בית-חנן
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ההיסטוריה בערך נגמרה לפני שבעים שנה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
בֵּית-חָנָן הוא מושב במישור החוף הדרומי, בצד כביש 42 (המחבר בין ראשון לציון ליבנה ואשדוד), כשני ק"מ ממערב לנס ציונה. משתייך לתנועת המושבים ולמועצה אזורית גן רווה. בתחום המושב נחשפה רצפת פסיפס עם כתובת ביוונית. ממערב למושב שמורת טבע בשטח של 35 דונמים ובה ריכוז של פרחי אירוס הארגמן.
 המושב ממבט אווירי
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | המרכז |
| מועצה אזורית | גן רווה |
| גובה ממוצע[1] | 39 מטר |
| תאריך ייסוד | 1929 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 625 תושבים |
(למפת גוש דן רגילה)   בית-חנן  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
9 מתוך 10 |
| http://www.beit-hanan.com | |
אטימולוגיה
עריכההשם ניתן על ידי הוועדה לשמות יישובים של הקרן הקיימת לישראל על שום הסמיכות לוואדי חנין, כלומר, "עמק הכיסופים והגעגועים". הגאוגרף ד"ר אברהם יעקב ברור מתרגם "חנון". לאחר שהשם ניתן, נמצא פסוק במקרא[3] המזכיר השם בית-חנן. עם זאת, לדברי המייסדים, נקבע השם "על כי חנן[4] האל את היישוב העברי בארץ" (במהלך מאורעות הדמים של התקופה). במרץ 1930 נשלח לוועד היישוב מכתב מטעם ועדת השמות של הקרן הקיימת לישראל ובו צוין, כי מקור השם נעוץ בשמות שני העמקים הסמוכים: ואדי חנין שמשמעו ברכה וחנינה, וואדי ריזיקת שפירושו מתקשר גם לברכה וגם למזון. מכאן, שמשמעות השם בית-חנן היא יישוב השורה עליו ברכה והוא מחונן.[5]
היסטוריה
עריכהרקע
עריכהבשנת 1921 ביקר אלכסנדר גולדשטיין בבולגריה במסגרת גיוס כספים לקרן היסוד. בעוד הפעילים הציונים בבולגריה בקשו להרים תרומה נכבדה לקרן היסוד הם דיווחו שהציבור בבולגריה אינו מוכן לתרום בגלל שהם מקבלים תלונות מקרוביהם שעלו לארץ ישראל שההסתדרות הציונית מסייעת רק לאשכנזים ולא נותנת דבר לעולי בולגריה[6]. בשנת 1923 נשקלה האפשרות ליישב עולי בולגריה בתל עדשים[7]. בינואר 1924 הגיעה לארץ ישראל משלחת של יהודי בולגריה במטרה למצוא מקום להקמת מושבה של יהודי בולגריה שתשלב מסחר וחקלאות[8]. ב-1924 ביקר בבולגריה מנחם אוסישקין והבטיח לנציגי קונסיסטוריון הקהילה היהודית לרכוש 3,000 דונמים לצורך הקמת מושב ליהודי בולגריה בארץ ישראל. בהמשך רכשה הקק"ל כ-10,000 דונמים ליד הכפר קוביבה אשר סמוך לנס ציונה. כ-6,000 דונמים עבור מושבת יהודי בולגריה והשאר עבור משק הפועלות בעיינות והמושבה טירת שלום.
בתקופה זו התחולל קרע בהנהגת הקהילות היהודיות בבולגריה בין הציונים למתנגדיהם, ובינם לבין הרוויזיוניסטים ובין נציגי העולים בארץ ישראל להנהגה בבולגריה. קרע זה הוביל למחלוקת בדבר הנהגת ההתיישבות החדשה ורשימת המועמדים להתיישבות ולבסוף הושגה פשרה במסגרתה מונו להנהגת המתיישבים שלושה נציגים המתגוררים בארץ ישראל ושניים מהקונסיסטוריון בבולגריה. בשלב ראשון אושרה רשימה של 40 משפחות שהייתה מקובלת על שני הצדדים. הסוכנות היהודית גיבשה תוכנית משקית שעיקרה נטיעת פרדסים, הקמת לול וגידול ירקות, תוך יישובן של 20 משפחות על קרקע שלא תעלה על 2,000 דונמים, זאת כדי לאפשר למתיישבים מקורות פרנסה. ההסתדרות הציונית בבולגריה מעוניינת הייתה בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות ומבוקשה לא ניתן לה[9].
