ביתן איל עופר
ביתן איל עופר (לשעבר ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת־זמננו) הוא אגף של מוזיאון תל אביב לאמנות שנוסד בשנת 1959. הביתן ממוקם בצומת הרחובות דיזנגוף–תרס"ט, כחלק ממתחם התרבות של העיר ולצדם של היכל התרבות ותיאטרון הבימה. הביתן נקרא בעבר על שם תעשיינית הקוסמטיקה היהודייה-פולנייה הלנה רובינשטיין ומשנת 2023 הוסב שם הביתן ונקרא על שם איש העסקים והנדבן הישראלי אייל עופר.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לאמנות |
| כתובת | שדרות תרס"ט 6 (פינת רח' דיזנגוף) |
| מיקום |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| בעלים | מוזיאון תל אביב לאמנות |
| מייסדים | הלנה רובינשטיין |
| מנהל | טניה כהן עוזיאלי |
| אוצר ראשי | מירה לפידות |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1959 |
| תאריך פתיחה רשמי | 22 בינואר 1959 |
| אדריכל | דב כרמי, זאב רכטר ויעקב רכטר |
| קואורדינטות | 32°04′26″N 34°46′45″E / 32.07386°N 34.77926°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת תל אביב רגילה)   בית הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו  | |
  | |
היסטוריה
עריכהמוזיאון תל אביב לאמנות נוסד ב-1932 ב"בית דיזנגוף" בשדרות רוטשילד. עם התפתחות המוזיאון הוחלט להקים עבורו מבנה ייעודי רחב ממדים שיענה על הצרכים של המוזיאון בשטח שהוקצה עבור "כיכר התרבות" של העיר עוד בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 וכללה גם את היכל התרבות ותיאטרון הבימה. באמצע שנות ה-40 החלה העירייה לקדם את הקמת הכיכר וב-1946 הוכרזה תחרות לתכנון המתחם כולו. בחבר השופטים כיהנו ראש העירייה ישראל רוקח, ממלא מקום ראש העירייה אליעזר פרלסון, מהנדס העיר יעקב בן-סירה, האדריכלית ג'ניה אוורבוך והאדריכל מוניו וינרויב. ההצעה שנבחרה הייתה זו של האדריכלים זאב רכטר ודב כרמי. שני המשרדים חילקו בניהם את העבודה על המבנים השונים בכיכר ואת תכנון המוזיאון מסרו לשני בניהם, ממשיכי דרכם במקצוע, יעקב רכטר ורם כרמי. רכטר היה אמון על השלב הראשון בפרויקט בו נבנה אחד האגפים כהשלמה לפעילות המוזיאלית ב"בית דיזנגוף". כרמי היה אחראי על הרחבת האגף וסיום המבנה שהתעתד להכיל את עבודת המוזיאון על כל ענפיה.
מימוש השלב הראשון התאפשר הודות לתרומתה של אשת העסקים הלנה רובינשטיין, אליה פנו באמצע שנות ה-50 מנהל המוזיאון אויגן קולב, ראש עיריית תל אביב חיים לבנון והקרן האמריקאית למוסדות ישראל. רובינשטיין העניקה תרומה למימון הקמתו של ביתן שיקרא על שמה כאגף במוזיאון העתידי. עבודת הקמת המבנה החלו במרץ 1957, והוא תוכנן להתחבר בהמשך לבניין היכל התרבות ולבניין הבימה, במסגרת אגפים נוספים שתוכננו למוזיאון[1].
תכנון המוזיאון, ובכללו הביתן, שיקף מגמות בינלאומיות עכשוויות שעסקו בתפקיד שמילא מבנה המוזיאון ביצירת חוויית הצפייה בתערוכות. ברוח זו תוכננו אולמות התצוגה בתוכנית פתוחה וגמישה שאינה מגבילה את המבקר למסלול צפייה יחיד[2].
עלות הקמתו של הביתן הסתכמה ב-400,000 לא"י, מהן 180,000 מתרומתה של רובינשטיין[3]. עם פתיחתו ב-1959 היה גודל המבנה כ-1200 ממ"ר.
