ביאטריס בר

מחנכת מוזיקלית ישראלית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

ביאטריס (ביאטה) בר (נולדה ב-29 בספטמבר 1971) היא מנצחת מקהלות, מלחינה, חוקרת, אשת חינוך, כלת פרס אנגל לשנת 2021, מרצה בכירה בפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.

ביאטריס בר
לידה 29 בספטמבר 1971 (בת 53)
טולצ'ין, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אנגל (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בר, ילידת טולצ'ין, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות, עלתה לישראל ממוסקבה ב-30 בנובמבר 1990. בארבע השנים הראשונות לחייה גדלה עם סבה וסבתה וספגה את האווירה של מוזיקת פריילעכס לצד השתיקות והסיפורים הקשורים לחיי הקהילה היהודית בטולצ'ין והסביבה. בגיל 4 עברה למוסקבה עם אמה לנה, אשר זיהתה בילדה הקטנה כישרון מוזיקלי רב. בזכות אמה, למדה ביאטריס אצל מורים בעלי שם: מורתה הראשונה לפסנתר (מגיל 6) ולנטינה דזוגייבה (מתגוררת כיום בקריית מוצקין) ומגיל 14 נונא חצ'טוריאן, בתו של המלחין ארם חצ'טוריאן. את ניצוח המקהלות למדה אצל פרופ' לאוניד פאבלוב בקונסרבטוריון ע"ש צ'ייקובסקי במוסקבה עד שנת 1990. בישראל למדה במדרשה למוזיקה של מכללת לוינסקי לחינוך אצל מחנכים מוזיקליים: אלכסנדרה כץ, בתיה שטראוס, מיה שביט, ורדה גלעד, משה זורמן ועוזית זדרויביץ'. לימים המדרשה למוזיקה הפכה לפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. עבודת המאסטר (2001) של בר עסקה ברפרטואר המוזיקלי המסורתי של החתונה בקרב יהודי אוקראינה ותפקודו הצורני והמבני מתחילת המאה ה-20 עד שנות ה-70. את הדוקטורט (2016) הקדישה לחקר המוזיקה של המלחין חתן פרס ישראל, בן ציון אורגד. בר לא הכירה את אורגד אך נוצר בינה לבין יצירותיו המוזיקליות והספרותיות חיבור אישי ומרגש, דרך היכרותה עם בת זוגו של המלחין, הסופרת רבקה רז אשר עזרה לה לקשור את זיכרונות הילדות עם המוזיקה של אורגד וסייעה לה בכתיבת המחקר לשם קבלת התואר דוקטור בפילוסופיה. המחקר נכתב בהנחייתה של פרופ' מרינה רצרייב. מחקר זה זכה בפרס אנגל 2021. בשנת 2024 יצא לאור ספרה הראשון "בן ציון אורגד ויצירותיו" בהוצאת כרמל בסדרה החדשה "פרשנות ותרבות". עבודת המאסטר ועבודת הדוקטורט של בר נכתבו במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן.

עשייה חינוכית מוזיקלית

עריכה

בשנת 1992 החלה את דרכה בתור מורה למוזיקה בבית הספר היסודי "גולדה מאיר" בבת ים. בהיותה עדיין עולה חדשה בעלת ידע מועט בשפה העברית, פיתחה בר דרך מיוחדת, בלתי מילולית, ללמד שיעורי מוזיקה. בשנת 1993, שימשה בר כמורה מאמנת מטעם המדרשה למוזיקה של מכללת לוינסקי לחינוך וב-1999, הייתה למדריכה פדגוגית מחוזית בפיקוח על הוראת המוזיקה במחוז תל אביב בפיקוחה של שושנה וייך-שחק, במקביל לעבודתה כמורה למוזיקה ומנצחת מקהלה בבי"ס לאומנויות בתל אביב. במסגרת תפקידה כמדריכה פדגוגית ארגנה והובילה השתלמויות מורים, כנסי מקהלות ומפגשים חוויתיים בנושא ניצוח מקהלות. בין השנים 20102013 ניהלה בית ספר למוזיקה ע"ש שטיינברג בעיר חולון ובין השנים 2007 עד 2018 הקימה וניצחה על מקהלת הילדים והנוער הייצוגית של חולון. במהלך שנים אלו, הופיעה המקהלה במגוון רחב של הפקות עירוניות, בין-עירוניות ובינלאומיות ושיתפה פעולה עם אמנים כמו אילנית, ורדינה כהן, ירדנה ארזי, רוחמה רז, גלי עטרי, מייק בורשטיין, שרית חדד, אורי דרומר, אנסמבל מיומנה, תיאטרון גשר, אלדד פרייבס ועוד. עוד הופיעה המקהלה בהפקות מקור ואופרות לילדים במסגרת ימי חינוך, ימי זמר ופסטיבל "צלילי ילדות" בעיר חולון, פסטיבל התיאטרון הבינלאומי יפו ופסטיבל Еврооркестра בעיר זוקובסקי, רוסיה בשיתוף פעולה עם המנצח סרגיי סקריפקה.

בין השנים 2015 עד 2022 כיהנה כראש תוכנית התנסות בהוראה בפקולטה לחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי לחינוך (כיום המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט). בשנת 2022 הקימה בר את מקהלת הילדים הרב-תרבותית "כולנא יפו" במרכז המוזיקה העירוני יפו ומרכז ערבי יהודי, יחד עם המלחין והפסנתרן אייל באט. המקהלה מופיעה באירועים עירוניים ובין עירוניים ומשמשת כאחת המסגרות להכשרת מורים למוזיקה ומנצחי מקהלות. המקהלה השתתפה בהפקת סבא טוביה עם השחקן טוביה צפיר והתזמורת הקאמרית הישראלית במוזיאון תל אביב ובפתיחת פסטיבל פליציה בלומנטל 2023, ביוזמתן של בר, אביגיל ארנהיים ונעמה נצרתי-גורדון, במטרה לתת ביטוי לפועלה הענף של הפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט ולקשר בין לימודי הניצוח והשתתפות במקהלת הפקולטה, לבין התנסות בכיתות מקהלה אצל הסטודנטים הלומדים בתוכנית להכשרת מורים למוזיקה בתואר הראשון.

בשנת 2023 הקימה בר את מקהלת הסגל האקדמי והמנהלי במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט. המקהלה משתתפת בכנסים וימי סגל של המרכז. ב-2024 השתתפו שתי המקהלות בטקס הענקת תואר "מורה לשם כבוד" לזמר יהורם גאון.

בנוסף לעשייתה החינוכית בהכשרת מורים למוזיקה וניצוח מקהלות, שימשה בר כשופטת בתחרות אסיטאז' להצגות ילדים (2007), כשופטת תקצירים וחברת ועד (2016-2012) ולאחר מכן כסגנית יו"ר (2021-2024) באיגוד הישראלי למוסיקלוגיה ובתחרויות הלחנה במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט (2022-2019).

כתיבת מוזיקה

עריכה

בשנת 2003, לבקשתה של מנהלת בית הספר לאומנויות, יעל העליון, כתבה בר מיני-אופרה לילדים "ויהי ערב", עיבוד שירי בחרוזים של פניה ברגשטיין לאגדת הילדים של הנס כריסטיאן אנדרסן מתוך הסיפור "מה שראה הירח". תהליך כתיבת היצירה התרחש בשיעורי מוזיקה שלימדה בר, תוך התייעצות עם התלמידים אשר ביצעו את האופרטה בציון סוף שנת הלימודים. האופרטה בוימה על ידי סמדר גרין, התנועה בימתית על ידי ברכל'ה שליטא ובין הנגנים המלווים ניגנו הכנר אקרט לורנצן, הפסנתרנית בתיה לורנצן והחלילנית ענולה ימפל כהוריהם של התלמידים המשתתפים באופרטה. בין תלמידיה של ביאטריס בר אשר גדלו במקהלת בית הספר לאומנויות בתל אביב בניצוחה: השחקן אורי גוב, השחקניות תמר עמית יוסף ומאיה לבני, הפסנתרנים גדי להבי ותום אורן ואחרים.

בנוסף לאופרטה, תוך כדי עבודתה כמורה למוזיקה ומנצחת מקהלות בבית ספר יסודי, חיברה בר שירים מקוריים על טקסטים של מיריק שניר, יהודה אטלס ואחרים. בר כתבה עיבודים למקהלות ילדים ונוער ולמקהלות מבוגרים. בשנת 2007, חברה בר אל הסופרת נירה הראל, עם הצעה לכתוב מיני אופרה על פי סיפורה בחרוזים "דווקא כן ואי אפשר". הסיפור מספר על תפישת מקצועות האמנות בחברה. הרעיון הפך להצגה כאשר בר כתבה יחד עם הראל את המחזה והלחינה את המוזיקה. ההצגה הועלתה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בתיאטרון חיפה.

בשנת 2013 חיברה מוזיקה אל טקסטים של חברתה המשוררת מריה פרייגר. היצירה המוזיקלית נכתבה לשלושה כלים (צ'לו, חצוצרה ופסנתר), אשר כל אחד מהם מייצג את גוף האישה, ולמקהלת נשים. היצירה "עונות הגורל", כתובה בשפה הרוסית ומורכבת מ-12 פרקים המסמלים 12 ירחים סביב מחזור חייה של האישה. היצירה בוצעה לראשונה על ידי האנסמבל הווקאלי בקונסרבטוריון ע"ש שטיינברג בשנת 2014.

פרסומים אקדמיים

עריכה

פרסים והוקרה

עריכה
  • (2008) פרס על כתיבת מחזה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ("דווקא כן ואי אפשר" ע"פ נירה הראל)
  • (2008) צל"ש על כתיבת מוזיקה מקורית בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ("דווקא כן ואי אפשר" ע"פ נירה הראל)
  • (2016) פרס שני בתחרות בינלאומית על כתיבת יצירה ווקאלית רב פרקית מטעם בית הקומפוזיטור של מוסקבה - בעילום שם.("עונות הגורל").
  • (2021) פרס אנגל לחקר מוזיקה ישראלית

קישורים חיצוניים

עריכה