ויקיפדיה

ביגנוניים

משפחה של צמחים

ביגנוניים (שם מדעי: Bignoniaceae) היא משפחת צמחים מסדרת הצינוראים, הכוללת כ-901 מינים בכ-79 סוגים שמרביתם נפוצים בעיקר באזורים הטרופיים[1][2]. משפחה זו אינה מיוצגת בצמחיית הבר של ישראל, אך מספר מינים גנניים נקלטו היטב והפכו לנפוצים בגינות, בפארקים ובמרחבים ציבוריים בשל פרחיהם הגדולים והמרהיבים. לדוגמה, הסוגים עקולית (Campsis), סיגלון (Jacaranda) וביגנוניה (Bignonia) נשתלים בשל פריחתם הצבעונית, המוסיפה יופי לגינות ולנופים עירוניים. אף אחד ממיני הנוי התרבותיים בישראל לא הפך לפולש.

קריאת טבלת מיוןביגנוניים
דק-פרי "אורנג' ג'וּבּילי"
דק-פרי "אורנג' ג'וּבּילי"
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: ביגנוניים
שם מדעי
Bignoniaceae
‏ז'יסייה, 1789

משפחת הביגנוניים היא משפחה טרופית של עצים ומטפסים מעוצים, ולעיתים רחוקות גם של שיחים, צמחים עשבוניים רב-שנתיים או בני-שיח. תפוצתה רחבה בכל האזורים הטרופיים של העולם, ומרכזה באזורים הטרופיים של צפון דרום אמריקה. בית הגידול האופייני של המשפחה הוא יער גשם טרופי או יער יבש, סוואנה או סראדו.

סראדו הוא אזור סוואנה טרופית נרחב במרכז ברזיל, המשתרע על פני כ-2 מיליון קמ"ר. האקלים בסראדו הוא טרופי עונתי, עם עונה גשומה ועונה יבשה מוגדרות. סוואנה היא מערכת אקולוגית המאופיינת בערבות עשב רחבות ידיים עם עצים ושיחים פזורים. הסוואנה מתאפיינת בשתי עונות מרכזיות: עונת גשמים קצרה ועונת יובש ארוכה. הטמפרטורות גבוהות לאורך כל השנה, עם הבדלים בכמות המשקעים בין העונות.

מאפיינים

עריכה

מוצא מרבית מיני המשפחה באזורים הטרופיים של אמריקה הדרומית, אולם מינים רבים מצויים גם בסין, הודו, אוסטרליה, אפריקה הדרומית ואמריקה הצפונית. רוב הצמחים הם שיחים, עצים או מטפסים. עליהם בדרך כלל מורכבים, מנוצים. הפרחים גדולים, בעלי עטיף כפול. הכותרת דמוית משפך או חצוצרה, כמעין צינור מוארך שבקצהו אוגן הנפתח לצדדים. לעיתים הכותרת שִׂפתנית. הפרי הוא הלקט הנפתח לאורכו, והזרעים בחלק מהמינים בעלי כנפיים קרומיות. רבים מהמינים מפרישים צוף ומושכים אליהם ציפורים המסייעות בהאבקתם.

מקור השם

עריכה

שם משפחת הביגנוניים (Bignoniaceae) נקרא על שם הסוג ביגנוניה (Bignonia), אחד מהסוגים הראשונים שתוארו ונחקרו במשפחה זו, שנחשב מייצג את מאפייניה. השם Bignonia ניתן לסוג זה בשנת 1694 על ידי הבוטנאי הצרפתי ז'וזף פיטון דה טורנפור כאות כבוד לאב ז'אן-פול ביניון (Jean-Paul Bignon), מלומד ומדינאי צרפתי בן המאה ה-17, ששימש כספרן של המלך לואי ה-14. ביניון, איש קהילת האורטוריאנים, היה סופר ומטיף, אך לא בוטנאי בעצמו. טורנפור, שהיה חניכו ומעריץ של ביניון, בחר להוקיר אותו באמצעות קריאת הסוג על שמו.

בעבר כלל סוג זה מינים רבים, אולם מחקרים פילוגנטיים הביאו לפיצול הסוג, לחלוקה מחדש של המינים במשפחה לסוגים שונים, ולאיחוד מינים אחרים. הדבר גורם לכך שרבים מהצמחים הפופולריים במשפחה מוכרים ביותר משם אחד. בנוסף לכך, קיימים בתרבות זני מכלוא אשר לא תמיד ידוע מהם המינים שמהם פותחו. בקרב גננים ושתלנים יש המוסיפים לכנות רבים מהמינים במשפחה בשם הכולל "ביגנוניה". באנגלית מכונים חלק מהצמחים בשם "Trumpet Vine" ("מטפס חצוצרה") על שום צורת פרחיהם.

מאפיינים מורפולוגיים

עריכה

הפסקה הבאה היא תמצית המאפיינים, וכל האמור לאחריה מתאר מאפיינים מפורטים: העלים נגדיים, מורכבים מ-2 עד 3 עלעלים, מנוצים או דמויי כף יד ולעיתים רחוקות פשוטים. הכותרת צינורית (עלי הכותרת מאוחים בבסיסם ונושרים כיחידה אחת), לרוב בלתי-סימטרית; השחלה עילית. הפרי הוא הלקט עם שני קשוות, דמוי תרמיל, ולעיתים רחוקות בשרני ובלתי-נפתח. הזרעים מרובים, לרוב שטוחים ומכונפים[3].

הצמחים במשפחה כוללים עצים, מטפסים מעוצים, לעיתים שיחים ולעיתים נדירות צמחים עשבוניים. הלוואים חסרים. מטפסים מעוצים הם צמחים בעלי גבעולים מעוצים, גמישים, ארוכים ודקים, המטפסים על צמחים אחרים או על מבנים כדי להגיע לאור השמש. מטפסים אלו הם חלק חשוב במערכות אקולוגיות, במיוחד ביערות גשם, שם הם יכולים להגיע לגבהים מרשימים. חלקם נעזרים בשורשי אוויר, המסוגלים בסביבות לחות, כמו יערות גשם, לספוג מים ולחות ישירות מהאוויר או מפני השטח שעליהם הם גדלים. תכונה זו מאפשרת להם לקבל מים גם בגבהים, ללא צורך בספיגתם מהקרקע.

העלים נגדיים, לעיתים רחוקות מסורגים, מורכבים מ-2 עד 3 עלעלים או מנוצים עם מספר עלעלים (למשל בדק-פרי) או דמויי כף יד, לעיתים נדירות פשוטים. בעלים של מטפסים המעוצים, העלעל הקיצוני משמש לעיתים קרובות כקנוקנת.

התפרחות חיקיות (בחיק העלה) או אמיריות (בקצה הגבעול), בודדת או באשכולות או בתִּירְסִים (Thyrses) - סוג של תפרחת שבה הציר הראשי גדל כתפרחת בלתי מסוימת וסעיפי המשנה גדלים כתפרחת מסוימת.

הפרחים לרוב בולטים, דו-מיניים בדרך כלל בלתי-סימטריים ולעיתים נדירות סימטריים. עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור והם נושרים כיחידה אחת שלמה[4].

הגביע בעל 5 אונות, לעיתים דמוי מתחל, לעיתים רחוקות קטם (חסר אונות) או עם קליפטרה (operculum) - מכסה או כיסוי הנוצר מאיחוי הגביע עם הכותרת, או מהידבקותם זה לזה לכדי מבנה דמוי מכסה, שמכסה את האבקנים ואת עלי השחלה בניצן ומתנתק בבגרות.

הכותרת צינורית, בעלת 5 אונות, לעיתים דו-שפתנית ולעיתים פעמונית. האונות יכולות להיות מפותחות היטב או מצומצמות, כלומר, התפתחו בצורה חלקית בלבד או שהן קטנות ופחות בולטות ביחס לאונות מפותחות.

האבקנים לרוב 4, בזוגות (כלומר שניים מהם ארוכים באופן מובהק מהשניים האחרים, עם אבקן בלתי פורה נוסף; לעיתים שני אבקנים פוריים בלבד ו-3 בלתי פוריים; לעיתים רחוקות 5 אבקנים פוריים. האבקנים קבועים על צינור הכותרת.

השחלה עילית, מורכבת משני עלי שחלה ושתי מגורות עם מחיצה, ולעיתים רק עם מגורה אחת עם שליה חיקית או 2 או 4 דופניות פנימיות חודרות. כלומר, במקום שהשליה תצמד לדופן השחלה בלבד, היא חודרת פנימה לכיוון מרכז השחלה. הביציות לרוב מרובות. עמוד השחלה לרוב דקיק עם צלקת בת שתי אונות.

הפרי הוא הלקט דמוי תרמיל, שלרוב נפתח בשתי קשוות, לעיתים רחוקות בשרני ובלתי-נפתח (למשל, קרסצנטיית הקלבש (Crescentia cujete) וקיגליה אפריקנית (Kigelia africana).

