גיטרה

גיטרה
	גיטרה קלאסית
סיווג	קורדופוניים
קבוצה	כלי פריטה, כלי מיתר
נגנים	גיטריסטים
מנעד

ערך זה עוסק בכלי המיתר. אם התכוונתם למושג במגדנאות, ראו גיטרה (מגדנאות).

הגיטרה היא כלי נגינה נפוץ מקבוצת כלי המיתר. הנגינה על הגיטרה מתבצעת באמצעות האצבעות או באמצעות מפרט. הגיטרה מבוססת על כלי מיתר עתיקים יותר כמו העוד או הלאוטה.

היסטוריה

נגן צעיר שר ומנגן בקיטרה על גבי אמפורה מסוף המאה ה-5 לפנה"ס במוזיאון המטרופוליטן לאמנות

נגינה בגיטרה - ציור משנת 1898

מקורה של הגיטרה מיוחס לעיתים לכלי נגינה יווני קדום בשם קיטרה, הקרוב מבחינת השם לגיטרה (מילה ספרדית). על פי תיאוריות אחרות, הגיטרה "הושפעה" מן הלאוטות ארוכות הצוואר אשר נמצאו במסופוטמיה ובאנטוליה. המחלוקת העיקרית היא בין אלה התומכים בסברה שהתפתחות הגיטרה היא למעשה מאירופה (בהשפעת הלאוטות) לבין אלה הגורסים כי היא התפתחה מן העולם הערבי (בהשפעת העוד). אף על פי שבתקופות מוקדמות בהיסטוריה הגיטרה לא נחשבה לכלי "קלאסי", היא תמיד תפסה מקום נכבד ככלי פופולרי. עם הזמן הגיעה הגיטרה גם למוזיקה הקלאסית ולאולמות הקונצרטים. היסטוריה של הגיטרה באירופה שייכת לתקופת הרנסאנס. מבנה הגיטרה היה בדומה לוויולה וללאוטות העתיקות מתקופות מאוחרות יותר. השם "גיטרה" הגיע מספרד, אשר הבחין למעשה בין גיטרת הרנסאנס לבין הגיטרה הספרדית.

סוגי גיטרות

ישנם סוגים רבים של גיטרות, המשמשות למטרות שונות ובסגנונות שונים ועונות על צרכים שונים.

הגיטרות הנפוצות ביותר הן גיטרות בעלות שישה מיתרים שמשמיעים את התווים מי לה רה סול סי ומי (מהנמוך לגבוה), אם כי ישנם גם מוזיקאים שמשתמשים בגיטרות בעלות שבעה מיתרים (מיתר בס נוסף) ואף שמונה. ישנן גם גיטרות 11 מיתרים, הנקראות "גיטרות וואר", אך בניגוד לגיטרות אחרות, טכניקות הפריטה בהן שונות עקב ריבוי המיתרים. וישנן גם גיטרות בעלות יכולת להחזיק מיתרים כפולים - גיטרות 12 מיתרים (בעיקר אקוסטיות). כמו כן, קיימות גם גיטרות בס בעלות 4, 5 או 6 מיתרים, ואף בעלות 13 מיתרים (צ'אפמן סטיק).

למרות הבדלים בבנייה ובסגנון הצליל אותו הם מפיקים, הגיטרות השונות, בהנחה שהן מכוונות באותו אופן, יפיקו את אותו התו בנגינה על אותם המיתרים והסריגים, ועל כן צורת האקורדים ביניהם אינה משתנה.

קיימות אף גיטרות בעלות צוואר (שחיף) כפול, במטרה להרחיב את טווח הצלילים האפשרי, או כדי להוסיף צלילים להרמוניה באקורדים, תוך ניגון ריף או סולו. בדרך כלל בשחיף העליון יהיו 12 מיתרים, ובתחתון 6–7 מיתרים, קיימות גם גיטרות בהן שחיף אחד הוא בעל 6–7 מיתרי גיטרה והשני ארוך יותר ובעל 4–5 מיתרי בס.

