מבט שני
מבט שני הייתה תוכנית תחקירים עיתונאיים ששודרה החל משנת 1976 עד 2017 בערוץ הראשון. רוב התחקירים של התוכנית עסקו בחברה הישראלית. אות התכנית (החל מ-1979) היה "סטאנטמן" מאת המלחין הגרמני אדגר פרוזה, חבר להקת טנג'רין דרים.
 | |
| סמליל התוכנית | |
| סוגה | תחקיר |
|---|---|
| ארץ מקור |
 ישראל |
| שפות |
עברית  |
| הפקה | |
| מפיק | איתי לנדסברג |
| חברת הפקה | הערוץ הראשון |
| עורכים | איתי לנדסברג |
| אורך פרק | 60 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | הערוץ הראשון, רשות השידור |
| תקופת שידור מקורית | 1976–2017 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
התוכנית הפסיקה להיות משודרת עם סגירת רשות השידור וחטיבת החדשות של הערוץ הראשון, ב-9 במאי 2017[1].
היסטוריה
עריכההתוכנית עלתה לשידור במאי 1976, במטרה להביא מבט נוסף, מעמיק יותר על נושאי חוץ ופנים שהיו בחדשות, ולכן נבחר השם "מבט שני". המפיק, העורך והמגיש הראשון שלה היה שמעון טסלר[2]. תחילה שודרה בימי ראשון, כתוכנית בת חצי שעה, מיד אחרי "מבט לחדשות"[3].
התוכנית הראשונה הייתה אמורה לעלות לשידור ב-9 במאי 1976, בנושא "האופציות הגרעיניות של ישראל", אך היא בוטלה ברגע האחרון על ידי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מפני שהנושא עדין, והיה מעורר דיזן ציבורי. לבני הכחיש התוכנית בוטלה על ידי הצנזורה הצבאית[4]. לפיכך התוכנית הראשונה שודרה שבוע אחר כך, ב-16 במאי 1976 ועסקה בסכסוך העבודה במפעל "פרידמן"[5].
באוגוסט 1976 הגיש תיאטרון בימות ומנהלו יעקב אגמון תביעה על פרסום לשון הרע נגד רשות השידור, המפיק שמעון טסלר, המגישה והכתבת שרי רז ועורכת התחקירים דליה גוטמן על אי-דיוקים הכתבה שהוקרנה חודש קודם על תיאטרון[6][7].
באוקטובר 1976 הוחלט להרחיב את צוות התוכנית, במקור תוכנן שכתבי מחלקת החדשות יכינו כתבות עבור התוכנית, אך מקוצר זמן לא התפנו לכך וחלק גדול מהתוכן ששודר היה רכישות של כתבות תחקיר או סרטי תעודה מן העולם, לכן הוחלט לצרף שני כתבים קבועים לתוכנית, חיים גיל, ורון בן ישי[8]. בין הכתבים של מחלקת החדשות שהכינו כתבות עבור התוכנית באותה תקופה היו נסים משעל[9], יגאל גורן ואהוד יערי[10][11].
עד 1990 ערך והגיש את התוכנית מיכאל קרפין, אז הודח בידי מנהל הטלוויזיה יוסף בראל, שנכנס אז לתפקידו, עקב סרובו של קרפין לקבל אישור מבראל לפני שידור כל כתבה[12]. בראל אף פסל מספר כתבות לאחר שכבר היו מוכנות לשידור[13]. במקומו מונה חיים יבין לעורך ומגיש התוכנית, ששמה שונה ל-"פנורמה" (כשם תוכנית התחקירים של ה-BBC)[14]. ביוני 1991 חזרה התוכנית לשם "מבט שני"[15].
בסוף שנות ה-90 ירדה התוכנית מלוח השידורים[16], בסוף 2002 הוחלט להחזיר אותה לשידור[17].