בתחילת 1926 כבר נקבע מיקום המושב ליד נס ציונה, אולם הדיונים סביב הקמת המושב התארכו[10][11][12].
העלייה לקרקע
עריכהביולי 1929, החלו בהכשרת הקרקע והכנת שתילים לנטיעת פרדס. רשמית נוסד היישוב בחג החנוכה 1929 ובכך היה ליישוב הראשון שהוקם לאחר מאורעות תרפ"ט. ראשי המשפחות עסקו בהקמה החקלאית ובבניין, בעוד בני משפחותיהם התגוררו זמנית בראשון לציון. לכל משפחה הוקצו עשרה דונמים של פרדס[13], שלושה דונמים למגורים ושבעה דונמים לחצר וגידול ירקות. במרץ 1930 הוחל בנטיעות[14] וביוני 1930 הושלמה נטיעת 500 דונם פרדס עבור המתיישבים הראשונים[15].
מאחר שהמיישבים נחשבו כבני המעמד הבינוני, הייתה התמיכה הכלכלית מהמוסדות המיישבים בשיעור נמוך מהנדרש כדי לקיים את היישוב. ב-1930 אזלו מקורות המימון הפרטיים והמושב נקלע לחובות כבדים. המתיישבים נדחו הן על ידי תנועת העבודה והן על ידי המרכז החקלאי של הסתדרות העובדים. רק בקונגרס הציוני ה-20, שנערך ב-1937 אושר סיוע תקציבי מסוים והוא הועבר בפועל שנתיים מאוחר יותר.
התבססות היישוב
עריכהב-1933 החל שלב ההתיישבות השני, במסגרתו נוספו 20 משפחות נוספות למושב. נקבע תקציב של 500 לירות ארץ ישראליות לכל משפחה, מתוכן 300 לא"י היה על המתיישב להפקיד ממקורות מימון פרטיים ו-200 לא"י מתקציב הסוכנות היהודית. עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה השתרע המושב על שטח של 2,700 דונמים ומנה 465 נפשות, שנכללו ב-89 משפחות. בתקופה זו הצליח המושב להתבסס מבחינה כלכלית. בין 1935 ל-1939 גדל יבול התפוזים פי שמונה, כמות הלולים פי 2, כמות התרנגולות פי 4 וכמות הביצים המשווקות פי 5. בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה חל משבר כלכלי בשל חוסר היכולת לייצא תפוזים, אם כי בהמשך נמכרה התוצרת לצבא הבריטי[16]. בשנת 1942 עבר אברהם חכם לכהן כרב המושב של קהילת יוצאי בולגריה.
לאחר הקמת המדינה
עריכהלאחר קום המדינה נקלע המושב לבעיה דמוגרפית, בשל חוסר בעתודת קרקעות למתיישבים בני הדור השני. במקביל נותרו בבולגריה משפחות מועמדים שיועדו להתיישב במקום, שילמו מקדמה ורק לאחר מלחמת העולם השנייה הועברו אליהם שטרי הקניין למגרשים, שנותרו ריקים במהלכה. לאור מאורעות המלחמה בבולגריה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה, לא עלה בידי מרבית המשפחות שעלו ארצה לאחר הקמת המדינה, להשלים את רכישת המגרשים.
ב-29 באוגוסט 1955 הגיעו מסתננים לפרדס עשת-לפיד שליד בית חנן, ורצחו ביריות ובדקירות סכין שלושה פועלים, שעבדו בפרדס. המסתננים המשיכו לפרדס ניימן הסמוך למושב בית עובד, ורצחו שם פועל נוסף.[17]
מבחינה כלכלית שגשג היישוב ובעשור הראשון לאחר הקמת המדינה גדל יבול התפוזים פי 2, כמות התרנגולות פי 4 וכמות הביצים המשווקות פי 5. במקום נבנה בית ספר שבאמצע שנות ה-60 למדו בו 298 תלמידים וגן ילדים לילדי נטעים, בית-חנן ובית עובד, בו למדו 34 תלמידים. כמו כן הוקם בית קירור ל-120 טון ירקות, בית אריזה לתפוזים, מדגרה ומתקן מיון ואיסוף ביצים[18].