נהוג לשייך את הגיטרות השונות תחת שתי קטגוריות־על - הגיטרות האקוסטיות והגיטרות החשמליות:

גיטרות אקוסטיות

נגינה על גיטרה קלאסית

ערך מורחב – גיטרה אקוסטית

ישנן מספר קטגוריות משנה בולטות בקבוצת הגיטרות האקוסטיות: גיטרות קלאסיות וגיטרות פלמנקו, גיטרות מיתרי־פלדה, אשר כוללות את גיטרות הפלאט־טופ, גיטרות 12 מיתרים וגיטרות העץ הקמור (Arch Top). קבוצת הגיטרות האקוסטיות כוללת גם גיטרות שלא הוגברו ותוכננו לנגן סגנונות שונים, כגון גיטרת הבס האקוסטית, אשר בעלת כוונון דומה לזה של גיטרת הבס החשמלית.

גיטרות הרנסאנס והבארוק: אבותיהם של הגיטרה הקלאסית המודרנית. הם קטנים יותר באופן משמעותי ועדינים יותר מהגיטרה הקלאסית, והם מפיקים צליל בעל עוצמה נמוכה יותר.

"נגנית הגיטרה", יאן ורמיר, 1672 לערך

גיטרות קלאסיות: הגיטרות הקלאסיות בדרך כלל יכילו 3 (מתוך 6) מיתרים העשויים מניילון והן משמשות בדרך כלל לניגון מגוון סגנונות מוזיקליים, לרבות מוזיקה קלאסית. צוואר הגיטרה הרחב והשטוח של הגיטרות הקלאסיות מאפשר למוזיקאי לנגן ארפג'וים, סולמות ואקורדים שונים בקלות רבה יותר מאשר בגיטרות מסוג אחר. הגיטרה הקלאסית נקראת כך משום שהיא משמשת לניגון מוזיקה עממית (כגון מוזיקת פלמנקו ספרדית) ומוזיקה קלאסית. הנגינה בגיטרה קלאסית מתבצעת לרוב בעזרת האצבעות והציפורניים בלבד.

גיטרות עשרה מיתרים מודרניות: גיטרה בעלת עשרה מיתרים ובעלת דמיון רב לגיטרה הקלאסית.

גיטרה פורטוגזית: הגיטרה הפורטוגזית (בפורטוגזית: guitarra portuguesa, מבוטא [ɡiˈtaʁɐ puɾtuˈɣezɐ]) היא כלי מיתר קטוף עם שנים עשר מיתרי פלדה,^[1] הנמתחים בשישה נדבכים של שני מיתרים. כלי זה, הוא הגדול ביותר מסוג בנדולה (אנ')^[2] ושונה מגיטרה ספרדית בצליל ובצורה.^[3]

קשור באופן איקוני לז'אנר המוזיקלי הפאדו.^[4]^[1]

גיטרות פלאט־טופ בעלות מיתרי מתכת: בעל דמיון רב לגיטרה הקלאסית, אף על פי כן, גוף הגיטרה בגיטרות הללו יהיה לרוב גדול יותר באופן משמעותי מהגיטרה הקלאסית וכמו כן הם יהיו בעלות צוואר צר יותר בעל מבנה חזק יותר.

גיטרות ארצ'טופ: גיטרות בעלות מיתרי פלדה וגוף המעוצב בצורה קשתית ייחודית, בדומה לכלים ממשפחת הכינורות. לחלק מגיטרות אלה פיקאפים מגנטיים, בדומה לגיטרה חשמלית. הצליל של גיטרות הארצ'טופ פופולרי במיוחד בקרב נגני בלוז וג'אז.

גיטרות סלמר־מק'קפארי: ידוע ככלי הנגינה המועדף על מוזיקאי הג'אז הצועני ג'אנגו ריינהארדט. הוא הופק על ידי סלמאר בין השנים 1932 עד 1952 בקירוב.

