באפלו סייברס
באפלו סייברס (באנגלית: Buffalo Sabres) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מבאפלו, ניו יורק, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| קיבנק סנטר | |||||
| (19,070 מושבים) | |||||
 באפלו, ניו יורק, ארצות הברית | |||||
| מדינה |
ארצות הברית  | ||||
| תאריך ייסוד | 1970 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מזרחית | ||||
| בית | אטלנטי | ||||
| היסטוריה | באפלו סייברס (1970 - ההווה) | ||||
| בעלים |
טרנס פגולה | ||||
| מנכ"ל |
קווין אדמס | ||||
| מאמן |
 לינדי ראף | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://sabres.nhl.com | |||||
  | |||||
הקבוצה נוסדה ב-1970 והצטרפה ל-NHL בעונת 1971, יחד עם ונקובר קנאקס, בהרחבה שהגדילה את הליגה ל-14 קבוצות.
הסייברס לא זכו מעולם בגביע סטנלי, אחת משתי הקבוצות הוותיקות ביותר בליגה שטרם זכו בו.
היסטוריה
עריכה1967 - 1979: "הקשר הצרפתי"
עריכה
הסייברס הצטרפו לליגה בעונת 1971. בשל הענקת זיכיון ה-NHL לבאפלו נסגרה קבוצה אחרת שפעלה בעיר ושיחקה בליגות המשניות, באפלו בייזונס. בעלי קבוצת ה-NHL החדשה, האחים סימור ונורת'רפ נוקס, החליטו לא לאמץ את שם הקבוצה הישנה - שם שהיה נפוץ מאוד בקרב קבוצות ספורט באזור. במקום זאת קיימו תחרות בין האוהדים לבחירת שם הקבוצה. האולם הביתי שלה בתחילת דרכה היה ה"באפלו ממוריאל אודיטוריום", שהיה לפני כן אולמם הביתי של הבייזונס, וכונה בקיצור ה"אוד" (The Aud).
האחים נוקס ניסו עוד קודם לכן להקים קבוצת NHL בבאפלו, ופעמיים נכשלו בכך. בהתרחבות הגדולה של ה-NHL ב-1967 התמודדו על אחד הזיכיונות ולא זכו בו, ולאחר מכן, כשאחת מקבוצות ההתרחבות - קליפורניה סילס - נקלעה לקשיים, ניסו לקנות אותה ולהעביר אותה לבאפלו. גם בכך נכשלו, והסילס מוזגו לבסוף עם מינסוטה נורת'סטארס.
מזלה של הקבוצה שפר עליה עוד לפני ששיחקה משחק NHL יחיד, כאשר זכתה בהגרלת הדראפט שנערכה בינה ובין ונקובר קנאקס שהצטרפה איתה לליגה. כתוצאה מכך זכו הסייברס באופן מיידי בכוכב העל הראשון שלהם, ז'ילבר פרו. המאמן הראשון של הקבוצה היה ג'ורג' "פאנץ'" אימלך.
פרו כבש 38 שערים בעונת 1971, עונת הבכורה של הסייברס, שהייתה גם עונת הרוקי שלו בליגה - שיא חדש לרוקי בזמנו. הוא זכה בגביע קאלדר - גביע רוקי העונה. למרות יכולתו הסייברס לא עלו לפלייאוף, בעיקר בשל שיבוצם בבית המזרחי, הבית החזק יותר של הליגה שכלל את מרבית הקבוצות הוותיקות והמנוסות שלה (בניגוד לבית המערבי שכלל בעיקר קבוצות התרחבות).
לקראת עונת 1972 בחרו הסייברס בדראפט חלוץ נוסף מקוויבק, רישאר מרטן, והעבירו אליהם מפיטסבורג פינגווינס את רנה רובר, אף הוא חלוץ קוויבקי. שני החלוצים החדשים צורפו לפרו בקו ההתקפה הראשון של הקבוצה, ובשל מוצאם הקוויבקי של שלושתם כונו "הקשר הצרפתי", על שם סרט הקולנוע באותו שם. רק בעונת 1973, בעזרת עוד בחירת דראפט מוצלחת בדמות המגן ג'ים שנפלד, עלו הסייברס לראשונה לפלייאוף, שם נוצחו בסיבוב הראשון על ידי מונטריאול קנדיאנס.