ב-2003 מונה איתי לנדסברג כעורך ומפיק התוכנית, שבמקביל שימש גם כראש מחלקת התעודה בערוץ הראשון. את העונה הראשונה של "מבט שני" בעריכתו פתח בסרט "הדרך לג'נין" של פייר רחוב, סרט תגובה ל"ג'נין ג'נין" של מוחמד בכרי[18].
בין השנים 2003–2004 הגישה את התוכנית אורית לביא-נשיאל[19].
בנובמבר 2004 עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים אגודת העיתונאים בירושלים, ועד עיתונות הפקה ברשות השידור והעיתונאי איתי לנדסברג, בבקשה להוציא צו מניעה כנגד החלטתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל לקצץ את "מבט שני", וזאת במסגרת מחלוקת בינו לאיתי לנדסברג על תוכן התחקירים בתוכנית[20]. בראל בעצמו הודח מתפקידו כחצי שנה אחר-כך[21].
בספטמבר 2007 אסר בית המשפט העליון לשדר ב"מבט שני" קטע מחקירתו של רומן זדורוב ודחה את ערעורה של רשות השידור על ההחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בנצרת. הרשות ביקשה לשדר את הקטע בכתבה של העיתונאית מיכל קפרא, שעסקה בספקות של הוריה של תאיר ראדה לגבי זהותו של רוצח בתם. בקטע המדובר נראה זדורוב טוען בפני חוקריו כי לא הודה ברצח באוזני מדובב שהוכנס לתאו. בית המשפט אסר את השידור מחשש לפגיעה בטוהר ההליך השיפוטי[22]. הכתבה שודרה ללא הקטע שנאסר לשידור באוקטובר 2007[23].
בנובמבר 2008 החלה להגיש את התוכנית קרן נויבך[24]. ב-8 בנובמבר 2011 הודחה נויבך מהגשת התוכנית בטענה ש"היא אינה 'עוברת מסך' והצבתה בזמנו בשידור נכפתה על הערוץ על ידי המנכ"ל הקודם", וכי "נויבך התייצבה לשידור סמוך לשעת השידור ולא גילתה מעורבות והתעניינות בתכנים המשודרים בתוכנית"[25]. אגודת העיתונאים בתל אביב יזמה מחאה נגד ההדחה בטענה שהיא נעשתה עקב לחצים פוליטיים[26]. חודש אחר כך זומנה נויבך גם לשימוע לפני פיטורים[27]. גם בדיון בכנסת עלתה טענה דומה[28]. במקביל באותה עת הוחלט לצמצם את צוות התוכנית לתחקירן בודד[29].
לאחר קרן נויבך הגישה את תוכנית התחקירים עיתונאית הערוץ הראשון נועה ברק-וושלר ולמעשה הגישה אותה במשך ארבע עונות - עד לסוף עונת 2014 (שהסתיימה בקיץ 2015).
מנובמבר 2015 עד סיום התוכנית ב-2017 הגיש אותה העיתונאי יגאל רביד.
תחקירים וסרטי תעודה
עריכהבין התחקירים וסרטי התעודה הבולטים ששודרו בתוכנית במשך השנים היו:
- כתבה של ויקטור נחמיאס ב-1978 שיצא לבדוק את מצבה של הקהילה היהודית במצרים, עשרים שנה לאחר שהוא עצמו עזב את המדינה. הכתבה תעדה את אחרוני היהודים שגרו במצרים[30][31].
- כתבת תחקיר של שרי רז מ-1983 על חברת "צמד" והשדכנית הלנה עמרם, בה נשמעו תלונות של לקוחות על התנהלותה[32]. בעקבות הכתבה ניהלה עמרם משפט דיבה נגד הטלוויזיה הישראלית בגין כתבת התחקיר[33]. בשנת 1984 פסק השופט המחוזי יעקב מלץ לטובת עמרם[34], והיא זכתה בפיצוי של 23 אלף דולר[35].