גיטרות תהודה, רזופוניות או דוברו

ערך מורחב – גיטרת רזונטור

כל שלושת הסוגים העיקריים של גיטרות התהודה הומצאו על ידי המוזיקאי הסלובקי־אמריקאי ג'ון דופירה (1893–1988) עבור החברות National ו־Dobro. גיטרות התהודה דומים במראם לגיטרות הפלאט־טופ, אף על פי שגוף הגיטרה עשוי לרוב מפליז, ניקל, כסף, פלדה או עץ, והצליל של גיטרות התהודה מופק על ידי אחד או יותר מחרוטי תהודה עשויים אלומיניום הממוקמים באמצע החלק העליון של הגיטרה. העיקרון הפיזי של הגיטרה לכן דומה לזה של הרמקול. המטרה המקורית של גיטרת התהודה הייתה להפיק צליל חזק מאוד - מטרה זו כבר הוחלפה ברובה באמצעות הגברה חשמלית, אף על פי כן גיטרת התהודה עדיין פופולרית כיום בשל הצליל הייחודי אותו היא מפיקה.

גיטרות רקינטו: רקינטו (ספ') הוא שם גנרי של שורת כלי מיתר דומים לגיטרה, אך קטנים יותר. המאפיינים שלהם משתנים לפי האזור. הכיוון של הרקינטו גבוה מהגיטרה ברבע, כלומר 2 וחצי טונים או 5 סמיטונים יותר גבוהים מהגיטרה.

גיטרות 12 מיתרים: מכילות בדרך כלל מיתרי פלדה ונעשה בהן שימוש נרחב במוזיקת פולק, בלוז ורוק אנד רול.

גיטרות רוסיות: גיטרות אקוסטיות בעלות שבעה מיתרים אשר היו בשימוש נרחב בקרב גיטריסטים רוסים במהלך המאה ה־19 עד למאה ה־20.

גיטרות בס אקוסטיות: בעלות מיתרי פלדה ולעיתים קרובות מכוונות באותו האופן כמו גיטרות בס חשמליות.

גיטרון: גיטרון (Guitarrón) היא גיטרת 6 מיתרים מקסיקנית גדולה למדי בעלת גוף גדול אשר בשימוש נרחב בלהקות מאריאצ'י. הגיטרה איננה מכילה סריגים והיא בעלת מיתרים עשויים מניילון.

גיטרות טנור: כלי מיתר בעלות 4 מיתרים המשלבות מאפיינים הדומים לגיטרה ולמנדולינה.

גיטרות נבל: כלי מיתר המשלבים מאפיינים הדומים לגיטרה ולנבל.

גיטרות בעלות מנעד רחב: גיטרות המכילות שבעה, שמונה, תשעה, עשרה או יותר מיתרים אשר נמצאות בשימוש בקרב גיטריסטים מעטים כאמצעי להגדלת המנעד הזמין לנגן.

גיטרת באטנטה: קטנות יותר מהגיטרות הקלאסיות, בדרך כלל בעלות ארבעה או חמישה מיתרי מתכת. נמצאות בעיקר בשימוש בקלבריה (אזור בדרום איטליה).

גיטרות חשמליות

ערך מורחב – גיטרה חשמלית

גיטרה חשמלית מסוג ריקנבקר לצד מגבר מסוג Vox

גיטרות חשמליות יכולות להכיל גוף מוצק, חצי חלול או חלול, ויפיקו לרוב צליל חלש ללא מגבר. לגיטרות החשמליות אין תיבת תהודה והן מוגברות באמצעות פיקאפים מגנטיים הממירים את תנודות מיתרי המתכת לזרם חשמלי. האות המתקבל מן הפיקאפים מוזן אל תוך המגבר באמצעות כבל או משדר רדיו לשם הגברת הצליל. הצליל משתנה לעיתים קרובות באמצעות מכשירים אלקטרוניים אחרים או בשל דיסטורשן (עיוות) טבעי של השסתומים במגבר. לגיטרה החשמלית יש צורות שונות והיא משמשת ככלי נגינה מרכזי בבלוז, ברוק ובמטאל. בניגוד לגיטרה קלאסית, הנגינה בגיטרה חשמלית מתבצעת לרוב בעזרת מפרט.

גיטרת הבס החשמלית

ערך מורחב – גיטרה בס

גיטרה בס דומה בצורתה לגיטרה חשמלית ומוגברת כמוה, באמצעות פיקאפים ומגבר. גיטרת הבס החשמלית מפיקה צלילים נמוכים מאוד (אוקטבה מתחת לגיטרה רגילה) והיא למעשה הצורה החשמלית של הקונטרבס. בגיטרת הבס הנפוצה יש ארבעה מיתרים עבים. גיטרת הבס משמשת באותם סגנונות בהם משמשת הגיטרה החשמלית הרגילה, והנגינה בה מתבצעת לרוב בעזרת האצבעות, באותה טכניקה בה מנגנים פלמנקו ("אפאיינדו").