עונת 1974 הייתה עונה רצופת טרגדיות לקבוצה. ז'ילבר פרו שבר את רגלו והחמיץ שמונה שבועות של משחקים, ומיד אחרי פציעתו אובחן השוער רוג'ר קרוזייר כחולה בדלקת לבלב ונעדר לשארית העונה. הטרגדיה הקשה ביותר הייתה מותו של טים הורטון. הורטון, מגן וותיק בן 44 שהיה גם איש עסקים מצליח, נהרג בתאונת דרכים בטורונטו מיד אחרי משחק של הסייברס מול טורונטו מייפל ליפס. רשת בתי הקפה שהקים כאיש עסקים נקראת מאז על שמו, "טים הורטונס", וקיימת בקנדה עד היום. מוכים וחבולים, החמיצו הסייברס את העלייה לפלייאוף.
עונת 1975 הייתה המוצלחת ביותר של הקבוצה עד אז. הליגה שהמשיכה להתרחב כללה כעת ארבעה בתים, והסייברס סיימו את העונה הרגילה כאלופי הבית שלהם, "בית אדמס", ועם המאזן הטוב בליגה כולה - 49 ניצחונות לעומת 16 הפסדים ו-15 תיקו. בסיבוב הראשון הדיחו הסייברס את שיקגו בלאק הוקס בחמישה משחקים - סדרת הפלייאוף הראשונה שהקבוצה ניצחה. בחצי הגמר עברו הסייברס גם את מונטריאול קנדיאנס, ועלו בפעם הראשונה לסדרת גמר גביע סטנלי. בסדרת הגמר פגשו הסייברס את האלופה פילדלפיה פליירס שנודעה אז בקשיחותה. הסדרה נודעה אז בין השאר בשל "משחק הערפל" - המשחק השלישי בסדרה, שהתקיים ב"אוד". מזג אוויר חם ששרר באותו זמן בבאפלו גרם להיווצרות ערפל כבד באולם, ולראות מוגבלת מאוד לשחקנים ולקהל. הפליירס הגנו לבסוף על תוארם וניצחו את הסייברס בשישה משחקים.
בשארית העשור המשיכו הסייברס להיות קבוצה משמעותית בליגה, בעיקר בזכות יכולתם של שלושת חברי "הקשר הצרפתי" שהפכו לאחד מקווי ההתקפה הטובים והיציבים בליגה. במרכז קו ההתקפה השני היה חלוץ פורה נוסף, דני גייר. הסייברס סיימו באופן קבוע את העונה הרגילה באחד המאזנים הטובים בליגה, אולם בפלייאוף נוצחו בסיבוב הראשון או השני.
1980 - 1987: עידן סקוטי באומן
עריכהעונת 1980 סימנה את תחילתו של עידן, כאשר למשרת המאמן התמנה סקוטי באומן שבארבע העונות שלפני כן הוביל את מונטריאול קנדיאנס לארבעה גביעי סטנלי רצופים. זה היה גם סופו של עידן, עידן "הקשר הצרפתי", כאשר רנה רובר עזב את הקבוצה לקולורדו רוקיז, והקבוצה התחזקה בחלק ההגנתי שלה. המהלך התברר כהצלחה, כאשר הסייברס שוב סיימו במאזן מצוין את העונה הרגילה ועברו בפלייאוף את ונקובר קנאקס ושיקגו בלאק הוקס בלי להפסיד ולו משחק אחד. בחצי הגמר נוצחו הסייברס על ידי ניו יורק איילנדרס, שהיו בדרכם לראשון מבין ארבעה גביעי סטנלי רצופים.
"הקשר הצרפתי" המשיך להתפרק בעונת 1981 כאשר גם רישאר מרטן עזב את הקבוצה. סקוטי באומן התרכז בתפקיד מנכ"ל הקבוצה והשאיר את האימון לרוג'ר נילסון, מאמן חדשני שנודע בהיותו הראשון שלמד את יריבותיו באמצעות וידאו. עם עוד עונה טובה בליגה הרגילה, הסייברס הופתעו בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי מינסוטה נורת'סטארס.
עונת 1982 הייתה רבת זעזועים כאשר באומן חזר לעמדת המאמן, עזב אותה באמצע העונה, אולם חזר אליה לאחר מספר משחקים במפתיע. גם בגזרת סגל השחקנים חלה מהפכה כאשר וותיקים כדני גייר, ג'ים שנפלד והשוער פול סוב עזבו את הקבוצה. הזעזועים עלו לסייברס בתבוסה בסיבוב הראשון בפלייאוף.
הסייברס התחזקו בקיץ בכוכבים צעירים שבחרו בדראפט, ובראשם פיל האוזלי ודייב אנדרייצ'ק. פול סוב חזר לשער הסייברס, ששוב נחלו אכזבה בפלייאוף כשהודחו בסיבוב השני על ידי בוסטון ברואינס כאשר המשחק השביעי והמכריע מוכרע בהארכה.
העונה הרגילה של 1984 הייתה שייכת לטום בראסו, שוער שנבחר על ידי הסייברס בדראפט וגילה יכולת מצוינת שהביאה לו את גביע קאלדר (רוקי העונה) וגביע וזינה (שוער העונה). אולם בפלייאוף גילה בראסו הצעיר והבלתי מנוסה יכולת ירודה, והסייברס הודחו בקלות בסיבוב הראשון בידי קוויבק נורדיקס. גם ב-1985, עם המגן הוותיק ג'ים שנפלד שחזר לקבוצה, הודחו הסייברס בידי הנורדיקס בסיבוב הראשון.
ז'ילבר פרו כבש בעונת 1986 את שערו ה-500 בקריירה, אולם הסייברס החמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה 12 עונות. לאחר שהתחיל עם הקבוצה גם את עונת 1987, פרש פרו מפעילות. הסייברס סיימו עונה רעה מאוד עם המאזן הגרוע בליגה, והעונה סימנה את סיום דרכו של המאמן והמנהל סקוטי באומן ותום עוד עידן בתולדות הקבוצה.
1988 - 1993: בנייה מחדש ועריקתו של אלכסנדר מוגילני
עריכההבנייה מחדש של הקבוצה לאחר עונת הנפל של 1987 החלה עם הבחירה הראשונה בדראפט. הסייברס בחרו את החלוץ פייר טורז'ון, שיחד עם דייב אנדרייצ'ק הוביל את הסייברס לפלייאוף לאחר שתי עונות של הפסקה. בפלייאוף הודחו הסייברס על ידי בוסטון ברואינס.
עונת 1989 הייתה עונה סוערת בשער הסייברס, שויתרו על טום בראסו, אולם לא מצאו לו תחליף, ועמדת השוער עברה חילופים רבים. במקרה שהיה יכול להסתיים בטרגדיה נחתך אחד מהשוערים שעברו בשער הקבוצה, קלינט מלרצ'ק, בצווארו על ידי סכין נעל ההחלקה של שחקן שנפל עליו. החתך היה עמוק וארוך ופגע בעורק הצוואר, ומלרצ'ק איבד דם רב עד כדי סכנת מוות. רופאי הקבוצה העניקו לו טיפול חירום ותפרו את החתך בעודו על הקרח. בסיום העונה שוב הדיחו הברואינס את הסייברס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
עונת 1990 עמדה בסימן מהלך מפתיע ומהפכני של הסייברס. הסייברס בחרו בדראפט של 1988 את אלכסנדר מוגילני, כוכב צסק"א מוסקבה ונבחרת ברית המועצות, כאשר נראה היה שאין להם סיכוי לקבלו לשורותיהם בשל התנגדות השלטונות בברית המועצות. באמצע עונת ה-NHL, תוך כדי טורניר עם נבחרתו, ערק מוגילני לארצות הברית בסיוע אנשי הסייברס והצטרף לקבוצה. שיתוף הפעולה בין מוגילני וטרז'ון התגלה כמוצלח מאוד, וגם בעמדת השוער השיגו הסייברס יציבות בעזרתו של דארן פופה. אולם גם בעונה הזו הסתיים הפלייאוף בהדחה בסיבוב הראשון בידי מונטריאול קנדיאנס - הדחה שחזרה על עצמה עונה לאחר מכן, למרות רכש מוצלח בדמות החלוץ דייל האוורצ'ק, שהגיע ככוכב מוכח מויניפג ג'טס.
