בדרי פטרקצישווילי

ארקדי בַּדרי פַּטַרקַצישווילי (גאורגית: ბადრი პატარკაციშვილი‏; 31 באוקטובר 1955 – 12 בפברואר 2008) היה איש עסקים יהודי-גאורגי-רוסי, אוליגרך רוסי, ומשנת 2004, נשיא הוועד האולימפי של גאורגיה, נשיא אגודת המסחר הגאורגית ונשיא קבוצת הכדורגל הגאורגית דינמו טביליסי. חבר קרוב של בוריס ברזובסקי.

בדרי פטרקצישווילי
ბადრი პატარკაციშვილი

בדרי פטרקצישווילי
לידה	31 באוקטובר 1955 טביליסי, ברה"מ
פטירה	12 בפברואר 2008 (בגיל 52) Leatherhead, הממלכה המאוחדת
שם לידה	ბადრი პატარკაციშვილი
מדינה	ברית המועצות, גאורגיה
השכלה	האוניברסיטה הטכנולוגית של גאורגיה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות

ביוגרפיה

בדרי פטרקצישווילי

פטרקצישווילי נולד בטביליסי, גאורגיה למשפחה יהודית מסורתית. הוא החל את דרכו הפוליטית בתנועת הנוער הקומוניסטי, הקומסומול, למד הנדסת תעשייה וניהול ועבד בתחום הטקסטיל. בסוף שנות השבעים הכיר את בוריס ברזובסקי, שהפך מאוחר יותר לאוליגרך רוסי. בעצת ברזובסקי עזב פטרקצישווילי את טביליסי ועבר להתגורר, בשנת 1988, ברוסיה. בתחילה עבד שם כמכונאי בבית מלאכה, ולאחר מכן, בשנת 1993 עבר למוסקבה והחל לעבוד ב"לוגוואז", יצרנית הרכב הרוסית שנקנתה בהמשך על ידי בוריס ברזובסקי. עם רכישת לוגוואז על ידי ברזובסקי, מינה אותו האחרון לסגן נשיא הראשון של "לוגוואז", שהפכה לחברת החזקות פיננסית, שזרועותיה הגיעו לענפי המדיה, הבנקאות והנפט.

הקשר בין השניים הפך לחברות אישית ושותפות עסקית. בשנת 1994 הפך פטרקצישווילי לעוזרו של בוריס ברזובסקי. בשנת 1995 מונה לסמנכ"ל הכספים של ערוץ הטלוויזיה הרוסי, ORT, ובמקביל שימש בתפקיד בכיר בחברת הנפט הרוסית, סיבנפט. שש שנים לאחר מכן, במרץ 2001 מונה למנכ"ל ערוץ הטלוויזיה הרוסי, TV6.

חזרה לגאורגיה

ביוני 2001, יחד עם ברזובסקי, הואשם על ידי התובע הכללי של רוסיה בקשר למעילת ענק מחברת התעופה הרוסית, אארופלוט, ובארגון ניסיון הבריחה מהכלא של ניקולאי גלושקוב, סמנכ"ל אארופלוט שהואשם בשנת 2000 בהונאה והלבנת הון. בעקבות זאת חזר פטרקצישווילי לגאורגיה והקים את קבוצת התקשורת הגאורגית, אימדי, הכוללת: תחנות טלוויזיה, רדיו, עיתונים וסוכנות ידיעות פרטית. בעקבות יציאתו מרוסיה, ניסו רשויות החוק ברוסיה להביא להסגרתו, אולם ניסיונות אלה עלו בתוהו. לפיכך הואשם פטרקצישווילי, באוקטובר 2002, בקשר למעילת ענק באווטוואז. באוגוסט 2006, מכר פטרקצישווילי את כל החזקותיו בחברה לעיתון המסחרי הרוסי, קומרסנט (Коммерса́нтъ), שבבעלות האוליגרך הרוסי-אוזבקי, אלישר אוסמנוב (Алишер Усманов).

עם הגיעו לגאורגיה התיידד פטרקצישווילי עם הנשיא הגאורגי המכהן, אדוארד שוורדנדזה, שהילל את פעולותיו של פטרקצישווילי במספר הזדמנויות. אולם באפריל 2003 הביע את אהדתו לאופוזיציה, כאשר הצהיר כי הוא תומך במטרות איחוד הדמוקרטים של זוראב ז'ווניה ומפלגת השמרנים החדשה בראשות, דוד גמק'רלידזה. בפועל תמך פטרקצישווילי במפלגות פוליטיות רבות בגאורגיה מתוך רצון להבטיח את עצמו מכל הכיוונים.

באביב 2003 תיווך בפגישה שנערכה בלונדון בין זוראב ז'ווניה לבין שותפו לשעבר בוריס ברזובסקי, שהייתה הראשונה מבין סדרת מפגשים בהן השיג ז'ווניה מימון לתמיכה בכוחות הדמוקרטיים באוקראינה, עבור ויקטור יושצ'נקו.

פטרקצישווילי מוכר בגאורגיה כנדבן ידוע, אשר תרם בין היתר, בשנת 2002 כספים לפיתוח ולשיקום העיר טביליסי, עיר הולדתו, ונתן הלוואה ללא ריבית לתשלום חובותיה לחברות חשמל וגז. פעילותו הפילנתרופית של פטרקצישווילי כוללת בין היתר, הקמת קרקס לאומי, עריכת פסטיבלים תרבותיים בינלאומיים, סיוע בחידוש מבנים היסטוריים בגאורגיה, מימון מחקרים מדעיים ועוד. בשנת 2005 הוא מימן את תיקון ושיפוץ הפוניקולר של טביליסי על מדרון הר מתאצמינדה.