כלכלה
עריכהנכון ל-2007, שטחו כשלושת אלפים דונמים. ענפי החקלאות העיקריים הם לול עופות (לביצים), מטעים (הדרים, אבוקדו, מנגו, אנונה, פקאן וזית) וחממות (פרחים, ירקות, שתילים). פרדסי ההדרים והלול היו ענפי החקלאות העיקריים, אך בעקבות הירידה ברווחיות ההדרים הפרדסים צומצמו והישוב עבר לגידול מטעים סובטרופיים[19]. גם הלולים הצטמצמו בעקבות תקנות המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), שנתנה עדיפות ללולנים באזורי הגבול והגבילה את מכסות הייצור במרכז הארץ[20] מספר הלולנים צומצם ל-12 ומכסת הביצים שירדה לעשרה מיליון חולקה ביניהם. שטחי ההדרים ירדו ל-250 בקרוב, וחלק ניכר מבני המושב עברו למסלולי תעסוקה אקדמיים. גם מפעלים משותפים רבים נסגרו, ונותרו תחנת הדלק וכן הצרכניה ובית הספר ששניהם הושכרו למפעילים מהחוץ. מיקומו של המושב במרכז הארץ הפך אותו למבוקש מאד לשכירויות.
לקריאה נוספת
עריכה- אמוץ שורק, בדרכם שלהם - שמונים למושב בית חנן, תשע"א
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בית-חנן- ראשית הבניין בבית-חנן, דבר, 18 באוגוסט 1930
- סביבות נס ציונה, דבר, 12 בנובמבר 1930
- להרחבת בית-חנן, דבר, 29 ביולי 1932
- חג העשור לבית חנן, דבר, 19 בפברואר 1941
- מיכאל יעקובסון, סקירה מצולמת של בית התרבות במושב בית-חנן, באתר 'חלון אחורי', 9 במרס 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ "וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם, בֶּן-חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם. בֶּן-דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים, וּבֵית שָׁמֶשׁ, וְאֵילוֹן, בֵּית חָנָן". (מלכים א' ד' ט').
- ^ את הפועל "חָנַן" יש לנקד בקמץ ובפתח, ומכיוון שהניקוד על פי ועדת השמות הוא קמץ וקמץ - גם מסיבה זו לגרסת "האל חנן" אין אחיזה
- ^ עת-חנן - גיליון מספר 2, אפריל 2010, באתר האינטרנט של היישוב, אוחזר ב-23 ביוני 2012.
- ^ קרן היסוד בבולגריה, דואר היום, 22 באפריל 1921
- ^ מושבה בשביל יהודי בולגריה, הארץ, 17 ביוני 1923
- ^ שליחי יהודי בולגריה בא"י, דואר היום, 23 בינואר 1924
- ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, בתוך: אנצקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 419-423.
- ^ מושב חקלאי ליהודי בולגריה, דבר, 26 בפברואר 1926
- ^ שכונה חדשה של יהודים בולגריים, דואר היום, 28 במאי 1926
- ^ ציוני בולגריה על מושב יהודי בולגריה בא"י, דואר היום, 25 באוקטובר 1926
- ^ מושב חדש בדרום יהודה, דבר, 21 במרץ 1930
- ^ החלה הנטיעה במושב בית חנן, דבר, 24 במרץ 1930
- ^ בשתי דרכים, דבר, 24 ביוני 1930
- ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, עמודים 424-425.
- ^ צבי קסלר, כנופית הרוצחים בפרדסי בית-עובד שוטטה בסביבה במשך 48 שעות, חרות, 31 באוגוסט 1955
- ^ רומנו, אלברט.א, עליה והתיישבות, עמודים 426-427.
- ^ ירקות ופירות
- ^ מכסה שנתית ליצור ביצי מאכל לשנת 2022