פנסיה תקציבית

פנסיה המשולמת מתקציב המעסיק

פנסיה תקציבית היא פנסיה המשולמת מהתקציב השוטף של הגוף שבו עבד הגמלאי הזכאי לה. להבדיל מפנסיה צוברת, בפנסיה תקציבית ההפרשות להבטחת הפנסיה נעשות רק בידי המעביד (ולא בידי העובד). בפועל, יכול המעביד שלא להפריש לקרן, אלא להתחייב כי ישלם את הפנסיה על חשבונו, ובכך להפוך בעצם לגורם המבטח.

תוכניות הפנסיה התקציבית מסווגות גם לפי היקף הנכסים המיועדים לתשלום הפנסיות. כאשר לא קיימים נכסים ספציפיים למימון ההתחייבויות לפנסיה, תוכנית הפנסיה נקראת בלתי ממומנת. כאשר קיימים נכסים המיועדים לתשלום הפנסיה אך אינם מספיקים למימון ההתחייבות לפנסיה תוכנית הפנסיה נקראת ממומנת באופן חלקי. כאשר הנכסים מכסים את כל ההתחייבות לפנסיה תוכנית הפנסיה נקראת ממומנת במלואה.

במדינות רבות נהוגות תוכניות פנסיה (או תוכניות הטבה מוגדרת) בחסות המעסיק. לסיווג התוכניות לפי היקף מימונן יש חשיבות רבה לצורך הדוחות הכספיים של המעסיק. בארצות הברית מעסיקים משלמים פרמיית ביטוח ל-PBGC (אנ'). שיעור הפרמיה נקבע בין היתר לפי מידת המימון של תוכנית הפנסיה.

ישראל

עריכה

מנגנון פנסיוני מסוג זה נהוג בישראל בקרב עובדי המדינה ובגופים ציבוריים נוספים. ב-3 במרץ 1999 נחתם הסכם קיבוצי, למעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בשירות הציבורי[1]. בשנת 2001 נפסקה הקליטה למסלול הפנסיה התקציבית בשירות המדינה. גם עובדים שנקלטו במסלול של פנסיה תקציבית התחילו להפריש סכומים מסוימים לקרן הפנסיה, באחוזים הולכים וגדלים (אך נמוכים במידה ניכרת מהנדרש); בצה"ל, חיילים שהתחייבו לשירות קבע החל משנת 2004, משתייכים למסלול הפנסיה הצוברת. עם זאת, גופים כמו חברת החשמל ומקורות ממשיכים להנות מהטבות פנסיוניות דומות או זהות למנגנון התקציבי.

החל משנת 2005 מחויבים העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית בדמי ניהול בשיעור 2% מהשכר המבוטח. זוהי השתתפות קטנה יחסית של העובד במימון הפנסיה התקציבית[2].

סוג נוסף של פנסיה תקציבית הוא פנסיית גישור, המשולמת על ידי המעסיק לשעבר למי שפרש בפרישה מוקדמת, מיום פרישתו ועד ליום שבו יהיה זכאי לפנסיה מקרן הפנסיה שבה הוא מבוטח. פנסיית גישור נהוגה בארגונים שבהם מקובלת פרישה מוקדמת, לפני גיל הפנסיה הנקבע בחוק, וכן היא מוצעת אד-הוק בארגונים שבהם נערכים מבצעים של פרישה מרצון.

נכון לשנת 2015, הגיעה ההתחייבות של מדינת ישראל לפנסיה תקציבית ל-746 מיליארד ש"ח, והסכום המשולם מדי שנה כפנסיה תקציבית לעובדי המדינה הגיע ל-14 מיליארד ש"ח, אך בתוספת צה"ל והגופים הביטחוניים, המשטרה והשב"ס ועובדי ההוראה, הסכום המשולם מדי שנה הגיע לכ-21 מיליארד ש"ח[3]. מדו"ח שפרסם החשב הכללי, רוני חזקיהו, עלה כי ההתחייבות האקטוארית לפנסיות תקציביות נכון לשנת 2019 עמדה על כ-866 מיליארדי ש"ח, לא כולל פנסיות הגישור. בדו"ח נאמד ששיא תשלומי הפנסיה יגיע בשנת 2038, בה ישולמו כ-35.7 מיליארדי ש"ח[4][5]. דוחות החשב הכללי שהתפרסמו ביוני 2022 מראים כי חובות המדינה לבעלי פנסיה תקציבית חצו את רף הטריליון שקל[6][7].

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • יהודה כהנא, ספר ביטוח החיים, הפנסיה והגמל בישראל, הוצאת עתרת, 1988, פרק ט"ז: פנסיה תקציבית
  • IAS19 "תקן חשבונאות בינלאומי” פרק הטבות לעובדים

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה