אשליים
אַשְׁלִיִּים (שם מדעי: Tamaricaceae) היא משפחה של עצים ושיחים בעלי עלים זעירים, הגדלים בעיקר בבתי גידול מליחים, באפיקי נחלים במדבר ובסביבת מקורות מים. המשפחה, המשתייכת כיום לציפורנאים (Caryophyllales) בהתאם לסיווג APG II (לאחר שבעבר שובצה בקבוצות אחרות, כמו סיגלאים במערכת המיון של קרונקויסט), כוללת ארבעה סוגים. בישראל גדלים שניים מהם: אשל (Tamarix), שבו 57 עד 73 מינים (מתוכם 13 מינים בישראל ובסביבתה), ואשליל (Reaumuria), הכולל כ-25 מינים (שניים מהם בישראל)[1]. שני הסוגים הנותרים, מוריקיה או אשלונית (Myricaria) ומירטמה או אשלנית (Myrtama), אינם מיוצגים בצמחיית הבר או התרבות בישראל.
 אשליים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | אשליים |
| שם מדעי | |
 Tamaricaceaeלינק, 1821 | |
ארבעת הסוגים במשפחת האשליים
עריכההסוג הראשון, אשל (Tamarix), הוא סוג של עצים או שיחים, ובו כ-57 עד 73 מינים - מהם 13 גדלים בישראל ובסביבתה[2]. תחום התפוצה הטבעי של הסוג אשל משתרע על פני אפריקה, ארצות אגן הים התיכון ומשם לדרום אסיה ולאזורים הממוזגים שלה[3][4]. המינים בישראל הם עצים או שיחים הגדלים בבתי גידול לחים ולעתים קרובות גם מלוחים.
הסוג השני, אשליל (Reaumuria) הוא סוג של עצים או שיחים או בני שיח, ובו 25 מינים - מהם שני מינים בישראל. המינים בישראל הם: אשליל הנגב ואשליל שעיר. תחום תפוצתו הטבעי של אשליל משתרע מסיציליה וצפון אפריקה ועד למונגוליה ופקיסטן. שני המינים בישראל הם בני שיח הגדלים במדבר על מדרונות יבשים ומלוחים.
אשל ואשליל נבדלים זה מזה בכמה מאפיינים מורפולוגיים:
- סידור הפרחים: באשל, הפרחים מרוכזים בשיבולים, בעוד שבאשליל הם פזורים.
- חפים המלווים את הפרחים: באשל, כל פרח יוצא מחיק חָפֶה יחיד, ואילו באשליל כל פרח עטוף בדּוּר של חָפִים מרובים.
- מספר האבקנים: באשל, מספר האבקנים נע בין 4 ל-5 (ובמקרים נדירים עד 12), בעוד שבאשליל מספר האבקנים מרובה באופן משמעותי והם מאוחים בבסיסם וערוכים בחמש קבוצות מול עלי הכותרת.
הסוג השלישי, "מוריקיה" או "אשלונית" (Myricaria), כולל 13 מינים שתחום תפוצתם הטבעי משתרע באזורים הממוזגים של אירו-אסיה.
הסוג הרביעי, "מירטמה" או "אשלנית" (Myrtama), כולל מין אחד שתחום תפוצתו הטבעי הוא ממרכז אסיה ועד פקיסטן ומערב סין. מדובר בשיח או עץ הגדל בעיקר בבתי גידול בתת-אלפיני או בתת-ארקטי.
מורפולוגיה
עריכההעלים מסורגים, חסרי לוואים, יושבים (ללא פטוטרת), ומשתיירים זמן רב ועל פי רוב בעלי בלוטות מפרישות מלח. ובנוסף העלים זעירים, עשבוניים או בשרניים או גִּלְדָּנִיִּים[5] ואף לעתים קרובות הם מנוונים לכדי קשקשים זעירים על הענפים הדקים והירוקים. כל האיברים הירוקים מכוסים בלוטות המפרישות תמיסות מלוחות שמתגבשות למלח[5][6].
התפרחת היא אשכול או מכבד (אשכול מורכב) לעיתים רחוקות הפרחים בודדים.
הפרחים דו-מיניים, סימטריים, קטנים מ-8 מ"מ (במיני אשל) או יותר במיני אשליל.
הגביע בעל 4 או 5 עלים חופשיים או מאוחים מעט בבסיסם.
הכותרת בעלת 4 או 5 עלים חופשיים או מאוחים מעט בבסיסם.
אבקנים 4 או חמש או הרבה.
ברוב המקרים יוצאים האבקנים מתוך מפרצים או האונות של דיסקוס (לוחית) היושב על מצעית הפרח.
השחלה עילית, מורכבת משני עלי שחלה ועד חמישה, עם מגורה אחת, ובה שליות דופניות, המכילות 2 עד הרבה ביציות[7].
עמודי השחלה כמספר עלי השחלה או עמוד השחלה חסר. הצלקות דמויות ראש (כדור או כיפה קטנה).
הפרי הוא הלקט רב-זרעי הנפתח בקשוות.
הזרעים מכוסים שערות ארוכות בכל שטחם או הם בעלי ציצית (זר) של שערות בראשם[5]. הזרעים על פי רוב בעלי אנדוספרם שתאיו מלאים שומן[8].
מאפיינים
עריכהמרביתם חסינים לקרקעות מליחות ומצליחים להתמודד בהצלחה עם קרקעות בסיסיות (אלקליות). העלים לרוב מכוסי קשקשים דקיקים (1 - 5 מ"מ) חופפים. מינים רבים מפרישים את המלח שבאדמתם, ועל כן עליהם לרוב מכוסים מלח.
הערות שוליים
עריכה- ^ Tamaricaceae Link, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ אשל, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Tamarix L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Tamarix L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 309-311
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 446-450
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 268-269
- ^ מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 384-386
