ביטוח פנסיוני

ביטוח פנסיוני הוא מכלול דרכים שנועדו להבטיח לאדם העובד (שכיר או עצמאי) מענה בשלושה מצבים של פגיעה ביכולתו להתפרנס (ולפרנס את משפחתו) מעבודתו:

  • נכות, הפוגעת בכושר העבודה או מבטלת אותו כליל.
  • זקנה, המביאה ליציאתו של העובד ממעגל העבודה.
  • מוות, המותיר את השאירים ללא מפרנס.

לביטוח פנסיוני משמשים כלים מגוונים, ובהם:

לעידוד הביטוח הפנסיוני ניתנות הקלות מס בגין כספים המופנים למטרה זו, ולעיתים מוטלת חובה לביטוח פנסיוני.

בישראל

עריכה
  ערך מורחב – ביטוח פנסיוני בישראל

הביטוח הפנסיוני בישראל מתקיים בשלוש שכבות:

  • במסגרת המוסד לביטוח לאומי פועלים ענפי ביטוח נכות וביטוח זקנה ושאירים, שבהם מבוטחים כל תושבי ישראל.
  • פנסיה תעסוקתית: מכוח הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, מחויבים מעסיקים להפריש עבור עובדיהם לחסכון פנסיוני. החובה הפכה לכללית - כלומר הוחלה על כל המעבידים והעובדים בישראל - בשנת 2008[1]. משנת 2017 חייב גם כל עצמאי להפריש מהכנסתו לביטוח פנסיוני.[2] עד למועד זה הפקדה של עצמאי הייתה וולונטרית, אך ניתנו לה תמריצי מס.
  • ביטוח פנסיוני וולונטרי וחיסכון פרטי, בהתאם להחלטתו של העמית.

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה