בועז עמידרור
בועז עמידרור (נולד בשנת 1967) הוא קצין בדרגת אלוף-משנה במילואים, שפיקד על חטיבה 226 במלחמת לבנון השנייה.
 | |
| לידה |
1967 (בן 57 בערך) ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהעמידרור נולד בישראל, הוא בנם של נעמי ובנימין עמידרור, מומחה לתאוריה והיסטוריה צבאית, ואחיינו של יעקב עמידרור, אלוף בצה"ל, שכיהן כראש המטה לביטחון לאומי.
עם גיוסו לצה"ל התנדב עמידרור לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה. בהמשך השלים קורס קציני חי"ר[1]. לאחר הקורס עבר לחטיבת הצנחנים ושימש כמפקד צוות בפלחה"ן צנחנים ולחם במבצע חוק וסדר במיידון. במבצע הרגו הצנחנים עשרות אנשי חזבאללה בעוד שלצה"ל היו שלושה הרוגים[2]. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד 890[3] ובמספר תפקידי פיקוד בחטיבה. שירת כמפקד גדוד 101 של הצנחנים, והוביל אותו בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[4]. לאחר מכן שירת כסגן מפקד החטיבה וכמפקד גדוד גפן (וגדוד חרוב בין מחזורים) איתו נלחם במבצע חומת מגן בגזרת רמאללה. בתפקידו הבא שימש כמדריך בקורס מפקדי פלוגות.
בשנים 2005–2006 שימש כראש מטה אוגדת עזה ולאחר מכן כמפקד עוצבת נשר, חטיבת צנחנים במילואים[5], בין היתר במלחמת לבנון השנייה[6]. תחת פיקודו לחמה החטיבה בגזרה המזרחית[7], בכפרים א-טייבה[8], מרכבא, רב א-תלתין, עדיסה, דיר סיריאן וכן בקרב הסלוקי[9]. שנים-עשר מלוחמי החטיבה נהרגו מפגיעת רקטה במקום כינוס החטיבה בכפר גלעדי[10].
לאחר המלחמה מונה למפקד עוצבת הגולן[11]. בשנת 2009 הוענק לו פרס הרמטכ"ל לכתיבה צבאית מקורית[12]. בתפקידו הבא שימש כנספח זרוע היבשה בארצות הברית[13].
עמידרור ערך מחקר וכתב ספר על תופעת "אש כוחותינו" בלחימה[14]. ספרו "חדל אש, צה"ל, צה"ל" (הוצאת מודן ומערכות, 2017) העוסק בתחום זכה בפרס מולדובן לספרות צבאית חדשה. בתפקידו במילואים משמש אל"ם עמידרור ראש המטה של אוגדת עזה, והוא שימש בתפקיד זה גם בזמן מבצע צוק איתן (2014). בין השנים 2017–2019 היה עמידרור ראש תחום התפיסות בזרוע היבשה של צה"ל והיה העורך והכותב של התפיסה הזרועית העתידית ללחימת היבשה "יבשה באופק".
בועז עמידרור נשוי לד"ר עידית ולהם שני ילדים. כיום הוא עוסק בעיקר בצילום טבע ישראלי.
לקריאה נוספת
עריכה- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- יוסי ברגר, חופשת קיץ, רמת גן: רימונים הוצאה לאור, 2010
- בועז עמידרור, "חדל אש, צה"ל, צה"ל", משרד הביטחון, 2017.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בועז עמידרור
- מפרי עטו
- כך סורסה החטיבה בצה"ל, מערכות 421-420, ספטמבר 2008
- דבר מפקד עוצבת "נשר" במלחמת לבנון השנייה, אל"ם (מיל') בועז עמידרור, אתר צה"ל, 10 ביולי 2016.
- אובדנה של הא־סימטריה בטווח המגע ותעתועי הקטלניות, מערכות 486-485, דצמבר 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ בועז עמידרור, "חדל אש, צה"ל, צה"ל", הוצאת מערכות, 2017, עמוד 40.
- ^ גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009, עמוד 55.
- ^ בועז עמידרור, "חדל אש, צה"ל, צה"ל", הוצאת מערכות, 2017, עמוד 13.
- ^ אמנון ברזילי, שיעור לגנרלים, באתר הארץ, 31 ביולי 2002.
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמודים 84–85.
- ^ פליקס פריש, מעריב, יש נשר בשמים, באתר nrg, 15 בינואר 2007.
- ^ יוסי ברגר, חופשת קיץ, הוצאת "רימונים", 2010, עמוד 116.
- ^ בועז עמידרור, כך סורסה החטיבה בצה"ל, מערכות גיליון 420-421 ספטמבר 2008, עמ' 54–69.
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמודים 431–432.
- ^ בועז עמידרור, "חדל אש, צה"ל, צה"ל", הוצאת מערכות, 2017, עמוד 12.
- ^ חברת פור גרופ אימצה את חטמ"ר הגולן- 474 במסגרת פרויקט 'אמץ לוחם' של האגודה למען החייל, אתר האגודה למען החייל, 24 בנובמבר 2008.
- ^ אליה שילה, 'דובדבן' - מקום ראשון בפרס הרמטכ"ל, באתר ערוץ 7, 6 באפריל 2009.
- ^ משנים מקום: צ'יקו, פולי, זכאי, פרנקו, ברון, חליווה "ישראל דיפנס", 30 באפריל 2011.
- ^ גל פרל פינקל, אש (לא) ידידותית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בנובמבר 2017