הזרעים לרוב שטוחים (פחוסים) ומכונפים (מופצים ברוח), לעיתים עבים יותר ובעלי מרקם דמוי שעם (מופצים במים), או כאשר הפרי בלתי-נפתח, הזרעים עשויים להיות שקועים בציפה.

מיני הנוי התרבותיים בישראל

עריכה
  1. הסוג אורנית (Pyrostegia) כולל 2 מינים בעולם, ביניהם: אורנית לוהבת (Pyrostegia venusta).
  2. הסוג אורוקסילון (Oroxylum) כולל רק מין אחד את העץ רחב-העלים אורוקסילון הודי (Oroxylum indicum).
  3. הסוג אינקרווילאה (Incarvillea) כולל 18 מינים בעולם, מתוכם הצמח העשבוני הרב-שנתי אינקרווילאה סינית (Incarvillea delavayi).
  4. הסוג ביגנוניה (Bignonia) כולל 31 מינים בעולם, ביניהם: ביגנוניה משוונית (Bignonia aequinoctialis), קליטוסטומה ורודה (Bignonia callistegioides), ביגנוניית הקנוקנות 'טנגרין ביוטי' (Bignonia capreolata 'Tangarine Beauty').
  5. הסוג גילנית (Amphilophium) כולל 46 מינים בעולם, מתוכם שני מינים בעולם בישראל: גילנית החצוצרות (Amphilophium buccinatorium), גילנית צחורה (Amphilophium lactiflorum).
  6. הסוג דלוסטומה (Delostoma) כולל 4 מינים בעולם, ביניהם: השיח או העץ דלוסטומה תמימת-עלה (Delostoma integrifolium).
  7. הסוג דק-פרי (Tecoma) הסוג דק-פרי כולל 7 מינים שמוצאם הטבעי מצפון אמריקה הדרומית, פרט לדק-פרי זקוף שמקורו גם בדרום אמריקה הצפונית. חלק מהמינים אוקלמו ברחבי העולם, אבל דק-פרי זקוף התאזרח בארצות רבות ואף הפך למין פולש. ראו בערך דק-פרי.
  8. הסוג יפאורת (Dolichandra) כולל 9 מינים בעולם, ביניהם: המטפס יפאורת ציפורן-החתול (Dolichandra unguis-cati).
  9. הסוג טבבויה (Handroanthus) כולל 36 מינים בעולם. בישראל מצויים: טבבויה צהובה (Handroanthus chrysanthus), טבבויית פלמר (Handroanthus impetiginosus), טבבויה איפה (Handroanthus impetiginosus), טבבויה איפה 'סנטה ברברה' (Handroanthus impetiginosus 'Santa Barbara').
  10. הסוג טבבויה (Tabebuia) כולל 74 מינים בעולם. בישראל מצויים: טבבויה בהירה (Tabebuia pallida), טבבויה ורודה (Tabebuia rosea).
  11. הסוג טקומן (Radermachera) כולל 17 מינים בעולם, ביניהם: טקומן סיני (Radermachera sinica), טקומן קסילוקרפה (Radermachera xylocarpa).
  12. הסוג טקומריה (Tecomaria) כולל 2 מינים בדרום אפריקה. הצמח שנקרא בעבר Tecoma capensis משויך כיום לסוג Tecomaria ושמו המדעי העדכני הוא Tecomaria capensis. שינוי זה מבוסס על מחקרי סיסטמטיקה וגנטיקה, שהראו כי Tecomaria capensis נבדל מספיק ממיני Tecoma האחרים שגדלים באמריקה כדי להיחשב כסוג נפרד.
  13. הסוג כיטלפת (Chitalpa) כולל את כיטלפת טשקנט 'מורנינג קלאוד' (Chitalpa tashkentensis 'Morning Cloud') וכיטלפת טשקנט 'פינק דון' (Chitalpa tashkentensis 'Pink Dawn').
  14. הסוג כילופסיס (Chilopsis) כולל רק את כילופסיס סרגלי (Chilopsis linearis), כילופסיס 'בובה' (Buba), 'בורגונדי' (Burgundi), 'ללא פירות' (Seedless), 'וורן גונס' (Warren Jones).
  15. הסוג מנסואה (Mansoa) כולל 18 מינים בעולם, ביניהם: מנסואה שומית (Mansoa alliacea), מנסואה זוגית (Mansoa hymenaea).
  16. הסוג מרקמיה (Markhamia) כולל 5 מינים בעולם, ביניהם: מרקמיה צהובה (Markhamia lutea), מרקמיה קהה (Markhamia obtusifolia), מרקמיה זנזיברית (Markhamia zanzibarica).