הביתן נחנך ב-22 בינואר 1959 בטקס רב משתתפים בו נכחו הלנה רובינשטיין ומנהל משרד החינוך והתרבות משה אבידור[4]. בחוברת שהופקה לרגל האירוע מצורפים דברי ברכה מאת גולדה מאיר ופנחס ספיר - שרת החוץ ושר המסחר והתעשייה בשעתו - מנהל המטרופוליטן בניו יורק, מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ומושל מדינת ניו יורק, נלסון רוקפלר, שכתב:
- "חנוכת מרכז אמנותי הוא תמיד מאורע גדול ומעודד לכל עם ועם. אני מאמין שלעמים רבים ייסוד מרכז כזה הוא סמלי ביותר, כי האמנות היא הדוברת בשפה בין-לאומית. אמנות היא אחת הצורות הנעלות להבעת ידידות, יופי וחופש. היא מהווה קשר והבנה בין אנשים ועמים"[5].
לרגל חנוכת המבנה הציג קולב מבחר יצירות מאוסף המוזיאון בתערוכה בשם "המוזיאון מציג את עצמו"[6].
ב-1962, לאחר שהושלמה עבודת התכנון של המוזיאון כולו, הוחלט שלא להתקדם בבנייה באתר שנבחר ולהקים את המוזיאון בשדרות שאול המלך. בין הסיבות להחלטה זו היו טענת העירייה כי השטח המקורי קטן מידי עבור המוזיאון המרכזי של העיר ומחלוקת ציבורית שהתעוררה בעקבות עקירתם המיועדת של עצי שקמה עתיקים הנטועים באתר. העירייה החליטה על שימור העצים ובעזרת תרומה הוקם במקום גן יעקב בתכנונו של יעקב רכטר.
בעקבות ההחלטה להקים את המוזיאון במיקום אחר הפך ביתן הלנה רובינשטיין למבנה עצמאי. על מנת להתאים את הביתן לייעודו החדש הוא שופץ באופן מקיף ב-1964 בעזרת תרומה של 100,000 דולר מקרן רובינשטיין[7]. ב-1968 שופץ המבנה שוב על מנת להתקין חלל מתאים לתצוגת אוסף חדרי המיניאטורות התקופתיים שהתקבל מעיזבונה של רובינשטיין[8]. בשנת 1970 תרמה קרן רובינשטיין למוזיאון סכום נוסף, בסך 50,000 דולר, לטובת הפעילות האמנותית בביתן[9].
ביתן הלנה רובינשטיין שימש כמקום התצוגה העיקרי לתערוכות מתחלפות עד פתיחת מבנה המוזיאון בשדרות שאול המלך ב-1971. לאחר העברת הפעילות המוזיאלית השוטפת לבניין החדש מוקמו בביתן סדנאות האמנות של המוזיאון שפעלו ב"בית דיזנגוף" משנת 1964. פרויקט חינוכי זה שילב לימודים עיוניים בתולדות האמנות והתנסות מעשית, וכיום הוא פועל במרכז מאירהוף לחינוך לאמנות.
כיום מתפקד הביתן כאגף של המוזיאון ומוצגות בו תערוכות מתחלפות בכל תחומי העשייה האמנותית העכשווית בישראל ומחוצה לה.
במרץ 2019 התפרסמה הודעה כי ייחל תהליך של שיפוץ וחידוש הביתן הודות לתרומה בסך 5 מיליון דולר שהתקבלה מטעם קרן משפחת אייל ומרלין עופר[10]. בעקבות התרומה הוסב שם הביתן ל"בניין איל עופר", אך גם תרומתה של קרן הלנה רובינשטיין בעבר זכתה להנצחה. על השיפוץ הופקד האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר. התכנון והביצוע נמשכו כשלוש שנים, וחנוכת הביתן לאחר שיפוצו לוותה בתערוכה מעבודתיו של הפסל השווייצרי אלברטו ג'קומטי[11][12]. עם זאת על שינוי השם נמתחה ביקורת[13], וקבוצת תושבים ניהלה מאבק ציבורי ארוך נגד הסרת שמה של הלנה רובינשטיין מהביתן והחלפתו בשמו של התורם החדש. המאבק הפך לסמל של מאבק מגדרי להנצחת נשים במרחב הציבורי. המאבק הסתיים ב-10 ביוני 2024 בפשרה בין עיריית תל אביב לבין התושבים העותרים, שקיבלה תוקף של פסק דין מחייב, בו קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב: "ניתן תוקף של פסק דין להסכמה המבורכת, כפי שהושגה בין עיריית תל אביב לבין התושבים העותרים, לכנות את הרחבה הסמוכה לביתן עופר – רחבת הלנה רובינשטיין, באמצעות שילוט המנציח את הגברת רובינשטיין ז"ל, לצד משפט המבאר את תרומתה להקמת הביתן"[14].