חלק מדגמי הגיטרות החשמליות ודגמי גיטרות הבס החשמליות מכילות פיקאפים פיאזואלקטרים אשר מתפקד כמתמרים ומספקים צליל קרוב יותר לזה של גיטרה אקוסטית בלחיצת כפתור או בהזזת ידית ובכך חוסכים החלפת גיטרות.

מבנה

מלמעלה למטה:

1. ראש הצוואר (Headstock)
2. הגשר העליון (Nut)
3. מפתחות כיוון (Tuning pegs)
4. שָׂריגים (Frets)
5. מוט הכיוון (Truss rod)
6. סמני האריגים (Inlays)
7. צוואר הגיטרה (Neck)
8. עקב הגיטרה (Neck joint)
9. גוף הגיטרה (Body)
10. פיקאפים (Pickups)
11. כפתורי ווליום וטון (Knobs)
12. גשר (Bridge)
13. משטח גירוד (Pickguard)
14. החלק האחורי (Back)
15. לוח הצליל (Sound board)
16. צדי גוף הגיטרה (Sides of the body)
17. תיבת תהודה (Sound hole)
18. מיתרים (Strings)
19. הגשר התחתון (Saddle)
20. לוח אצבוע (Fingerboard/Fretboard)

ראש הצוואר - הקצה של צוואר הגיטרה עליו ממוקמים מפתחות הכיוון.
הגשר העליון - חלק הממוקם בקצה צוואר הגיטרה אשר דרכו עוברים המיתרים ואשר למעשה קובע את אורך המיתרים. הגשר העליון הוא אחד משני החלקים בגיטרה בהם מסתיימת תנודת המיתרים. (החלק השני הוא הגשר התחתון.)
מפתחות כיוון - מפתחות הכיוון נמצאים על ראש הצוואר ומחוברות לצילינדר שהמיתר מחובר עליו. סיבוב של המפתח ימתח או ישחרר את המיתר המיוחס ובכך ישנה את הכיוון שלו. כיום ישנן גיטרות חשמליות הכוללות מערכת לקיבוע המיתרים, כך שלא ייצאו מכיוון.
שָׂריגים (Frets) - פסי מתכת דקים (עשויים לרוב מסגסוגת ניקל או נירוסטה) המצויים לאורך הפינגרבורד ויוצרים הפרדה בין צליל לצליל. נגן הגיטרה משנה את גובה הצליל שכל מיתר מפיק בכך שהוא מניח את אצבעותיו על הצוואר בין השריגים, ובדרך זו משנה את אורך המיתר ה"חופשי".
מוט הכיוון (Truss rod) - מוט מתכת הממוקם בתוך צוואר הגיטרה (איננו גלוי לעין). מסייע בעת הצורך ליישר את צוואר הגיטרה ולאזן את הלחץ הנוצר ממתח המיתרים.
סמני האריגים (Inlays) - אלמנטים ויזואליים המופיעים על פני החלק החיצוני של הגיטרה. מופיעים בדרך כלל על פני הפינגרבורד, על פני ראש צוואר הגיטרה, וברוב הגיטרות האקוסטיות מופיעים סביב פתח התהודה.
צוואר - צוואר הגיטרה הוא החלק הארוך והצר אשר יוצא מגוף הגיטרה והוא הבסיס שעליו מולבש הפינגרבורד. השׂריגים של הגיטרה, הפינגרבורד, מפתחות הכיוון, ראש הצוואר, ומוט הכיוון כולם מחוברים לצוואר הגיטרה. סוג העץ אשר ממנו עשוי צוואר הגיטרה בדרך כלל שונה מסוג העץ אשר ממנו עשוי הפינגרבורד עצמו. הצוואר מחובר בקצהו האחד לראש הצוואר ובקצהו האחר לגוף הגיטרה.
עקב הגיטרה - החלק בגיטרה בו צוואר הגיטרה מתחבר לגוף הגיטרה. כמעט בכל הגיטרות האקוסטיות צוואר הגיטרה מחובר לגוף הגיטרה בנקודה זו באמצעות דבק, בעוד שבגיטרות החשמליות צוואר הגיטרה יכול להיות מחובר לגוף הגיטרה באמצעות דבק או באמצעות ברגים.