  17. הסוג מתחלית (Spathodea) כולל רק מין אחד: מתחלית פעמונית (Spathodea campanulata).
  18. הסוג נאוספיקאה (Neosepicaea) כולל 4 מינים בעולם, ביניהם: נאוספיקאה נאה (Neosepicaea jucunda).
  19. הסוג סיגלון (Jacaranda) כולל 49 מינים בעולם. בישראל מצוי העץ סיגלון עלה-מימוזה (Jacaranda mimosifolia) המכונה גם ג’קרנדה חדת עלים, סיגלון חד-עלים, סיגלון עלי-מימוסה, סיגלון מימוסי
  20. הסוג עקולית (Campsis) כולל 2 מינים בעולם, ביניהם: עקולית גדולת-פרחים (Campsis grandiflora), עקולית משרישה (Campsis radicans), עקולית טגליבואנה 'מדאם גלן' (Campsis x tagliabuana 'Madam Galen').
  21. הסוג פנדוראה (Pandorea) כולל 9 מינים בעולם, ביניהם: פנדוראה יסמינית (Pandorea jasminoides), פנדוראה יסמינית 'כריזמה' (Pandorea jasminoides 'Charisma'), פנדוראה יסמינית 'ליידי די' (Pandorea jasminoides 'Lady Di'), פנדוראה פנדורית (Pandorea pandorana).
  22. הסוג פודרית (Podranea) כולל 2 מינים בעולם בלבד: פודרית ברייס (Podranea brycei), פודרית ורודה (Podranea ricasoliana).
  23. הסוג קטלפה (Catalpa) כולל 8 מינים בעולם, ביניהם: קטלפה ביגנונית (Catalpa bignonioides), קטלפת פרגס (Catalpa fargesii), קטלפה ביצנית (Catalpa ovata), קטלפה הדורה (Catalpa speciosa).
  24. הסוג קטופרקטס (Catophractes) כולל רק את קטופרקטס אלקסנדרי (Catophractes alexandri).
  25. הסוג קיגליה (Kigelia) כולל רק מין אחד את קיגליה אפריקנית (Kigelia africana).
  26. הסוג קרסצנטיה (Crescentia) כולל 6 מינים בעולם, ביניהם: קרסצנטיית הקלבש (Crescentia cujete).
  27. הסוג ריגוזום (Rhigozum) כולל 7 מינים, שתחום תפוצתם הטבעית הוא באפריקה הדרומית הטרופית ובדרום אפריקה, במדגסקר, מסומליה ועד תימן. בישראל מצוי השיח ריגוזום קצר-קוצים (Rhigozum brevispinosum), ריגוזום ביצני (Rhigozum obovatum) שהוא עץ או שיח הגדל בעיקר במדבר ובבתות צחיחים מזימבבואה ועד דרום אפריקה.
  28. הסוג תלא-פרי (Eccremocarpus) כולל 3 מינים, שתחום תפוצתם הטבעית במערב ודרום אמריקה הדרומית. בישראל, מצוי תלא-פרי מחוספס (Eccremocarpus scaber) שהוא מטפס מעוצה או שיח מטפס שמקורו באזורים סובטרופיים במזרח פרו, ומצ'ילה המרכזית ודרום-מרכז צ'ילה עד דרום-מערב ארגנטינה. זהו שיח מטפס או ליאנה, הגדל בעיקר בביומה הסובטרופית.

מינים נפוצים בישראל

עריכה

בישראל נפוצים בגינון מינים רבים ממשפחת הביגנוניים, ביניהם:

גלריה

עריכה
  •  
    דק-פרי זקוף
  •  
    עקולית משרישה
    (Campsis radicans)
  •  
    מתחלית פעמונית
  •  
    קטלפה הדורה
  •  
    אוּרָנית לוהבת
  •  
    צופית יונקת צוף מפרחי פודרניאה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Bignoniaceae Juss., POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏10-11-2024
  2. ^ Bignoniaceae Juss., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏4-6-2024
  3. ^ Timothy Utteridge & Gemma Bramley, The Kew Tropical Plant Families Identification Handbook, Second Edition, Kew Publishing Royal Botanic Gardens, Kew, 2020
  4. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 401-408

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ביגנוניים בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=ביגנוניים&oldid=39962535"