מיוני עד נובמבר 2019 הורחבה פעילות הביתן לשעות הלילה והוא החל לתפקד כמוזיאון לילה.
בחודש מאי 2023 הוצגו במוזיאון 130 עבודות של הצייר והפסל השווייצרי.אלברטו ג'קומטי.
-
חזית הכניסה לביתן (2012) -
פנים הביתן (2007)
לקריאה נוספת
עריכה- גרובמן, יאשה ואריאל בלונדר (עורכים), חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011.
- לוריא, דורון, חדרי המיניאטרות של הגב' הלנה רובינשטיין, תל אביב : מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008.
- לוריא, דורון, פורצל "מייסן": אוסף דאנק ויאדז'יה גרטנר, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007.
- לוריא, דורון ומימי אייזנברג (עורכים), אירוסים, נרקיסים, פרפרים, כלי זכוכית של אמיל גאלה: אוסף דאנק ויאדז’יה גרטנר, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004.
- ענבר, ז'נט, מוזיאון תל אביב, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1981.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ביתן איל עופר- נחום פונדק, הלנה, הבניין והאמנות, דבר, 23 בינואר 1959, המשך
מוזיאון תל אביב לאומנות, ביתן הלנה רובינשטין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ החלה הקמת מוזיאון תל־אביב, דבר, 11 במרץ 1957
- ^ מאיה ויניצקי, "הזמני והקבוע: כרוניקה של ביתן", חמישה רגעים: מסלולים באדריכלות של מוזיאון תל אביב, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011, עמ' 139-141.
- ^ ניתן האמנות ע'יש רובינשטיין ייפתח הערב בנוכחות הנדבנית, דבר, 22 בינואר 1959
נפתה "בית הלנה רובינשטין" ישמש אגף תערוכות ליד מוזיאון ת'א, דבר, 23 בינואר 1959 - ^ נחנך ביתן המוזיאון ע"ש הלנה רובינשטיין, הארץ, 23 בינואר 1959
- ^ נלסון א. רוקפלר, מוזיאון תל אביב, ביתן ע"ש הלנה רובינשטיין, 1959, לא ממוספר.
- ^ כמחווה לתערוכתו של קולב, קרויה בשם זה גם תצוגת הקבע של אוסף האמנות הישראלית. התצוגה ממוקמת בבניין על שמואל והרטה עמיר מאז חנוכתו ב-2011. ראו: סוזן לנדאו, "פתח דבר", המוזיאון מציג את עצמו II, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2015, עמ' 8.
- ^ אברהם רותם, יצירות מקוריות של פיקאסו יוצגו במוזיאון תל אביב: ביתן "הלנה רובינשטיין" ישופץ הודות לתרומת הקוסמטיקאית שהוא נושא את שמה, מעריב, 15 ביולי 1964
- ^ נפתח ביתן הלנה רובינשטיין לאחר שיפוצו, דבר, 30 באפריל 1968.
- ^ מענקים של 120,000 דולאר מטעם קרן הלנה רובינשטיין, דבר, 10 בספטמבר 1970.
- ^ ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית של מוזיאון תל אביב יעבור חידוש מקיף וישנה את שמו ל"בניין אייל עופר לאמנויות".
- ^
נעמה ריבה, ביתן הלנה רובינשטיין ישופץ וייקרא על שם התורם - אייל עופר, באתר הארץ, 13 במרץ 2019
- ^ דוד דובשני, המהלך שהזניק את יצירותיו של ג'קומטי למאות מיליוני דולרים 40 שנה לאחר מותו, באתר גלובס, 28 באפריל 2023
- ^ עו"ד מיקי רויטמן, אייל עופר שווה יותר מהלנה רובינשטיין?, באתר גלובס, 4 בינואר 2022
- ^ הסכם פשרה: הלנה רובינשטיין ז"ל תונצח לצדו של אייל עופר יבדל"א, באתר תל אביב אונליין: מה שקורה בעיר, 11.06.2024
 |