עונת 1993 החלה בעסקת ענק שעירבה תשעה שחקנים, כאשר במרכזה ויתרו הסייברס על פייר טרז'ון והביאו לקבוצה את החלוץ פאט לפונטיין. למרות שנעדר כחודש וחצי בשל שבר בליסתו, הוכיח לפונטיין את יכולתו כשכבש 53 שערים ומסר 95 אסיסטים. עוד עונה רגילה טובה הסתיימה בניצחון בפלייאוף על בוסטון ברואינס, ניצחון פלייאוף ראשון של הסייברס מזה 10 עונות. בסיבוב השני הודחו הסייברס בידי מונטריאול קנדיאנס.
1994 - 2001: עידן דומיניק האשק
עריכה
ערך מורחב – דומיניק האשק
עונת 1994 החלה בפציעת ברך קשה של פאט לפונטיין, שהחמיץ את שארית העונה. בהמשך העונה נפצע גם השוער גרנט פיור, ונעדר כחודש וחצי. זו הייתה ההזדמנות של השוער המחליף, הצ'כי דומיניק האשק. האשק גילה יכולת גבוהה ביותר, השתלט על עמדת השוער הראשון וזכה בגביע וזינה כשוער העונה בליגה. גם בפלייאוף גילה האשק יכולת גבוהה בסיבוב הראשון מול ניו ג'רזי דווילס, בעיקר במשחק השישי בו עצר 70 מכות לשערו. למרות זאת, הסדרה הסתיימה בניצחון של הדווילס בשבעה משחקים ובעוד הדחה מוקדמת של הסייברס.
עונת 1995 המקוצרת בשל סכסוך עבודה בליגה הייתה עוד עונה מצוינת עבור האשק שזכה שוב בגביע וזינה, אולם פאט לפונטיין נעדר מחלק גדול מהעונה בשל פציעות. סדרת ההדחות בסיבוב הראשון של הפלייאוף נמשכה גם הפעם, בידי פילדלפיה פליירס. בעונה שלאחר מכן, כאשר לפונטיין נעדר שוב לתקופה ארוכה בשל זעזוע מוח והאשק מגלה יכולת בינונית, החמיצו הסייברס את הפלייאוף. זו הייתה גם העונה האחרונה ב"באפלו ממוריאל אודיטוריום", והסייברס עזבו את ה"אוד" ועברו לאולם חדש שנבנה לידו, "מרין מידלנד ארנה" (כיום קיבנק סנטר).