גוף הגיטרה - גוף הגיטרה הוא אחד הגורמים החשובים ביותר בקביעת הצליל אותו מפיק הגיטרה. בגיטרות האקוסטיות גוף הגיטרה הוא שקובע את עוצמת הצליל. בגיטרות החשמליות גוף הגיטרה משפיע על הססטיין של הגיטרה. התהודה אשר מופקת מגוף הגיטרה מושפעת בעיקר מסוג העץ אשר ממנה עשוי גוף הגיטרה. בעוד שבגיטרות האקוסטיות גוף הגיטרה חלול, בגיטרות החשמליות גוף הגיטרה מוצק ומלא.
פיקאפים (מכונים בעברית גם לקטנים) - מתמרים אשר קולטים את תנודות המיתרים, ממירים אותם לאותות חשמליים, וגורמים למגבר להשמיע את צלילי המיתרים בהגברה.
כפתורי ווליום וטון - בגיטרות בהם רכיבים אלו קיימים נגן הגיטרה מסוגל לשלוט בהיבטים שונים של הצליל המופק באמצעותם.
שקע כניסה - לכבל המחבר את הגיטרה למגבר.
גשר - לוח עץ קטן (בגיטרות אקוסטיות) או לוח מתכת קטן (בגיטרות חשמליות) הממוקם על תיבת התהודה ואשר דרכו וקצת מעליו עוברים המיתרים.
משטח גירוד - זהו אינו אחד מחלקי הגיטרה, אלא תוספת, מעין כיסוי פלסטיק הממוקם מימין ומתחת לפתח התהודה, ומטרותו היא להגן על גוף הגיטרה מפני שריטות ומפני תיפוף הציפורניים על גבי גוף הגיטרה בעת ניגון פלמנקו (טכניקה הנקראת "גוֹלפֵּה").
החלק האחורי - החלק אשר מחזיק את צדי גוף הגיטרה במקומם. עשוי בדרך כלל משתיים או שלוש חתיכות עץ.
לוח הצליל - החלק הקדמי של הגיטרה אשר על פניו המיתרים רוטטים, בדרך כלל דרך סוג של גשר. בגיטרות אקוסטיות תהודת לוח הצליל ופנים הגיטרה מגבירים באופן משמעותי את צליל המיתרים. בגיטרות חשמליות לחלק זה אין כל משמעות בהפקת הצליל.
צדדי גוף הגיטרה - חתיכות עץ מעוגלות נפרדות אשר מחברות את החלק האחורי של הגיטרה עם החלק הקדמי של הגיטרה.
פתח התהודה - חור עגול הקיים בלוח הצליל של כל הגיטרות האקוסטיות. המטרה העיקרית של פתח התהודה היא להגדיל את עוצמת הצליל.
מיתרים - לגיטרה בדרך כלל יש 6 מיתרים - 3 מיתרים בעלי צליל גבוה, המכונים "מיתרי סולו", ו־3 מיתרים בעלי צליל נמוך, המכונים "מיתרי בס" - אם כי קיימות גרסאות נוספות, ביניהן גיטרה בעלת שנים־עשר מיתרים (ובה 6 זוגות מיתרים המכוונים על אותו תו, אך לעיתים בהפרש של אוקטבה), או גיטרת בס שלה רק 4 מיתרים בדרך כלל. הגיטרה מכוונת בצורות שונות למטרות שונות, כאשר הכיוון הסטנדרטי הוא (מהמיתר הנמוך לגבוה): מי, לה, רה, סול, סי, מי. כיוון זה מאפשר גישה נוחה לתווים רבים ללא תזוזה גדולה של היד: הוא מאפשר אצבוע נוח ופשוט של סולמות מוזיקליים, אקורדים ושיטות אחרות במוזיקה. מיתרי הגיטרה מחוברים בצד אחד לראש הצוואר ובצד השני לרכיב הנקרא "גשר" ומורכב על גוף הגיטרה, המשמש כתיבת תהודה.
הגשר התחתון (מכונה גם האוכף) - החלק של הגשר אשר דרכו עוברים המיתרים ואשר למעשה קובע את אורך המיתרים. בגיטרות האקוסטיות הגשר התחתון מעביר את רְעִידות הקוֹל דרך הגשר ללוח הצליל של הגיטרה.
פינגרבורד - רצועה דקה, ארוכה אשר עשויה בדרך כלל מעץ, המולבשת על פני החלק הקדמי של צוואר הגיטרה. מיתרי הגיטרה עוברים מעל לפינגרבורד, בין הגשר העליון לגשר התחתון. על מנת לנגן תווים בודדים או אקורדים מסוימים בגיטרה, נגן הגיטרה צריך ללחוץ את המיתרים לנגד חלקים מסוימים הממוקמים לאורך הפינגרבורד כדי לשנות את אורך רטט המיתרים, וגובה הצליל המופק.

