בואשיים

בואשיים (שם מדעי: Mephitidae) הם משפחה בסדרת הטורפים.

בואשיים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי כלב
משפחה:	בואשיים
שם מדעי
Mephitidae ‏בונפרטה, 1845
תחום תפוצה

הבואשיים הם יונקים בגודל בינוני, בעלי פרווה שחורה ולבנה. הם ידועים בעיקר בשל הנוזל המצחין שהם מתיזים על אויביהם בשעת סכנה ובשל צבעם, המכניס אותם ל"קבוצת" בעלי החיים השחורים-לבנים. משפחה זו שייכת לסדרת הטורפים ובה ארבעה סוגים: בואש חוטמני (Conepatus), בואש (Mephitis), בואשן הגירית (Mydaus) ובואשן (Spilogale). המינים מהסוג Mydaus נפוצים באינדונזיה, במזרח מלזיה, בברוניי ובפיליפינים, בעוד שהשאר נפוצים באמריקה, מקנדה ועד מרכז דרום אמריקה.

בואש מכורבל

בואש חוטמני הומבולדטי

תיאור

מיני הבואשיים שונים בגודלם מכ־40 ס"מ ועד 70 ס"מ ובמשקלם מכ־0.5 ק"ג (הבואשנים) ועד 4.5 ק"ג (הבואשים החוטמנים). לבואשים גוף מוארך עם רגליים קצרות ושריריות וטופרים קדמיים ארוכים לחפירה.

על אף שצבע הפרווה האופייני ביותר הוא שחור ולבן, כמה מן הבואשים הם חומים או אפורים ומעטים בעלי צבע קרם. כל הבואשים מפוספסים כבר מלידתם. הם יכולים להיות בעלי פס עבה לאורך הגב והזנב, שני פסים דקים יותר, או סדרת נקודות ופסים שבורים (במקרה שזה בואשן). לחלקם יש אף פסים על רגליהם.

התנהגות

הבואשיים פעילים במהלך הלילה. הם ידועים בשל יכולתם להפריש נוזל דביק ומצחין המורכב בעיקר מאתאנתיול כהגנה נגד טורפים, ומכאן שמם. הפרשה זו באה מבלוטות ריח בפי הטבעת. הריח של הנוזל חזק דיו כדי להדוף דובים ותוקפים פוטנציאלים אחרים.

בדרך כלל חיים הבואשים לבד כשהם לא מתרבים, אך הם עשויים להתקבץ ביחד כדי לשמור על חום במאורות משותפות בחלקים הקרים של תפוצתם. במהלך היום הם נמצאים במאורות אותן הם חופרים באמצעות טופריהם הקדמיים החזקים, או בחורים שנעשו על ידי האדם או הטבע כאשר יש הזדמנות לכך.

בואשים אינם נכנסים לתרדמת חורף במהלך החורף. אולם הם נשארים בדרך כלל לא פעילים ואוכלים לעיתים נדירות. לעיתים קרובות הם עוברים את החורף בקבוצות של זכר יחד עם כמה נקבות (עד 12).

תזונה

הבואשים הם אוכלי כל, וניזונים גם מחומרים חיים וגם מחומרים צמחיים, אך בעיקר מבשר. הם אוכלים חסרי חוליות (חרקים והזחלים שלהם, אותם הם מוצאים באמצעות חפירה, ותולעים) ובעלי חוליות קטנים (מכרסמים, לטאות, סלמנדרות, צפרדעים, נחשים, ציפורים וביצים). בבר הבואשים תרים אחר מזונם ובאזורים מיושבים הם גם מחפשים באשפת האדם.

מחזור חיים

הבואשים מתרבים בדרך כלל בתחילת האביב. הנקבות חופרות מאורה שמוכנה לאחד עד ארבעה גורים שיוולדו בחודש מאי. הזכר אינו ממלא תפקיד בגידול הצאצאים, והוא עשוי אף להרגם. בסוף יולי או אוגוסט מתפזרים הגורים. כאשר הבואשים הצעירים נפגשים בשנית, הם מרימים את זנביהם במאונך. לאחר הצגה זו הם מתחילים להתחכך אחד בשני, ולעיתים קרובות מתגלגלים סביב. בואשים מבוגרים יותר פחות ידידותיים כלפי הגורים הצעירים.

על אף שהם ניחנים בחושי ריח ושמיעה מצוינים, תכונות אשר חיוניות לטורפים ליליים, ראייתם אינה טובה. הם אינם יכולים לראות עצמים באופן בהיר ממרחק של יותר מ־3 מטרים, דבר שהופך אותם לפגיעים מאוד לתנועת רכבים. בערך חצי ממיתות הבואשים נגרמות מבני אדם, כתוצאה מתאונות דרכים, או כתוצאה מירי והרעלה. אורך חייהם קצר; פחות מ־10% שורדים יותר מ־3 שנים.