בעונת 1997, עם אולם ביתי חדש, לוגו חדש ומדים חדשים בצבעי שחור ואדום, ועם בעלים חדשים - ג'ון ריגאס, בעלי חברת התקשורת "אדלפיה" - חזר דומיניק האשק ליכולתו הקודמת ואף התעלה עליה. בתום העונה הרגילה זכה בעוד גביע וזינה והוסיף עליו את גביע הארט - גביע ה-MVP של הליגה. זו הייתה הפעם הראשונה מזה 35 שנה ששוער זוכה בגביע הארט. החלוץ מייקל פקה כבש 20 שערים והראה גם יכולת הגנתית מצוינת שזיכתה אותו בגביע סלקה. בפלייאוף התקשה האשק, וגם ספג השעיה בעקבות קטטה עם עיתונאי בסיום משחק. השוער המחליף סטיב שילדס עזר לסייברס לנצח בסיבוב הראשון של הפלייאוף את אוטווה סנטורס, אך בסיבוב השני נוצחו בידי פילדלפיה פליירס. המאמן טד נולן פוטר בסיום העונה, למרות שזכה בגביע אדמס כמאמן העונה ב-NHL, ובמקומו מונה לינדי ראף, שחקן עבר בקבוצה שהיה הקפטן שלה בסוף שנות ה-80.
עונת 1998 הייתה עונה טובה עוד יותר עבור דומיניק האשק, שכבר זכה לכינוי "דומינייטור". האשק זכה בפעם השנייה ברציפות בגביע הארט ובגביע וזינה, ובנוסף הצטיין בטורניר ההוקי קרח של אולימפיאדת נאגנו שהייתה האולימפיאדה הראשונה שהשתתפו בה שחקני NHL. האשק הוביל את נבחרת צ'כיה למדליית זהב ונבחר ל-MVP גם באולימפיאדה. הפעם שמר האשק על יכולתו גם בפלייאוף, כאשר הסייברס הדיחו את פילדלפיה בסיבוב הראשון ואת מונטריאול קנדיאנס בסיבוב השני ועלו לגמר החטיבה המזרחית. בגמר החטיבתי, בסיום סדרה קשה שבה שלושה משחקים הגיעו להארכה, הודחו הסייברס בידי וושינגטון קפיטלס.
האשק זכה בפעם השלישית ברציפות, ובפעם החמישית בשש עונות, בגביע וזינה בעונת 1999. בהתקפה כיכב הסלובקי מירוסלב שטאן, ולצידו ז'ואי ז'ונו שנרכש מוושינגטון קפיטלס. למרות עונה רגילה בינונית, הסייברס עברו בפלייאוף את אוטווה סנטורס ובוסטון ברואינס, והפעם עברו בהצלחה גם את הגמר החטיבתי מול טורונטו מייפל ליפס ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי לראשונה מזה 24 עונות.
היריבה בסדרת הגמר הייתה דאלאס סטארס. הסטארס הגיעו למשחק השישי בסדרה עם יתרון 3:2. המשחק השישי בדאלאס הגיע לשלוש הארכות, כאשר בהארכה השלישית הצליח כוכב הסטארס ברט האל להכניע את האשק ולהבקיע את השער שניצח את הסדרה. למרות שנראה היה בעליל שהשער לא היה חוקי - הילוכים חוזרים הראו בבירור שהאל נכנס לרחבת השער של האשק לפני הדיסקית, דבר שהיה אסור אז - השער אושר והסטארס זכו בגביע.
האשק החמיץ כמחצית מעונת 2000 בשל פציעה. יכולת טובה של השוער המחליף מרטן בירון ושל החלוץ דאג גילמור שהגיע במהלך העונה משיקגו, בתוספת הגעתו של הכוכב הצעיר מקסים אפינוגנוב מדינמו מוסקבה, עזרו לסייברס להגיע לפלייאוף, אולם גם חזרתו של האשק לא מנעה הדחה בסיבוב הראשון.
את עונת 2001 העבירו הסייברס ללא הקפטן מייקל פקה, שלא שיחק באותה עונה כלל עקב סכסוך חוזי עם הקבוצה. האשק המשיך להצטיין וזכה שוב בגביע וזינה - גביע שישי בשמונה עונות. הסייברס עלו לפלייאוף ועברו בסיבוב הראשון את פילדלפיה פליירס. הסדרה בסיבוב השני, מול פיטסבורג פינגווינס של מריו למיה ויארומיר יאגר. הייתה הפכפכה כאשר הפינגווינס ניצחו בשני המשחקים הראשונים בבאפלו, אולם הסייברס ניצחו בפיטסבורג בשני המשחקים הבאים ועלו ל-3:2 בעזרת ניצחון ביתי. הפינגווינס, עם שני ניצחונות בהארכה, הפכו שוב את הסדרה וניצחו בה 4:3.
