות מסוימים, נייקי, אלת הניצחון, היא ביתו של ארס.[5]

בנוסף, גם האמזונות נחשבות לצאצאות של ארס. הוא לא נרתע להילחם לצד נשים בניגוד לאלים אחרים במיתולוגיה.

ארס וזאוס

עריכה

ארס הוא בנו של זאוס. לפי האיליאדה של הומרוס, ארס הוא בנו השנוא ביותר של זאוס. לאחר שנפצע בקרב, חזר ארס לאולימפוס והאשים את אביו כי הוא מעדיף את אתנה על פניו. בתגובה אמר לו:

"מה לך כאן יושב ומיילל, שא מפה את רגלייך בוגד.

הן בקרב אלי האולימפוס אין לי שונא עוד כמוך.

כי ריב, מלחמה ועמות יקרים ללבך מתמיד."

מתוך ספר ה' באיליאדה בתרגום אריה סתיו[6]

ארס ואתנה

עריכה

ארס ואתנה שניהם אחים בני זאוס. שניהם אליי מלחמה אך שניהם מייצגים צדדים שונים שלה: אתנה מייצגת את הצד המחושב והאסטרטגי של הקרב בעוד שארס מייצג את התשוקה והלהיטות שבקרב.[7]

ניתן לתאר את ההבדל בין השניים כי אתנה רוצה להשיג את הניצחון בעוד שארס רוצה להרגיש את הניצחון.

יחס ברומא

עריכה

בניגוד ליוונים, הרומאים העריצו את מרס – הגרסה הרומאית של ארס.

היוונים ראו עצמם כאנשים מחושבים ומאופקים ולכן העריצו את אתנה, אלת המלחמה האסטרטגית ושנאו את ארס אל המלחמה הברברי. ביוון אתנה נחשבה שנייה רק לזאוס, מלך האלים.

לעומתם, הרומאים האמינו כי הצד הפיזי של הקרב חשוב יותר, ובזכותו הם הרחיבו את האימפריה שלהם. ברומא, מרס היה שני רק ליופיטר.

ארס התאולוגי

עריכה

אף על פי שבמיתוסים ארס מוצג כברברי וצמא דם, בדת היוונית הוא נחשב כמגן, שומר ואבהי. ניתן לראות את התיאור הזה בהמנון ההומרי של ארס, שמציג אותו בתור אל חזק, אמיץ, מגן הערים ובן בריתה של הצדק.[8]

בהלניזם מודרני הוא מיוחס גם כאל של אלה העברו התעללות, במיוחד התעללות מינית, בגלל הסיפור בו נקם את אונס ביתו. הוא אל שדואג למיעוטים, שומר על חיילים ומגן על יוצאי קרבות.[9]

תרבות פופולרית

עריכה

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 257–272, מסת"ב 9789655525694

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ארס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 ARES – Greek God of War & Battlelust, Theoi Greek Mythology (באנגלית)
  2. ^ ARES – Greek God of War & Battlelust, Theoi Greek Mythology (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Jean Bakula, Ares: Greek Archetype of War, Dance, and Lover, Owlcation – Education (באנגלית)
  4. ^ 1 2 האיליאדה כרך א' בתרגום אריה סתיו
  5. ^ 1 2 ARES FAMILY – Greek Mythology, www.theoi.com
  6. ^ איליאדה כרך א' בתרגום אריה סתו
  7. ^ Ares and Athena, myths.e2bn.org
  8. ^ Josho Brouwers, The Homeric Hymn to Ares, Ancient World Magazine (באנגלית)
  9. ^ hellenic polytheism, Aspis of Ares (באנגלית)