ריח

התכונה המיוחדת והידועה ביותר של הבואשים היא בלוטות הריח המפותחות ביותר שלהם, שבהן הם יכולים להשתמש כנשק הגנתי. להם שתי בלוטות שנמצאות בפי הטבעת ואשר מסוגלות לייצר תערובת של חומרים כימיים שכוללים גופרית, שלה ריח דוחה מאוד. שרירים שנמצאים ליד בלוטות הריח מאפשרים לבואשים לרסס בדיוק רב למרחק של שניים עד שלושה מטרים. בנוסף לריח, התרסיס יכול לגרום לגירוי ואף לעיוורון זמני במקרה של פגיעה בעיניים. דרך ידועה להסיר ריח של בואש מבן אדם שרוסס, מלבד לחכות כשלושה שבועות עד שהריח יתנדף בחלל הפתוח, היא שטיפת הגוף היטב במיץ עגבניות במשך מספר ימים. שיטה זו ידועה באמריקה כ-"אמבטיית מיץ עגבניות". השיטה אינה מועילה למעשה מפני שהיא רק מסוככת על ריח התרסיס בריח העגבניות. שיטה אמיתית להסרת הריח היא מריחת התערובת הבאה על האזור הפגוע: מי חמצן 3%, רבע כוס סודה לשתייה על כל רבע גלון מי חמצן, ומעט חומר ניקוי נוזלי.

מאחר שלבואשים יש מספיק ריח רק לחמש או שש "הטענות" – כ־15 גרם – ולוקח להם מספר ימים למלא מחדש את בלוטות הריח, הם נמנעים מבזבוז "תחמושת". בואשים לא מרססים בואשים אחרים (למעט זכרים בתקופת הרבייה); זאת על אף שהם נלחמים על חלל המאורה בסתיו באמצעות שיניהם וטופריהם.

רוב בעלי החיים, וכמעט כל היונקים הטורפים כגון הזאב, הגירית או השועל באמריקה נמנעים מלהטריד את הבואשים. אולם נראה שהכלבים האמריקאיים עוד לא הצליחו להתרגל לעובדה שהבואשים "מסריחים" אותם, וידוע על הרבה מקרים של כלב שרוסס על ידי בואש, וכשחזר הביתה הפיץ את הריח בכל הבית. יוצאי דופן נוספים הם דורסי הלילה ושאר העופות הדורסים חסרי חוש הריח.

• 
  חומרי הריח המצחינים המופרשים על ידי הבואש הם תיולים (תרכובות גופרית המקבילות לכהלים). בתמונה: שלושה מחומרי הריח העיקריים (הם מסוגלים להיקלט על ידי האף האנושי בריכוזים של עשרה חלקים למיליארד).

משפחת הבואשיים קרובה למשפחת הסמוריים (Mustelidae) וכיום מקובל שהן שתי משפחות נפרדות באותה סדרה, אך ישנם טקסונומים שעדיין מציבים את הבואשיים כתת-משפחה במשפחת הסמוריים (בעיקר בגלל המרשם הגנטי הקרוב והיכולת להפיץ ריח חזק במיוחד).

בואשים מבויתים יכולים להיות מוחזקים באופן חוקי כחיות מחמד במדינות מסוימות בארצות הברית. כאשר בואש מוחזק כחיית מחמד בלוטות הריח מוסרות ממנו.

מיון

בואש מפוספס לבן המשמש כחיית מחמד

משפחת הבואשיים הכוללת את המינים:

• סוג: בואש חוטמני (Conepatus)
  • מין: בואש חוטמני מוליני (Conepatus chinga)
  • מין: בואש חוטמני מזרחי (Conepatus leuconotus)
  • מין: בואש חוטמני מערבי (Conepatus mesoleucus)
  • מין: בואש חוטמני הומבולדטי (Conepatus humboldtii)
• סוג: בואש (Mephitis)
  • מין: בואש מכורבל (Mephitis macroura)
  • מין: בואש מפוספס (Mephitis mephitis)
• סוג: בואשן הגירית (Mydaus)
  • מין: בואשן גירית פלאוואן ((Mydaus marchei))
  • מין: בואשן הגירית (Mydaus javanensis)
• סוג: בואשן (Spilogale)
  • מין: בואשן מצחין (Spilogale gracilis)
  • מין: בואשן מזרחי (Spilogale putorius)
  • מין: בואשן דרומי (Spilogale angustifrons)
  • מין: בואשן גמדי (Spilogale pygmaea)

קישורים חיצוניים

• בואשיים, באתר ITIS (באנגלית)
• בואשיים, באתר NCBI (באנגלית)
• בואשיים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• בואשיים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• בואשיים, באתר GBIF (באנגלית)
• בואשיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)