בוגי-ווגי
| ערך ללא מקורות | |
בוגי-ווגי (באנגלית: Boogie-woogie) הוא סגנון של בלוז המבוסס על תפקידים לפסנתר ומקורו בשיקגו שבארצות הברית. הסגנון היה פופולרי מאוד בשנות השלושים ותחילת שנות הארבעים.
 | |
| מקורות סגנוניים | בלוז |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף המאה ה-19, צפון מזרח טקסס, ארצות הברית |
| מוצא |
ארצות הברית  |
| כלים | גיטרה • בס • תופים • פסנתר • מפוחית פה • סקסופון • טרומבון • חצוצרה |
| פופולריות מיינסטרים | שנות ה-50 עד שנות ה-60 |
| נגזרות | רוק אנד רול • רוקבילי • R&B |
  | |
בניגוד לבלוז, שלרוב מטרתו היא להביע רגשות או לספר סיפור, הבוגי ווגי משמש בעיקר כמוזיקת ריקודים, ואפילו מילות השירים בסגנון לרוב יעסקו בהוראות לרוקדים.
המבנה ההרמוני של הבוגי ווגי לרוב דומה עד מאוד לזה של הבלוז. מנוגן בסולם פנטטוני, ומבוסס על הטוניקה הסובדומיננטה והדומיננטה, כשלעיתים משתמשים גם בדומיננטות שניוניות. כמעט תמיד הקצב הוא ארבעה רבעים, כל "סבב" של המהלך ההרמוני (בית של שיר) אורך 12 תיבות, והטמפו מהיר.
בסגנון מורגשת מאוד היד השמאלית של הפסנתרן, המנגן על פי רוב בס מהלך המדגיש את הדרגות של הסולם. יד ימין בעיקר מקשטת ומלווה. הסגנון התפתח כך שלעיתים יכולים לנגן בו גם שלושה פסנתרים, וגם כלים אחרים מצטרפים. יש מי שמנגן בוגי ווגי בביג בנד.
אפשר לקטלג כמעט כל בלוז בטמפו מהיר ובלי סינקופות רבות לבוגי ווגי. במידה רבה הסגנון הוא אחד מאבותיו של הרית'ם אנד בלוז, והוא בהחלט מדגיש את הקצב ואת המבנה ההרמוני הפשוט (כמו הרית'ם אנד בלוז אחריו).
לסגנון הייתה חשיבות רבה ברבע השני של המאה העשרים, והוא השפיע רבות על עיצוב המוזיקה שבאה אחריו.
בין הנגנים הבולטים של הסגנון הם:
קישורים חיצוניים
עריכה
- בוגי-ווגי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)