ההפסד לפינגווינס סימן סוף של עוד עידן בקבוצה. מייקל פקה הועבר לניו יורק איילנדרס, ודומיניק האשק, שהחל את דרכו בקבוצה כשוער מחליף, סיים אותה כשהוא נחשב לאחד השוערים הגדולים בכל הזמנים והועבר לדטרויט רד וינגס.
2002 - ההווה
עריכה
.
עזיבתם של האשק ופקה הותירה חלל גדול בקבוצה. המשבר עוד העמיק בפגרה שלפני עונת 2003 כאשר הבעלים, ג'ון ריגאס, הועמד לדין בשל מעילה בכספי החברה שלו, "אדלפיה תקשורת", ונידון ל-15 שנות מאסר. התמוטטותה של "אדלפיה" דנה את הסייברס לפשיטת רגל.
במשך עונה שלמה נוהלה הקבוצה ישירות על ידי ה-NHL, שחיפשה עבורה קונה. לקראת סוף עונת 2003 רכש את הקבוצה טום גליזאנו, שסיים זה עתה מסע בחירות, שהסתיים בכישלון, למשרת מושל מדינת ניו יורק.
בשלוש העונות שבין עזיבתם של האשק ופקה ובין העונה המבוטלת של 2005 החמיצו הסייברס את הפלייאוף.
לעונת 2006, אחרי העונה המבוטלת, חזרו הסייברס בכוחות מחודשים. ראיין מילר ביסס עצמו כשוער הראשון של הקבוצה. כריס דרורי שנרכש ב-2004 מקלגרי פליימס וטים קונולי שהתמחה בשערים במצבי יתרון מספרי (Power Play), יחד עם אפינוגנוב ששמר על כושרו בזמן העונה המבוטלת במועדון נעוריו דינמו מוסקבה, הניבו תפוקה התקפית נאה. בהגנה כיכב הפיני טפו נומינן. בעונה הרגילה קבעו הסייברס מספר שיאי מועדון כאשר סיימו אותה עם 52 ניצחונות, מתוכם 25 ניצחונות חוץ. המאמן לינדי ראף נבחר למאמן העונה ב-NHL וזכה בגביע ג'ק אדמס. בפלייאוף התגברה הקבוצה על מכת פציעות שהשביתה בין היתר את נומינן וקונולי וניצחה הסייברס את פילדלפיה פליירס תוך הפגנת יכולת התקפית - בשניים מהניצחונות כבשו הסייברס שבעה שערים, והדיחו בסיבוב השני את אוטווה סנטורס. בגמר החטיבה המזרחית נוצחו הסייברס על ידי קרוליינה הוריקנס, לאחר ששמטו יתרון בשליש המסיים של המשחק השביעי והמכריע.
העונה הרגילה של 2007, עם מדים חדשים בצבעי כחול-זהוב-כסוף ועם לוגו חדש שלא התקבל על ידי הקהל וזכה לכינוי הלעגני "השבלול", הייתה טובה עוד יותר, כאשר הסייברס פתחו אותה ברצף של 10 ניצחונות וסיימו אותה עם 53 ניצחונות ובכך שברו את שיא המועדון שהשיגו בעונה הקודמת, וסיימו אותה עם 113 נקודות - שיא מועדון נוסף - ובכך סיימו לראשונה אי פעם עם המאזן הטוב בליגה וזכו בגביע הנשיאים. החלוץ דני ברייר זכה בתואר ה-MVP של משחק האול-סטאר כאשר המאמן לינדי ראף אימן בו את נבחרת החטיבה המזרחית. אולם לאחר ניצחונות פלייאוף על ניו יורק איילנדרס וניו יורק ריינג'רס, נעצרו שוב הסייברס בגמר החטיבתי - הפעם על ידי אוטווה סנטורס.
