בית הספר המקצועי היהודי מסדה בדרמשטאדט
בית הספר המקצועי "מסדה" בדרמשטאדט נוסד ונוהל על ידי שמואל מילק בטליון (Samuel Milek Batalion) בעיר דרמשטאדט בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, בין 1947 ו-1948. מטרת בית הספר הייתה לתת לניצולי השואה הצעירים השכלה ורצון חדש לחיות ולהכין את עצמם לחיים אפשריים בישראל. למדו בבית הספר בין 45 ל-60 תלמידים. אף על פי שבית הספר התקיים רק 10 חודשים הוא מייצג פן חשוב בהיסטוריה של הסן של אחרי המלחמה והיווה ביטוי לעלייתם מחדש ולבנייתם מחדש של חיים יהודיים בגרמניה אחרי המלחמה.
בית הספר
עריכהבית הספר "מסדה" היה בית ספר מקצועי המסונף לתנועת בית"ר. הוא נקרא על שם מצדה, שבה התקיים המצור במרד הגדול. המצור הארוך של חיילי האימפריה הרומית גרם להתאבדות המונית של המורדים ושל המשפחות היהודיות שהתגוררו שם שהעדיפו למות מאשר ליפול בשבי.
בית הספר הוקם ונוהל על ידי שמואל מילק בטליון. העובדה שאדם אחד הקים וניהל בית ספר בעצמו בשיתוף עם תנועת בית"ר הייתה יוצאת דופן, משום שכמעט כל בתי הספר לעקורים הידועים אחרי המלחמה מוקמו במחנות העקורים והוקמו ונתמכו על ידי "אורט".
ב-1946 פגש שמואל בטליון במשה מורדכלביץ באספה של בית"ר באשווגה (Eschwege). מורדכלביץ היה גם הוא פעיל בולט בתנועת בית"ר. לפי הצעתו של מורדכלביץ, בטליון העלה את הרעיון שלו לפתוח בית ספר מקצועי בפני ראשי משרד בית"ר במינכן. הללו הסכימו, ובטליון קיבל אישור להעביר את מורדכלביץ לדרמשטאדט כדי שיהיה מדריך בבית הספר החדש. בית הספר מומן בחלקו על ידי הוועדה המרכזית של בית"ר במינכן ועל ידי הממשל הצבאי האמריקאי המקומי. בנוסף לאלה הקצה הממשל הגרמני האזורי של העיר דרמשטט מבנים לבית הספר ולמגורי התלמידים בסביבתו. חלק מן המורים גויסו במקום בעזרת מנהל החינוך המקומי. גם הג'וינט תמך בחלק מן התלמידים.
שמואל בטליון היה מחויב לפרויקט. הוא איתר מקומות וארגן מגורים והספקה, צוות מורים, מימון וצייד את בית הספר.
בית הספר נסגר כמה חודשים לאחר קום מדינת ישראל משום שרוב התלמידים עלו ארצה. לודוויג ברגשטרסר (Bergsträsser), פוליטיקאי גרמני והיסטוריון שהיה נוכח בטקס הפתיחה, מזכיר את סגירת בית הספר ביומנו מתאריך 18 ביוני 1948.[1]
המבנים
עריכה
הממשל הגרמני האזורי והעיר דרמשטאדט סיפקו את המתקנים של בית הספר ואת מקום המגורים של התלמידים בקרבת מקום. בית הספר מוקם בתוך המבנה של מה שהיה תחנת הרכבת מיין-נקאר (Main-Neckar-Eisenbahn) בשטויבנפלאץ (Steubenplatz) שבמרכז דרמשטאדט. מיקום כזה היה ההפך מהמקובל לגבי מוסדות יהודיים חינוכיים בגרמניה של אחרי המלחמה, אשר מוקמו בתוך מחנות העקורים. תחנת הרכבת שימשה רכבות עד פתיחת תחנת רכבת ראשית בדרמשטאדט ב-1912. מ-1937 אוישה תחנת הרכבת הישנה ריין-נקאר (Rhein-Neckar) על ידי ארגון רווחה נאצי במחוז הסן-נסאו, ונקראה אז "בית יעקב שפרנגר" על שם הפקיד המקומי.[2]
למגורים קיבל בית הספר בניין במתחם בית החולים לא רחוק מבית הספר בשטויבנפלאץ, ברחוב ביסמרק 59 ורחוב הגרפים 9 (Bismarckstr. 59 and Grafenstr. 9). התלמידים גרו באחד מהבניינים האלה, שהיו במרחק של 20 דקות הליכה מבית הספר.
מתקני בית הספר בתחנת הרכבת מיין-נקאר לשעבר כללו כיתות לימוד, סדנאות ומטבח. התלמידים שיפצו בעצמם את המבנה הרעוע. הציוד בבית הספר ותנאי המגורים נחשבו בסיסיים ולא מפותחים.
הפתיחה הרשמית
עריכהבית הספר המקצועי מסדה התחיל לפעול ב- 8 בספטמבר 1947.[3] טקס הפתיחה הרשמי היה ב- 5 בדצמבר 1947. בטקס פתח הקולונל רוז הממונה האזורי מטעם הממשל הצבאי האמריקאי את בית הספר. בין האורחים בטקס היו חברים אחרים בממשל הצבאי, חברים בפרלמנט האזורי של הסן וכן חברים ממועצת עיריית דרמשטאדט ומהקהילה היהודית. כמו כן היו נציגים של הוועד המרכזי של בית"ר ממינכן. אהרן צבי פרופס, מנהיג תנועת הנוער בית"ר באמריקה, השתתף גם הוא בטקס הפתיחה ונשא נאום במסיבה שנערכה אחרי הטקס. השלטונות הגרמניים והאמריקאים ונציגים של מוסדות אחרים שלחו ברכות לטקס הפתיחה.[4]
תוכנית הלימודים
עריכהמטרת בית הספר הייתה לתת לתלמידים היהודים השכלה ורצון חדש לחיות ולהכין אותם לחיים בישראל. התלמידים למדו מסגרות, נגרות ומקצועות אחרים. תוכנית הלימודים כללה קורסים בחישוב טכני, מדידות ומתקנים חשמליים. הקורסים שהוצעו היו מהנדסת חשמל ועד חרטות, הנדסה מכנית ועבודה בעץ. בנוסף הם למדו עברית, פילוסופיה יהודית, התעמלות ואת יסודות האידאולוגיה של בית"ר ושל הציונות. למטרה זו סופקו ספרים בעברית על ידי בית"ר מינכן. הלימודים נמשכו עשר שעות ביום.
התלמידים
עריכהבבית הספר למדו בין 45 ל-60 תלמידים ניצולי השואה ממחנות עקורים שונים באזור האמריקאי כמו המחנות בבנהאוזן (Babenhausen), דיבורג (Dieburg), רושל אשנשטרות (Rochelle Eschenstruth), גברזה (Gabersee) ווַיילהיים (Weilheim). כל אחד מהם שרד את השואה והיה נחוש להכין עצמו לחיים עתידיים בישראל. רובם הגיעו מפולין וחלק ניכר הגיעו מרומניה. הרומנים היגרו לגרמניה די מאוחר ולא חיו במחנות עקורים אלא הגיעו ישר לבית הספר מסדה.
מקורם של תלמידים אחרים היה בליטא, הונגריה וצ'כוסלובקיה, והם דיברו כמה שפות. השפות הנפוצות ביניהם היו יידיש וגרמנית ואחריהן פולנית ורומנית. אחדים דיברו הונגרית, רוסית ועברית. כמעט כל התלמידים הביעו את רצונם לעלות לארץ ישראל. על פי הרשומות עזבו 19 תלמידים לישראל ב- 3 ביולי 1948. רק בודדים הצהירו שהם רוצים להגר לארצות הברית או להישאר בגרמניה.
דמויות חשובות
עריכהשמואל מילק בטליון
עריכהשמואל בטליון היה המייסד והמנהל של בית הספר מסדה.
שמואל מילק בטליון נולד ב-22 בספטמבר 1918 בסטרי, בנם של נתן בטליון-לברספלד ופאני הנפלד. הוא סיים את בית הספר התיכון ב-1937 ובאותו זמן הצטרף לבית"ר. הוא נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת לבוב, אבל נמלט לרוסיה לקראת סוף 1939, זמן קצר אחרי שקרא את ספרו של היטלר "מיין קמפף". הוא הלך ברגל עד פרם, שם נשאר כמה שנים. בפרם עבד כשרברב, ומאוחר יותר נעשה מנהל תחנה בסובחוז. הוא נאסר פעמיים בגין ציונות; הוא שוחרר אחרי שהסכים לרגל אחר הפועלים וחבריו עבור הנ.ק.וו.ד., אבל לאחר שחרורו הוא ארגן לעצמו ניירות מזויפים שבהם הזדהה כמתאגרף מקצועי. כדי הימנע מהקרב הראשון הוא ברח לסראטוב. שם הצליח, בעזרת מכר משותף, להתאחד עם אחותו הלן. שם גם פגש בסופי אוסר, שלה נישא ב-8 במאי 1945. בני הזוג עזבו את סראטוב כמה חודשים אחרי כן ונסעו דרך פולין לגרמניה. בסוף 1945 חצו בטליון וקבוצה של חברים, מוסווים כחיילים רוסים, למערב ברלין ברכב של קצינים, בטענם שהם בפעילות חשאית לילית. הוא נסע להנובר ומשם המשיך למחנות העקורים באשווגה. שם הוא נעשה קצין ב-UNRAA (United Nations Relief and Rehabilitation Administration) ועזר בארגון כמה מחנות עקורים חדשים. הוא חי עם אשתו עד אוקטובר 1946 בהסיש ליכטנאו (Hessisch Lichtenau). שם התחיל לתכנן את הקמת בית הספר, ובמאי 1947 מונה לתפקיד מנהל בית הספר המקצועי היהודי בדרמשטאדט, משרה שאותה מילא עד סגירת בית הספר ב-1948. בטליון נעשה סוחר עצמאי. לזוג היו שני ילדים: לאה דרור-בטליון ונתן בטליון. המשפחה עברה לפרנקפורט בסוף 1950. שמואל בטליון נפטר בפרנקפורט בשנת 2000.
משה מורדכלביץ
עריכהמשה מורדכלביץ היה מדריך בבית הספר ולימד עברית, פילוסופיה יהודית, התעמלות ויסודות של האידאולוגיה הציונית ושל בית"ר.
הוא נולד ב-18 בפברואר 1920 בקובנה שבליטא, בן לשרה ברוידא ואייסיג מורדכלביץ. הצטרף לתנועת בית"ר כבר ב-1937, כשסיים את בית הספר התיכון. ב-1939 גויס לצבא הליטאי, שהתפרק מהר מאוד ב-1940 אחרי הפלישה הרוסית. עם כיבוש ליטא ב-22 ביוני 1941 הקימו הגרמנים ליהודים גטאות. שני אחיו של מורדכלביץ, יעקב וזיסל, נורו בגטו קובנה ב-1943, ורק משה הצליח להימלט. הוא עבד בעבודת כפייה ברוסיה עד 1945, ואז חזר לפולין ב-1946 ומשם המשיך לגרמניה. משה היה מאוד פעיל בתנועת בית"ר ופגש בשמואל בטליון בכנס של בית"ר. הוא היה למדריך בבית הספר מסדה בגברזה ואסרבורג (Gabersee Wasserburg). מורדכלביץ ניהל כבר את קיבוץ הרצוג במחנה העקורים בהסיש-ליכטנאו. הוא הגיע לדרמשטאדט ב-1947 וחי בקיבוץ. במשך היום הוא שמע, לעיתים קרובות, הרצאות באוניברסיטה כשומע חופשי ולימד בערב. באפריל 1948 היה משה הראשון שעזב את בית הספר כדי להצטרף לאצ"ל. הוא הצהיר שהוא עלה על האנייה "טטי" במרסיי, והגיע לתל אביב ב-15 במאי 1948. בתחילה גויס לפלוגה של האצ"ל, אבל לאחר פרשת האנייה "אלטלנה" פורקו גם "ההגנה" וגם האצ"ל, ובמקומם הוקם צבא הגנה לישראל. מורדכלביץ לחם במסגרתו עד סוף מלחמת העצמאות. הוא שוחרר ב-1949. הוא נישא למרים קלמוס ב-8 בנובמבר 1949 והיה אב לשתי בנות. אחרי מות אשתו ב-1980 הוא נשא לאישה את פאלה מינקוביץ ב-1981, והיגר איתה לקנדה. משה מורדכלביץ נפטר בספטמבר 2011.
התערוכה
עריכה
לאה דרור-בטליון ערכה מחקר מקיף על אביה שמואל מילק בטליון ועל בית הספר המקצועי מסדה בדרמשטאדט. תוצאת מחקר זה היא תערוכה על בית הספר שנערכה בשיתוף פעולה עם רנאטה דרסן (Renate Dreesen) ותלמידים מבית הספר היינריך-עמנואל-מרק (Heinrich-Emanuel-Merck) בדרמשטאדט ובחסותה של אוניברסיטת חיפה ומכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו.
התערוכה הוצגה בדרמשטאדט בשנת 2011.[5] ובאוניברסיטת פרידריך שילר בינה.[6] התערוכה עתידה להיות מוצגת במקומות אחרים בגרמניה ובישראל.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Befreiung, Besatzung, Neubeginn - Tagebuch des Darmstädter Regierungspräsidenten 1945-1948, München 1987, p.313 (בגרמנית).
- ^ "Das neue Heim der RGB-Bauamtsleitung Jakob-Sprenger Haus, in: Darmstaedter Tageblatt, December 1, 1937, וכן "Jakob-Sprenger-Haus", in: Hessische Landeszeitung December 1, 1937. (בגרמנית)
- ^ "Erste jüdische Fachschule", in: Darmstädter Echo September 13, 1947. (בגרמנית)
- ^ "Erste Jüdische Berufsfachschule", in: Darmstädter Echo, December 9, 1947 (בגרמנית)
- ^ Frankfurter Rundschau, January 28, 2011 (בגרמנית)
- ^ "Ausstellung über die Jüdische Berufsfachschule Masada", on IsraelMagazin.de, November 3, 2011 (בגרמנית)