- כתבה ששודרה ביוני 1985 ועסקה לראשונה בהתפשטות מגפת האיידס שהחלה אז גם בישראל[36]. שנתיים אחר כך שודרה כתבת המשך[37].
- כתבה של מנחם הדר שהוקדשה לבעיית נטישת תינוקות בעלי תיסמונת־דאון על־ידי הוריהם בבתי חולים בישראל[38].
- תחקיר ששודר באפריל 2011 ועסק ברצח אל"ם ג'ו אלון, שנורה למוות בפתח ביתו כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור. בתחקיר נטען שאחת האפשרויות היא שאלון נרצח מכיוון שנודע לו כי בין מצרים, ארצות הברית וישראל נרקמה קונספירציה, שיעדה להביא למלחמה שבה תשיג מצרים ניצחון קל יחסית, שיחזיר לה את כבודה ויאפשר השגת שלום. התחקיר עורר סערה ונטען שהוא בגדר תאוריית קשר חסרת ביסוס עובדתי[39].
- כתבה ששודרה במרץ 2012 בה תיעד הכתב אורי גולדשטיין בוררת שניהל איש העסקים מוניב אל-מסרי בין החמאס לפתח. בכנס של כל הפלגים הפלסטינים בשכם[40].
- תחקיר של אבנר הופשטיין בשם "תיק 'מעריב' נפתח", ששודר בפברואר 2015, בו הוצגו עשרות עדויות, אימיילים ומסמכים שחושפו כיצד ניצלו נוחי דנקנר ואנשיו את העיתון "מעריב" כדי לקדם את עסקי תאגיד אי.די.בי וכדי להילחם ביריביהם. זאת לאחר שחברת "דיסקונט השקעות" (חברת בת של אי.די.בי שהייתה בשליטת דנקנר) רכשה את העיתון[41].
- תחקיר של תומר אביטל וטל מיכא, ששודר באפריל 2015, וחשף כיצד יוזמה לחקיקת חוק לאיסור סחר בפרוות בישראל נגנזה בגלל פעילות של לוביסטים שמומנו על ידי תעשיית הפרוות העולמית[42]. בין השאר נחשף כי 4 ח"כים (פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, כרמל שאמה הכהן מהליכוד, אליעזר מנחם מוזס מיהדות התורה ואמנון כהן מש"ס) דיווחו על נסיעה לחוות פרווה בדנמרק כסיור בקהילה היהודית, אף שמומן על ידי תעשיית הפרוות[43]. הסיבה הייתה החוק, שהיה הופך את ישראל למדינה הראשונה בעולם שתאסור על סחר בפרוות, זכה לסיקור בינלאומי נרחב ותעשיית הפרוות חששה שהחקיקה הישראלית תביא לחקיקת חוקים דומים ברחבי העולם ותוביל לפגיעה בהכנסותיהם[44].