בשנת 2001 רכש פטרקצישווילי את מועדון הכדורגל המצליח דינמו טביליסי, ובשנת 2006 פורסם כי פטרקצישווילי נמצא במגעים מתקדמים לרכישת מועדון הכדורגל האנגלי וסטהאם יונייטד. כמו כן, שמו קושר לאחרונה גם לקבוצת השקעות תקשורתית, ששותפה בשליטה במועדון הכדורגל הברזילאי קורינתיאנס.

פטרקצישווילי מכהן בעמדות מכובדות שונות, ביניהן, חבר האקדמיה הבינלאומית לאומנויות הטלוויזיה ומדעים, מארגן חגיגות פרס אמי בניו יורק, משנת 2001 נשיא קבוצת הכדורגל דינמו טביליסי, ומשנת 2004 יו"ר הוועד האולימפי הגאורגי ויושב ראש איגוד הקבלנים בגאורגיה.

המשטרה הפדרלית של שווייץ, מחשיבה את פטרקצישווילי ל"סמכות פושעת", כיוון שהוא מהווה גשר בין ארגונים חוקיים ללא חוקיים. על פי מחקר שנערך על ידי הפס"ב יש לו קשר חזק לפושע הגאורגי-רוסי, אותר קוואנטרישווילי (Отари Квантришвили), שעזר לו בתחילת דרכו, בשנת 1993, במוסקבה.

מעבר ללונדון

במרץ 2006 התבטא פטרקצישווילי בפומבי כנגד מארגני מהפכת הוורדים. הוא האשים את הממשלה הגאורגית בראשות הנשיא, מיכאיל סאקשווילי, בהפעלת לחץ אמצעי התקשורת ואנשי עסקים בכלל. הוא חשף קרן בלתי חוקית ובלתי מפוקחת של הממשלה הגאורגית, שאנשי עסקים אולצו לתרום לה במזומן ובדרכים אחרות. התבטאויותיו לא זכו לתגובות אוהדות מצידם של ראשי השלטון, אשר האשימו אותו בפעילות חתרנית נגד הממשל.

בעקבות הביקורת, עזב פטרקצישווילי את גאורגיה ועבר להתגורר בלונדון. הוא מכר חלק מעסקי התקשורת שלו לאנשי העסקים המערביים, ביניהם רופרט מרדוק.

באמצע שנת 2007 החל פטרקצישווילי לנהל משא ומתן לרכישת העיתון הישראלי מעריב, וזאת במקביל למשא ומתן המתנהל עם המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון.

מעורבות בפעילות הפוליטית בגאורגיה

ב-25 בספטמבר 2007 האשים איראקלי אוכרואשווילי, שר ההגנה של גאורגיה לשעבר, בין יתר ההאשמות, את סאקשווילי באופן אישי בתכנון ניסיון הרצח של פטרקצישווילי. יומיים לאחר מכן נעצר אוכרואשווילי באשמת סחיטה, הלבנת הון ושימוש לרעה בתפקיד שר ההגנה של גאורגיה. לאחר חקירה חזר בו אוכרואשווילי מהודאתו, ושוחרר בערבות של 10 מיליון לארי. בעקבות הודאתו הותר לו לצאת מהמדינה לאחר שהוא משאיר כביטחון איגרות חוב בשווי 6 מיליון דולר.

ב-5 בנובמבר 2007 הופיע אוכרואשווילי בערוץ הגאורגי אימדי, שבבעלות פטרקצישווילי, והצהיר כי בתקופת שהותו בכלא הוכרח לחזור בו מהאשמותיו כנגד הנשיא הגאורגי. מכל מקום, התובע הכללי של גאורגיה דחה את האשמותיו של אוכרואשווילי, כאשר חבר בכיר בפרלמנט של גאורגיה, תיאר את אוכרואשווילי כ"כלי בידי פטרקצשווילי, איל-ההון היהודי-גאורגי שתמך כספית בעצרת האופוזיציה כנגד הממשלה הגאורגית. בעקבות הופעתו של אוכרואשווילי בערוץ אימדי נסגרה התחנה לחודש, מה שהביא ללחץ בינלאומי על הנשיא הגאורגי. משום כך ועקב התגברות ההפגנות הכריז הנשיא של סאקשווילי על הקדמת הבחירות.

ב-10 בנובמבר 2007 הודיע פטרקצישווילי כי יתמודד מול סאקשווילי על הנשיאות בגאורגיה. עם זאת, התנה זאת בהסכמה של כלל מפלגות האופוזיציה להעמיד מועמד יחיד.

פטרקצישווילי נפטר ב-12 בפברואר 2008 בביתו בלונדון. דוחות מוקדמים מצביעים על כך שסיבת המוות הייתה התקף לב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בדרי פטרקצישווילי בוויקישיתוף

• רוני קורן-דינר, אדלסון לא לבד: מיליארדר גיאורגי מתעניין ב"מעריב", באתר הארץ, 3 ביוני 2007
• אטילה שומפלבי, מחר: הפגנה בת"א נגד רדיפת התקשורת ברוסיה, באתר ynet, 4 בנובמבר 2001
• ג'ונתן וויאטלי (2005), גאורגיה מהתעוררות לאומית למהפכת הוורדים, עמ' 176–177, 181, ISBN 0754645037 (באנגלית)