בית הכנסת הגדול בביאליסטוק
בית הכנסת הגדול ברחוב סוראסקה (Suraska) בביאליסטוק, פולין, היווה את מרכז החיים הקהילתיים של יהודי ביאליסטוק, נחרב בידי הנאצים ביום שישי האדום, ב' בתמוז ה'תש"א, 27 ביוני 1941.
היסטוריה
עריכהבית הכנסת המכונה "די נייע שטאט-שוהל"[1] (בית הכנסת העירוני החדש), עמד בליבו של הרובע היהודי העתיק של ביאליסטוק (Shulhof). נבנה בין השנים ה'תרס"ט-ה'תרע"ג, 1913-1909, והחליף את בית הכנסת הישן שנבנה בשנת ה'תקל"ב, 1772. חנוכת הבניין התקיימה ביום כ"ו באלול תרע"ג, 28 בספטמבר 1913.[2]
בית הכנסת היה למקום הייצוגי של יהודי העיר שהתפללו בו בימי שבת ובחגים. התקיימו בו גם התכנסויות בחגים לאומיים בנוכחות מנהל המחוז, ראש העיר ופקידי ממשל פולנים. במעמדים אלה היה הרב הראשי, הרב ד"ר גדליהו רוזנמן, נושא את נאומיו הדתיים ולעיתים הפוליטיים המרשימים בשפת המקום. בתום האירועים הושר המנון פולין והתקוה.[3]
עם כיבוש ביאליסטוק ב-27 ביוני 1941, היום שכונה לימים יום שישי האדום, רצחו גרמנים מגדוד המשטרה 309, כמה מאות יהודים בפאתי העיר. נוסף עליהם עצרו עוד כ-800 יהודים אשר נכלאו בבית הכנסת הגדול והעלו אותו באש על יושביו.[4] כך תיאר את האירוע עד הראיה ד"ר שמעון דתנר:
הטבח החל בשעה שמונה בבוקר. הגרמנים מחולקים בקבוצות קטנות, מזוינים באקדחים אוטומטיים ורמוני-יד החלו במצוד על היהודים בסמטאות הצרות והעקלקלות סביב בית הכנסת הגדול. ברחובות התרחשו מראות מהגיהנום של דנטה [...] מכל עבר הובילו קבוצות אומללים בכיוון בית-הכנסת הגדול, אשר בער באש גדולה ומתוכו בקעו זעקות שבר נוראות. הגרמנים הכריחו את קורבנותיהם לדחוף אחד את השני לתוך בית-הכנסת הבוער, במתנגדים ירו ואת גוויותיהם זרקו פנימה. כעבור זמן קצר בער כל האזור. החיילים זרקו רימוני יד לתוך בתי העץ, שהתלקחו בקלות [...] עד מאוחר לאחר הצהרים סחבו יהודים אל בית-הכנסת הבוער, ירו ברחובות ובבתים. קולות הנפץ של הרימונים התערבבו בקול יריות האקדחים, יללתם של הגרמנים השיכורים וזעקות השבר של הקורבנות הנרצחים.[5]
אדריכלות
עריכהעל התכנון והבניה של המבנה המיוחד ניצח האדריכל שלמה יעקב רבינוביץ' (Szlojme Rabinowicz), אביו של הצייר בן-ציון רבינוביץ'.[6] בראש המבנה ניצבה כיפה גדולה בגובה של כעשרה מטרים, ובנוסף הועמדו שתי כיפות דקורטיביות סימטריות קטנות יותר על גבי האולמות הצדדיים שלו. בבית הכנסת נעשה שימוש בתערובת של סגנונות אדריכליים, בעיקר נאו-גותי וביזנטי, האופיינית לבתי כנסת רבים שנבנו בתחילת המאה ה-20. כיפת המבנה הפגינה השפעה ביזנטית-מוסלמית, בניסיון לצמצם את המראה הנאו-גותי שהפך למזוהה עם אדריכלות כנסייתית.[7]
הנצחה
עריכהב־16 באוגוסט 1958, במלאת 15 שנים למרד גטו ביאליסטוק, נקבע לוח זיכרון במקום בו עמד בית־הכנסת הגדול, ברחוב סוראסקה 1, שקוע בפינה הדרומית בבנין החדש שנבנה על חורבותיו. על הלוח נכתב ביידיש ובפולנית: "דעם ליכטיקן אנדענק / פון דריי טויזנט קדושים / פארברענטע אין דער / גרויסער שול דורך די / היטלעריסטישע מערדער / דעם 24 יוני 1941" (לזכרם הקדוש / של שלושת אלפים קדושים / שנשרפו / בבית הכנסת הגדול בידי / הרוצחים ההיטלריסטים / ב־24 ביוני 1941).[8]
בחודש אוגוסט 1995 נחנכה אנדרטה סמוך למקום בו עמד בית הכנסת, האנדרטה כוללת שריד ממתכת מאחת מהכיפות שעיטרו את גג בית הכנסת,[9] וכן מונומנט עשוי אבן מלבנית שחורה ועליו הכיתוב בפולנית, אנגלית ועברית: "בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש, 2000 יהודים נשרפו בו חיים על ידי הצוררים הנאצים 27.6.1941".
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אברהם שמואל הרשברג, פנקס ביאליסטאק: גרונט מאטעריאלן צו דער געשיכטע פון די יידן אין ביאליסטאק ביז נאך דער ערשטער וועלט מלחמה, כרך שני, ניו יורק תש"ט, עמ' 158–163, באתר אוצר החכמה
- שרה בנדר, מול מוות אורב - יהודי ביאליסטוק במלחמת העולם השנייה, תל אביב 1997, עמ' 106–107
- מלכודת מוות קדושה, באתר nrg
קישורים חיצוניים
עריכה- הריסות בית הכנסת הגדול בגטו ביאליסטוק, באתר בית לוחמי הגטאות
- Jewish Life in Bialystok, באתר Youtyube
הערות שוליים
עריכה- ^ דוד סאהן, ביאליסטאק, ניו-יורק 1951, עמ' 24
- ^ א"ש הרשברג, פנקס ביאליסטאק, א, ניו-יורק 1949, עמ' 274
- ^ הרשברג, שם, ב, עמ' 162-161
- ^ גטו ביאליסטוק, באתר יד ושם
- ^ המאבק וההשמדה בגטו ביאליסטוק, אתר ארגון יוצאי ביאליסטוק
- ^ The Great Synagogue in Bialystok - the Place of Faith, Memory and Hope, באתר Zchor
- ^ The Bialystok Great Synagogue
- ^ פולניה בלי יהודים באתר פרויקט בן יהודה
- ^ https://meyda.education.gov.il/files/noar/bialistok2.pdf