הצלילים העיקריים

הכיוון המקובל ביותר לגיטרת שישה מיתרים מכונה "כיוון תקני" או EADGBe לפי שמות התווים באנגלית, מן הנמוך לגבוה, על שם התווים המתקבלים בפריטה על מיתרים פתוחים (ללא לחיצה באף סריג). כיוון זה מאפשר פריטה של כל האקורדים והתווים בקלות יחסית. משמאל "מפת תווים", כאשר השורה הראשונה מציינת את מספר הסריג הלחוץ, מאפס (מיתר פתוח).

מפת תווים לצוואר הגיטרה
12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1	0	סריג\מספר מיתר
מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	1 (צליל גבוה) (e)
סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	2 (B)
סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	3 (G)
רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	4 (D)
לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	5 (A)
מי	רה דיאז	רה	דו דיאז	דו	סי	לה דיאז	לה	סול דיאז	סול	פה דיאז	פה	מי	6 (צליל נמוך) (E)

לפי שיטה זו, הגיטרה ניתנת לכיוון על ידי ניצול העובדה שבלחיצה על שריג 5, למעט מיתר סול (שבו לחיצה על שריג 4), כל מיתר מפיק את הצליל של המיתר הפתוח הסמוך אליו והגבוה ממנו בצלילו.

בנוסף לכיוון התקני הנפוץ, משתמשים לעיתים נדירות יותר גם בכיוונים חלופיים רבים. כיוונים חלופיים בדרך-כלל מתקבלים על-ידי הנמכת הצליל של מיתר אחד או יותר, בחצי טון (סריג אחד) או יותר. ניתן גם ליצור כיוון חלופי באמצעות הגבהת הצליל, אך בכך מוגדלת מתיחות המיתר וגדל הסיכון לקריעתו, לכן נהוג קודם להנמיך את הצליל בעזרת מפתחות הכיוון, ובאם יש צורך להגביה מוסיפים קאפו על כל המיתרים.

כיוונים חלופיים מאפשרים נגינה קלה יותר של סולמות, צירופי אקורדים וסגנונות מסוימים. למשל, כיוון כל המיתרים לאקורד "פתוח" כמו G או D שימושי לנגינת סלייד, וכיוון DADGAd פופולרי בעיקר במוזיקה קלטית לנגינה בסולם D מז'ור, כאשר ניתן לפרוט את המלודיה על המיתרים הגבוהים בו-זמנית עם נגינת ליווי הטוניקה D והדומיננטה A על המיתרים הנמוכים ה"פתוחים".

אביזרים לגיטרה

קאפו

ערך מורחב – קאפו (אביזר)

שימוש בקאפו בגיטרה אקוסטית

קאפו (קיצור של קאפוטסקטו) הוא אביזר אשר משמש לקיצור כל המיתרים, ובכך לטרנספוזיציה של הנגינה לסולם גבוה יותר. הקאפו שימושי בייחוד לצורך ליווי שירה או כלי אחר בסולם גבוה יותר, ללא צורך לשנות את פוזיציות אצבעות יד שמאל שנוגנו בסולם המקורי.

סלייד

ערך מורחב – גיטרת סלייד

טכניקת "סלייד" היא טכניקה מיוחדת לנגינה בגיטרה בה נעזרים בסלייד מיוחד אותו מחליקים על המיתרים לאורך צוואר הגיטרה על מנת לשנות את אורך הרעידות וגובה הצליל. טכניקת "גיטרת סלייד" משמשת בעיקר על מנת להפיק גליסנדו או "אפקט הוואי". כיום ישנם שני סוגים של "סלייד": סלייד מזכוכית וסלייד ממתכת. לכל אחד מהם צליל שונה ומגוון.

חלק מהאמנים אשר נודעים בשימוש בטכניקה זו הם רוברט ג'ונסון, מאדי ווטרס ודייוויד גילמור.

מפרט

מגוון מפרטים לגיטרות

ערך מורחב – מפרט

מפרט הוא משטח קטן של חומר נוקשה המוחזק באצבעות יד ימין, ומשמש לפריטה על המיתרים. מפרטים משמשים בעיקר לצורך נגינה בגיטרות חשמליות, אך גם עבור נגינה בגיטרה האקוסטית והקלאסית. פריטה באמצעות מפרט בדרך-כלל מפיקה צליל חד וצלול יותר מאשר פריטה באצבעות, ונפוצה במיוחד בסגנונות שונים של רוק, קאנטרי וג'אז. המפרטים כיום מופקים ממגוון חומרים שונים, ביניהם פלסטיק, סיבי פחמן, טרטקס, קרן, שנהב, שריון צב, עץ או מתכת, ובמגוון צורות וגדלים. עוביים של המפרטים נע לרוב בין 0.5 מ"מ ל־2 מ"מ.

בפריטה באצבעות יש הנעזרים לעיתים במפרט בוהן בצורת טבעת הנענד על הפרק האחרון של האגודל, ובכך מותיר את האצבעות האחרות חופשיות לפריטה. נדירים יותר מפרטי אצבע הנענדים על שאר האצבעות, בדומה למפרטים המשמשים בנגינה על בנג'ו.

בתרבות

גיטרות וינטג'

בדומה לכלי-נגינה מסוגים אחרים, ובעיקר כינורות, הערך הכספי של גיטרות מובחרות עשוי לעלות עם השנים, כך שגיטרות עתיקות, נדירות ומשובחות עשויות להימכר בסכומי כסף גבוהים בהרבה ממחירן המקורי, ולהפוך לפריטי אספנות נחשקים.

לתופעה זו תורמת גם דעה המקובלת על בוני ונגני גיטרות אקוסטיות וקלאסיות, כי הצליל של גיטרות מובחרות "נפתח" (בעגה אנגלית: open), כלומר משביח עם השנים, ככל שהעץ ממנו נבנתה הגיטרה ממשיך להתייבש, ובתנאי שממשיכים לנגן בה תכופות. השבחת הצליל נחשבת לתכונה של עץ "מלא" (היינו – שגולף בחתיכה אחת ואיננו עץ לבוד) ובעיקר של "עצי צליל" (אנגלית: tonewood), שיש להם מוניטין של עצים מתאימים לבניית כלי-נגינה, כגון אשוחית סיטקה, ארז, סיסם ומהגוני. המילה האנגלית vintage פירושה בציר, והיא נשאלה מתחום היין, שאף הוא נחשב כמשביח עם השנים.

חברות ובוני גיטרות בעלי-שם לעיתים מנסים להגדיל את הסיכויים שמקצת מן הגיטרות שלהם תהפוכנה עם השנים לגיטרות וינטג'. שיטות אופייניות הן בניית גיטרות בודדות או בסדרות מוגבלות במספרן, מסוגי עץ נדירים, באיכות גבוהה ועם עיטורים רבים. לפעמים גיטרות מסדרות אלו חתומות על-ידי אמנים וגיטריסטים ידועי-שם, ואז הן נקראות "גיטרות חתומות" (Signature guitars). גיטרות כאלו נקראות על שם האמן החותם, ולעיתים יש לו תרומה לעיצובן. גיטרות חתומות וגיטרות ייחודיות אחרות לפעמים נרכשות במיוחד כהשקעה כספית, מתוך תקווה שערכן בשוק האספנות יעלה עם השנים.