קישורים חיצוניים
עריכה
"מבט שני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "מבט שני", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ענת באלינט, "מבט שני" על המחסומים בשטחים, באתר הארץ, 11 בינואר 2004
- לי-אור אברבך, מנפלאות ערוץ 1: למה בוטל ראיון ב"מבט שני"?, באתר גלובס, 5 בפברואר 2014
הערות שוליים
עריכה- ^ נתי טוקר, סגירת הרשות ופתיחת התאגיד - כך זה יעבוד, באתר TheMarker, 11 במאי 2017
איתי שטרן, עיתונאי ערוץ 1 זועמים ונעלבים: "קברו אותנו קבורת חמור, בלי לתת אפילו זמן להיפרד", באתר הארץ, 9 במאי 2017 - ^ מת איש הטלוויזיה שמעון טסלר, באתר הארץ, 3 בפברואר 2002
- ^ שלומית טויב, תכנון שידורים חדש בלי "חידושים מפליגים", על המשמר, 16 באפריל 1976
- ^ שלומית טויב, בוטלה הקרנת תוכנית טלוויזיונית על "האופציות הגרעיניות", על המשמר, 10 במאי 1976
יוסף וקסמן, "האופציות הגרעיניות" לא הותרו לשידור, מעריב, 10 במאי 1976 - ^ גד אם-טל, בתמונה ובצליל - מבט שני" — זה שם תוכניתו החדשה של שמעון טסלר, על המשמר, 12 במאי 1976
- ^ תיאטרון "בימות" ויעקב אגמון תובעים הטלוויזיה על "לשון הרע",, על המשמר, 16 באוגוסט 1976
- ^ דורית גפן, מן המיקרן - התיאטרון והתקציב, על המשמר, 16 ביולי 1976
- ^ שלומית טויב, "מבט שני" – מאיזו זווית ?, על המשמר, 13 באוקטובר 1976
- ^ עש"ת, בגיו ייתן אור ירוק, מעריב, 7 באוגוסט 1978
- ^ סרטו של יגאל גורן על גוש - אמונים יוקרן בקרוב בתכנית "מבט שני"., דבר, 16 ביוני 1978
- ^ נעמי גל, מבט שני ברחוב הערבי, מעריב, 5 ביוני 1977
- ^ יגאל מוסקו, מבט שני ואחרון, כל העיר, 7 בספטמבר 1990
רונאל פישר, הדחת קרפין, חדשות, 7 בספטמבר 1990 - ^ רונית אנטלר, קרפין הודח מ"מבט שני", חדשות, 4 בספטמבר 1990
- ^ יגאל מוסקו, שידוד/ה"פנורמה" של יבין, כל העיר, 28 בדצמבר 1990
רונית אנטלר, טלוויזיה/קיטל ינהל, איינשטיין וסוקניק יעברו מהרדיו לטלוויזיה, ול"מבט שני" יקראו "פנורמה" ובמקום קרפין יגיש אותה חיים יבין, חדשות, 12 בספטמבר 1990 - ^ רון מיברג, עם מיכאל קרפין במרחק בטוח במוסקבה החליטו יורשיו ב"מבט שני", ובראשם חיים יבין, לעזוב שטויות ולא לקרוא ל"מבט שני" הוותיקה "פנורמה", חדשות, 18 ביוני 1991
- ^ שחר אבירי, לאן נעלמו התחקירים?, באתר העין השביעית, 1 בנובמבר 2002
- ^ אביבה קרול, ערוץ 1 מוציא מהנפטלין את "מוקד" ו"מבט שני", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2002
בן כספית יהיה ראש פאנל מראיינים בתוכנית פוליטית בערוץ 1, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002 - ^ ארי ליבסקר, מה הם בכלל מבינים, באתר גלובס, 17 ביוני 2003
עכבר העיר, בג"ץ דחה את העתירה נגד שידור הסרט "הדרך לג'נין" ב"מבט שני" בערוץ 1, באתר הארץ, 15 באפריל 2003 - ^ רוני קורן-דינר, התוכנית "מבט שני" חוזרת לערוץ 1 בהגשת אורית לביא-נשיאל, באתר TheMarker, 10 באפריל 2003
- ^ רותי זוארץ, אגודת העיתונאים עתרה לביהמ"ש כנגד החלטת יוסף בראל לקצץ את "מבט שני", באתר גלובס, 18 בנובמבר 2004
- ^ ענת באלינט, הממשלה הדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל מתפקידו ברוב של 13 נגד 2, באתר TheMarker, 2 במאי 2005
