בית הכנסת עדס

בית הכנסת עַדֶס בשכונת נחלת ציון בירושלים, הוא המפואר מכל בתי הכנסת בנחלאות. הוקם בשנת ה'תרס"א, 1901, על ידי בני משפחת עַדֶס האמידה שמוצאה מחלב, וקרוי על שם עובדיה יאשיהו עדס ויוסף יצחק עדס.

היסטוריה

במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העצמאות נפגע בית הכנסת בהפגזות, וסימני הפגיעה נותרו בו. במלחמת ששת הימים שימש המקום, שחלקו מתחת לפני הקרקע^[^{דרוש מקור]} כמקלט זמני.

רב בית הכנסת משנות ה-90 של המאה ה-20 ועד פטירתו בשנת 2013, היה הרב רחמים לוי, ששימש גם רבה של שכונת נחלאות.

בספרי דוחות בית הזקנים הספרדיים מופיע פירוט התרומות שניתנו מבתי כנסת שונים עבור המוסד. הדוחות מפרטים גם את שמותיהם של גבאי בית כנסת עדס, בהם: יוסף הדאיא, מתתיא סתהון, שלמה סלים מעלי הכהן טוויל ויחזקאל נוואמה^[1].

אומנות

קירות אולם התפילה מעוטרים בציורי קיר שנעשו בשנים 1912–1913 על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל בהנחיית האמן יעקב שְׁטַארְק, שחתימתו מתנוססת בפינת היצירה.

בכותל המזרח ארון קודש ענק, עשוי מעץ משובץ בצדף, שהובא בחלקים מסוריה. בבית הכנסת מוצג העתק של כתר ארם צובא - כתב יד חשוב של התנ"ך, עליו שמרה הקהילה היהודית בחלב (השרידים המקוריים שנותרו מכתב יד זה מצויים בהיכל הספר).

הפרסקאות על הקירות מתארים את סמלי שבטי ישראל. זמן קצר לאחר שהשלים האמן שטרק את ציורי הקיר, מחקו המתפללים את סמלו של שבט דן שהוא נחש. הסיבה לכך היא כי על פי הקבלה, אם אישה הרה רואה נחש, ואפילו סמל של נחש, היא עלולה להפיל. מאחר שהסמל התנוסס על הקיר המזרחי, מול עזרת הנשים שלרוחב הקיר המערבי, הוחלט להסירו. חרף ההחלטה, סמל הנחש קיים.

בשנת 2009 הזמינו פרנסי בית הכנסת רסטורטור מצרפת לשחזר את ציורי הקיר של אמני בצלאל אולם העבודה לא צלחה ובעקבות לחץ שהופעל על פרנסי בית הכנסת בעניין זה, הופסקה עבודת הרסטורטור^[^{דרוש מקור]}. באפריל 2015 הושלמה העבודה על הקיר הצפוני על ידי אמני רשות העתיקות ובליווי יד בן צבי.

לצד עבודתו המונומנטלית של הצייר שטרק, מצויות בבית הכנסת עבודותיו של האמן הירושלמי, בן השכונה, יגאל תמיר (תם). לבקשת ההנהלה, ביצע תמיר עבודת רסטורציה מקיפה של ההיכל. במקביל, לקראת שנת המאה לבית הכנסת, עיצב תמיר וביצע תיבת חזנים שהחליפה את תיבת האבן הלא-מקורית שהוצבה במקום מאז שנות החמישים של המאה ה-20. כהמשך לסגנונו של ההיכל, נבנתה התיבה מעץ אגוז גושני בו גולפו דגמים הלקוחים מן ההיכל, ושובצו בו פלחי צדפות פנינה עתיקות מן הים האדום ("ג'דווי"). במקביל לעבודת הרסטורציה של ציורי הקיר שנעשתה בידי אמני רשות העתיקות, עיצב תמיר ובנה את "קיר המערב" ובתוכו מחיצה לעזרת הנשים, כולה עבודת תגלוף ותשבוץ של צדפות הפנינה, באופן שיוצר מעין דיאלוג עם קיר המזרח. שילוב מכלול עבודות האמנות תרם תרומה משמעותית להפיכת בית הכנסת לאתר מורשת לאומית.

מסורת מוזיקלית

אדון הסליחות נוסח ספרדים-ירושלים ("חלבים") שרים: מתפללי בית הכנסת "עדס" בירושלים, הקליטה: חנה אנגלרד בעת תפילת הסליחות, 1982

בבית הכנסת עדס נשמרת בדקדקנות המסורת המוזיקלית של יהודי חלב. תפילות השבת נערכות לפי סדר בין המקאמים השונים, דהיינו לכל פרשה ישנו מקאם אשר לפיו נקבעים הלחנים בתפילת אותה השבת.

בשבתות החורף בהן הלילות ארוכים נמשכת מסורת אמירת שירת הבקשות בשעות הלילה המאוחרות עד הבוקר. השירה מתבצעת על ידי שתי קבוצות: קבוצה אחת יושבת בצדו הימני של בית הכנסת והשנייה משמאל, ובתי הפיוטים ואף קטעי הסולו מחולקים בין שתי הקבוצות חליפות.

בכל שבתות השנה מתקיים לאחר תפילת המנחה "עונג שבת" שאף בו נקראים פיוטים. פתיחתו היא בפיוטים הלקוחים מסיום שירת הבקשות ועיקרו בפיוטים חדשים יותר המורכבים על לחנים הלקוחים מן השירה הערבית, בדרך כלל לפי המקאם של אותה שבת או של השבת שאחריה. לאחר שירת הבקשות או עונג שבת נערכת מכירה פומבית של קדיש אשר הזוכה בו מכבד את אחד הפייטנים לומר קדיש על ישראל בניגון נעים.