אתי חסיד

אתי חסיד היא עורכת דין, עיתונאית, במאית דוקומנטרית, פובליציסטית, לשעבר מנכ"ל איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

בעבר עיתונאית וחברת מערכת בעיתונים "ידיעות אחרונות", "חדשות" ו"הארץ" שמשה כתבת ובמאית דוקומנטרית בערוץ 1 בערוץ 2. בין היתר שמשה כתבת יומן בערוץ 1 ובאולפן שישי בערוץ 2. כיום בעלת משרד עורכי דין בתל אביב מתמחה בלשון הרע, זכויות יוצרים, הטרדה מינית ומשפט העבודה.

ביוגרפיה

חסיד נולדה וגדלה בירושלים בשכונת הבוכרים. היא למדה בתיכון ליד האוניברסיטה, ושירתה ביחידה 8200. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים עברה להתגורר בניו יורק שם חייתה מספר שנים, ובה החלה בכתיבה עיתונאית. באמצע שנות ה-80 שבה לישראל ונקלטה על ידי אדם ברוך בידיעות אחרונות. בהמשך עברה לכתוב כחברת מערכת בעיתון חדשות ובעיתון הארץ^[1].

במהלך שנותיה בעיתונות הכתובה פרסמה חסיד תחקירים רבים בנושאים חברתיים, פוליטיים, ותרבותיים שונים. ההתמחות העיקרית שלה התרכזה בכתבות תחקיר וראיונות עומק עם אנשי צבור, פוליטיקאים בכירים ואישים מובילים בתחומי התרבות והחברה הישראלית.

חסיד הייתה בין העיתונאיות הבולטות ביותר בז'אנר ה"עיתונות החדשה (ניו-ג'ורנליזם)" שהתפתח בישראל בשנות ה-80 וה-90. התמחתה בתחקירים פוליטיים ובכתיבת כתבות עומק אודות אישים ותופעות במרחב הציבורי הישראלי. היא פרסמה סדרת כתבות פרופיל אישיות אודות סופרים ואנשי רוח ישראלים. בין היתר כתבה על עמוס עוז, ס. יזהר, יהושע קנז, פנחס שדה, אברהם חלפי, דוד שיץ, נתן זך ודוד אבידן.

ב-1992 לאחר שהות של חצי שנה בניו יורק במהלכה למדה באוניברסיטת NYU לימודי השלמה במקצועות הטלוויזיה, החלה חסיד לעבוד ככתבת יומן ברשות השידור. במהלך שנים אלו ביימה עשרות רבות של כתבות אקטואליה, בהן סיקרה את הזירה הפוליטית, את הסכסוך הישראלי פלסטיני (בעיקר בתקופות האינתיפאדה והפיגועים) ותופעות חברתיות שונות. במיוחד זכורה סדרת כתבות תחקיר ששודרו ביומן על נכסיה האבודים של ההסתדרות הישנה, במהלכן חשפה חסיד שורה ארוכה של נכסים מוזנחים ונטושים שבבעלות ההסתדרות שעומדים כאבן שאין לה הופכין.

במקביל לעבודתה ביומן השבוע בערוץ 1 ביימה סרטים תיעודיים באופן עצמאי עבור הערוצים המסחריים וכן עבור מבט שני.

בשנים 1992, 1996 ו-2006 עבדה חסיד כבמאית בקמפיין הבחירות מטעם מפלגת העבודה הישראלית ומרצ.

בין השנים 2004–2006 שימשה חסיד מנכ"ל איגוד מפיקי הקולנוע והטלוויזיה בישראל^[1]. פעילותה התמקדה בחיזוק היצירה הישראלית, בלחץ על קובעי המדיניות, לקבוע חוקים המעדיפים יוצרים ישראלים. תוצאות הפעילות האינטנסיבית ניכרו בחוקים ובתקנות שהסדירו את ענפי הפעילות של הטלוויזיה הציבורית והמסחרית וכן בענף הקולנוע בישראל. ניתן לציין הישגים אחדים כגון עדכון חוק הקולנוע והדאגה לאכיפתו, עיגון ופיקוח על אכיפתו של עקרון השליש בחוקים המסדירים את שוק התקשורת, לפיו חויבו ערוצי השידור להקציב כשליש משידוריהם להפקות מקור ישראליות. בהנהלתה התעצמה נוכחות האיגוד בתקשורת ובציבוריות הישראלית, ואיגוד המפיקים היה לגוף משפיע, שעמדתו הושמעה והדהדה בעיתונות. האיגוד גם יצא נגד מעורבות פוליטית במינויים ברשות השידור^[2].

בשנת 2007 הקימה חסיד משרד עורכי דין המתמחה בעיקר בדיני לשון הרע ובתביעות על הפרת הפרטיות, זכויות יוצרים, דיני תקשורת (מדיה), ומשפט העבודה. המשרד עוסק לא פעם בנושאים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה. עוה"ד חסיד ייצגה רשימה ארוכה של אנשי ציבור וידוענים בתביעות לשון הרע ובמאבקים לטיהור שמם, בין היתר ייצגה את הדוגמנית בר רפאלי על דברי השמצה לכאורה שפורסמו נגדה בעיתון ידיעות אחרונות.^[3]

אתי חסיד מפרסמת מאמרים פובליצסטיים בעיקר בנושאים ציבוריים המשיקים לסוגיות משפטיות.

אבני דרך בעבודתה

בדצמבר 1986 כתבה בעיתון חדשות יחד עם חנן קריסטל ואילן כפיר תחקיר פוליטי שחזה בתוך 10 שנים, את עלייתם הפוליטית לעמדת הנהגה של שני אנשים צעירים שלא היו בעת ההיא בזירה הפוליטית. על פי התחזית שנפרסה בכתבה, בבחירות 1996 יתמודדו זה מול זה, מטעם העבודה מי שבאותה עת המתין לתורו להתמנות לסגן הרמטכ"ל, אלוף אהוד ברק, ומטעם הליכוד, יתמודד אחד בנימין נתניהו שבאותה עת שימש שליח צעיר באו"ם. הכתבה שיצרה הד חזק והסעירה את העולם הפוליטי, חזתה את מסלול נסיקתם של שני האישים, ואת הקפיצה הדורית שתיעשה באמצעותם בשתי המפלגות הגדולות. לימים התממש התסריט כמעט אחד לאחד.

ב-1994 שודר בערוץ 2 בתוכנית התחקירים "רשת חוקרת" סרט תעודה בבימוייה של חסיד על התגבשותה של ההתנגדות המאורגנת בקרב היהודים בשטחים. הסרט חזה אפשרות לעלייתה של מחתרת יהודית נוספת, ערך השוואה בין ההתנחלויות לבין ההתיישבות הצרפתית באלג'יר, וצפה כי לימים יעזבו המתנחלים את שטחי יהודה ושומרון כפי שעזבו הצרפתים את אלג'יריה לאחר קבלת עצמאותה ב-1962.

ב-1994 שודר בתוכנית מבט שני סרט תעודה שסקר את מדיניות ההתנחלויות בשטחים בתקופת שלטון הליכוד בין השנים 1977–1984. במהלך הסרט התבטא אריאל שרון בפעם הראשונה על אפשרות נסיגה ישראלית משטחי יהודה ושומרון.

ב-1996 השתתפה חסיד בבימוי של סרט תיעודי בן 90 דקות על הרגעים הדרמטיים של האבל הלאומי בשבוע שלאחר רצח יצחק רבין. הסרט "שבעה ימים בנובמבר 1922–1995 בהפקת חברת ההפקות בלפילמס. הסרט זכה במדליית ארד בפסטיבל הקולנוע של ניו יורק בקטגוריית סרטי תעודה.

בשנת 1996 שודר בערוץ 2 סרט תעודה אישי שביימה על שכונת הבוכרים – במהלכו ערכה מסע חזרה לשכונת ילדותה, שבינתיים הפכה את פניה והפכה למעוזם של החרדים ולכור ההיתוך של החרדים הספרדים. בשכונה התגורר הרב יצחק כדורי ומן השכונה הפיץ הרב עובדיה יוסף את תורתו, שניהם מתועדים בסרט.