- ^ אסף כרמל, העליון אסר לשדר ב"מבט שני" קטע מחקירתו של רומן זדורוב, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2007
- ^ שרון קנטור, עכבר העיר, האמת נמצאת אי-שם, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2007
- ^ ירון פריד, שתי עונות חדשות לתוכניות ישנות עלו אמש - אילנה דיין עם "עובדה" וקרן נויבך עם "מבט שני". ירון פריד נקרע באמצע, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
- ^ רועי ברק, קרן נויבך לא תמשיך להגיש את "מבט שני" - "לא עוברת מסך", באתר גלובס, 8 בנובמבר 2011
עכבר העיר, קרן נויבך הודחה מהגשת "מבט שני", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
דנה שוופי, הבל החן, שקר הנויבך: מה זה אומר "לא עוברת מסך"?, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2011 - ^ גילי איזיקוביץ, הפגנת תמיכה בקרן נויבך: קורבן של רדיפה פוליטית, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2011
- ^ אופיר בר-זהר, עיתונאים בכירים נגד פיטורי נויבך: לא נניח לבעלי השררה לפגוע בנו, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2011
- ^ גילי איזיקוביץ, קרן נויבך הודחה מהגשת "מבט שני"; ח"כים: החלטה פוליטית, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2011
רועי ברק, ועדת החינוך: הנימוק להדחת קרן נויבך מ"מבט שני" לא מקצועי, באתר גלובס, 28 בדצמבר 2011 - ^ לי-אור אברבך, האם ברשות השידור מנסים לקבור את התוכנית "מבט שני"?, באתר גלובס, 9 בנובמבר 2010
- ^ גלויות מגלויות | מצרים: קהילת היהודים מצטמצמת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 בינואר 1978
- ^ "מבט שני" על קאהיר – מקץ עשרים שנה, על המשמר, 27 בינואר 1978
- ^ שעיה סגל, "עברתי בדיקה במכונת־אמת", מעריב, 25 בדצמבר 1979
- ^ אייל ארליך, משפט - השדכנית נגד השדרנית - שרי לעזאזל, כותרת ראשית, 6 בנובמבר 1985
אילנה אלון, השדכנית נגד השדרנית, "העולם הזה", גיליון 2408 מ-26 באוקטובר 1983, עמוד 60 - ^ יוסי ורטר, רשות השידור ושרי רז הורשעו בהוצאת לשון הרע, חדשות, 16 באוקטובר 1984
- ^ יוסי ורטר, הלנה קיבלה פיצוי 23,000 דולר, חדשות, 23 באוקטובר 1985
השדכנית הלנה עמ-רם, מעריב, 25 באוקטובר 1985 - ^ דורון רוזנבלום, לייב איידס, 'מבט שני' על האידס, כותרת ראשית, 6 בנובמבר 1985
- ^ אלי שי, שידורים מגפה שחורה הגיעה "מבט שני" על איידס; יום שלישי, 21.40, כל העיר, 6 במרץ 1987
- ^ דורון רוזנבלום, מבט שני' - של מי אתה ילד, כותרת ראשית, 25 בדצמבר 1985
- ^ אורי בר יוסף, מה שאסור לערוץ ממלכתי, באתר הארץ, 12 באפריל 2011
- ^ רותה קופפר, הערב בטוויזיה: "מוארת", באתר הארץ, 28 במרץ 2012
- ^ כתב "העין השביעית", הון, שלטון וקריסתו של עיתון, באתר העין השביעית, 5 בפברואר 2015
נתי טוקר, "מעריב" בימי דנקנר: שכר מנופח, מסיבות בריכה ופרגון לבוס, באתר TheMarker, 4 בפברואר 2015 - ^ איתמר ב"ז, עוד נסיון השתקה הסתיים בקול ענות חלושה, באתר העין השביעית, 27 ביוני 2016
- ^ חברי כנסת ולוביסטים נסעו לטיול ממומן בדנמרק - והחוק לאיסור סחר בפרוות נגנז, באתר TheMarker, 30 באפריל 2015
אורנה רינת, טיול כיף בחוות פרוות, באתר הארץ, 6 במאי 2015 - ^ ניר קיפניס, פרוות מגן, באתר גלובס, 29 באפריל 2015