בשתי העונות הבאות איבדו הסייברס את שני הכוכבים הגדולים שלהם, כריס דרורי ודני ברייר, שעברו לקבוצות אחרות עם סיום חוזיהם בקבוצה, והיו קרובים גם לאבד את החלוץ האוסטרי הצעיר תומאס ואנק, שנחשב לשחקן מבטיח והיה מבוקש על ידי קבוצות אחרות. הסייברס הצליחו לשמור את ואנק ואת השוער ראיין מילר בקבוצה, אולם בשתי העונות נכשלו בהגעה לפלייאוף. האירוע המרכזי עבור הסייברס באותן עונות היה ההשתתפות במשחק ה"וינטר קלאסיק" הראשון של ה-NHL ב-1 בינואר 2008, משחק תחת כיפת השמיים שהפך מאז למסורת בליגה בכל 1 בינואר. המשחק, מול פיטסבורג פינגווינס, שוחק ברוג'רס סנטר, האצטדיון של קבוצת הפוטבול באפלו בילס, משך 71,217 צופים וקבע בכך שיא NHL שהחזיק מעמד עד 2014.
הסייברס התאוששו מעט בעונת 2010 כשזכו באליפות הבית הצפון-מזרחי ועלו לפלייאוף, אולם נוצחו על ידי בוסטון ברואינס בסיבוב הראשון.
ב-2011 נרכשה הקבוצה על ידי המיליארדר טרנס פגולה. טום גליזאנו, שמכר את הקבוצה, סירב להצעה גבוהה יותר שמציעיה שאפו להעביר את הקבוצה לעיר אחרת. פגולה הוצג בפברואר כבעלי הקבוצה בטקס שנערך באולמה הביתי של הקבוצה. בטקס נכחו שלושת כוכבי "הקשר הצרפתי" משנות ה-70, בהופעתם האחרונה יחד - שלושה שבועות לאחר הטקס הלך רישאר מרטן לעולמו.
סיום חזק של העונה העלה את הסייברס לפלייאוף מהמקום השביעי במזרח, אולם לאחר סדרה רבת תהפוכות מול פילדלפיה פליירס שהגיעה לשבעה משחקים הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון.
עונת 2012 נפתחה בצורה רעה מאוד לקבוצה. לקראת השלב המרכזי של העונה השתפרה הקבוצה מאוד, טיפסה על המקום השמיני בחטבה המזרחית המוביל לפלייאו - אולם דעיכה מחודשת לקראת סיום העונה עלתה לה לבסוף בירידה למקום התשיעי בחטיבה ואיבוד הכרטיס לפלייאוף.
פתיחה רעה של עונת 2012/13 הביאה לפיטוריו של המאמן הוותיק לינדי ראף לאחר 16 עונות בקבוצה. החלפתו ברון רולסטון לא הועילה לקבוצה, שהחמיצה שוב את הפלייאוף. המצב החמיר עוד יותר בעונות 2013/14 ו-2014/15, אותן סיימה הקבוצה במאזן הגרוע ביותר בליגה כולה, וגם שיפור קל בעונות שלאחר מכן לא הוביל את הקבוצה לעמדת מאבק על הפלייאוף. זכייתה של סנט לואיס בלוז בגביע סטנלי ב-2019 הותירה את הסייברס, ואת ונקובר קנאקס שהצטרפה לליגה יחד איתה, כקבוצות הוותיקות ביותר בליגה שטרם זכו בגביע סטנלי.
סגל שחקנים
עריכהנכון ל-24 באוקטובר 2024
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של באפלו סייברס- באפלו סייברס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
באפלו סייברס, ברשת החברתית פייסבוק
באפלו סייברס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
באפלו סייברס, ברשת החברתית אינסטגרם
באפלו סייברס, ברשת החברתית טיקטוק
באפלו סייברס, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}