בית טימא
בית טִ֫ימָא (בערבית: بيت طيما) היה כפר ערבי פלסטיני בנפת עזה, ששכן 21 קילומטרים מצפון-מזרח לעיר עזה וכ-12 קילומטרים מקו החוף. הוא היה ממוקם בשטח שטוח במישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. הכפר התרוקן מאוכלוסייתו במהלך מלחמת העצמאות. טרם המלחמה אוכלוסיית הכפר מנתה 1,060 תושבים.[1]
| מדינה / טריטוריה |
 פלשתינה |
|---|---|
| נפה | נפת עזה |
| קואורדינטות | 31°37′24″N 34°38′21″E / 31.62333333°N 34.63916667°E |
  | |
היסטוריה
עריכהבתקופת המנדט נבדק הכפר על ידי מחלקת העתיקות הבריטית, וצוינו מספר שרידים עתיקים.[2] בבית הקברות הממוקם דרומית לכפר שכנה מדרכה פסיפס בלויה, המעידה על נוכחות רומית עתיקה או ביזנטית במקום.[1]
במקום התגלה מסגד מתקופת הממלוכים מהמאה ה-14 שהוקדש לנביא או קדוש מקומי מסוים בשם "נבי טימא". בחצר המסגד ולידו חיקויים של כותרות קורינתיות ועמודי אבן אפורה. שאר המבנה נבנה באבן כורכר מקומית. אין אזכור של בית טימא במקורות ערביים מוקדמים והכתובת על המסגד היא ההקשר הממלוכי היחיד לאומה הערבית.[3]
בית טימא עברה לשלטון עות'מאני בתחילת המאה ה-16, וברישומי המס של 1596 היא נכללה בתת-מחוז (נאחייה) עזה, שהיה חלק ממחוז (סנג'ק) עזה, עם אוכלוסייה של 126 משקי בית מוסלמים, כ-693 נפשות. התושבים שילמו מס קבוע של 33.3% על מספר גידולים, בהם חיטה, שעורה, פירות, שקדים, שומשום, כוורות ועיזים; סך של 21,200 akçe.[4]
במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18, לחצים כלכליים וביטחוניים נוודים הובילו לנטישת התנחלויות סביב מג'דל עסקלאן, ומישור החוף הדרומי בכלל. אוכלוסיית הכפרים הנטושים עברה ליישובים ששרדו, בעוד שאדמות היישובים הנטושים המשיכו להיות מעובדות על ידי כפרים שכנים. כך קלטה בית טימא את אדמות סמא, בית סמאן ואירזא, המוזכרות בנפרד ככפרים מיושבים בפנקסי המיסים העות'מאניים של המאה ה-16.[5]
בשנת 1838 צוין בית טימא ככפר מוסלמי באזור עזה.[6]
העות'מאנים בנו תוספות למסגד, והמצרים בפיקודו של מוחמד עלי שיחזרו אותו בשנות ה-30 של המאה ה-19. בשנת 1863 ביקר החוקר הצרפתי ויקטור גרן בכפר, וציין כי יש בו 400 תושבים והזכיר את המסגד הממלוכי.[7][3]
בשנת 1883, מפת הקרן לחקר ארץ ישראל תיארה את הכפר ככפר בגודל בינוני, עם שתי בריכות ומקדשים, ושני חלקי גן קטנים בקרבת מקום.[8]
עידן המנדט הבריטי
עריכהבמפקד האוכלוסין של ארץ ישראל ב-1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, אוכלוסיית בית טימא מנתה 606 מוסלמים,[9] שגדלה במפקד של 1931 ל-762, עדיין כולם מוסלמים, ב-157 בתים.[10]
בסקר הכפרים משנת 1945 מנתה אוכלוסיית בית טימא 1060 תושבים, ושטח האדמה היה 11,032 דונם, על פי סקר קרקע ואוכלוסייה רשמי. מתוכם, 197 דונם יועדו למטעים ולקרקעות להשקיה, 10,444 לדגנים,[11] ואילו 60 דונם היו שטחים בנויים.[12]
בתקופת המנדט הבריטי היו לכפר חנויות משלה, מסגד מהמאה ה-14 ובית ספר יסודי שנבנה ב-1946. תושבי הכפרים הסמוכים חולייקאת וכאוכבה למדו גם הם באותו בית הספר. בכפר היו 157 בתים שקובצו יחד בבלוקים, מופרדים על ידי רחובות או שטחים פתוחים; הבלוק הגדול ביותר היה במרכז הכפר. רוב התושבים עבדו בחקלאות, בגידול דגנים, ירקות ופירות, במיוחד תאנים, משמשים ושקדים.[1]
במלחמת העצמאות ואחריה
עריכהב-30 או ב-31 במאי דיווחה חטיבת הנגב כי כבשה את בית טימא.[13] בני מוריס מציין כי מאוחר יותר הוא נכבש מחדש על ידי הצבא המצרי, עד שנפל לבסוף בידי הישראלים באוקטובר.[14]
מקורות ישראליים אמרו ל־Associated Press כי הם כבשו את בית טימא בתחילת יוני. אבל הכיבוש היה קצר מועד, שכן כוחות ישראליים איימו לכבוש את הכפר חודש לאחר מכן, לפי הסופר המצרי מוחמד עבד אל-מונְעֶם. הוא כותב כי בתום ההפוגה הראשונה, בתחילת יולי, הוחזק הכפר על ידי אנשי מיליציה פלסטינית, וכוחות ישראליים התקדמו לעבר הכפר וכבשו את הגבעות המשקיפות עליו. הפלסטינים תוגברו על ידי פלוגה סעודית שנלחמה בחזית הדרומית ובית טימא נשארה כביכול בידיים ערביות לאורך ההפוגה השנייה.[1]
הפצצה אווירית וארטילרית על הכפר באמצע אוקטובר 1948 הביאה לבריחתם של מספר רב של פליטים מבית טימא. היא נכבשה ב-18–19 באוקטובר בשלבים הראשונים של מבצע יואב על ידי חטיבת גבעתי . ה"ניו יורק טיימס" ציטט הודעה ישראלית ב-20 באוקטובר, שבה נכתב כי בית טימא נפלה, יחד עם חולייקאת וכאוכבה.[1][15]
לאחר המלחמה הכפר נכלל בשטח מדינת ישראל, אך אדמות הכפר נותרו לא מפותחות. לדברי ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי, "עצי שקמים וחרובים צומחים סביב ההריסות באתר. האדמה משמשת לחקלאות".[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 Khalidi, 1992, p.89.
- ^ Petersen, 2001, p. 126, with illustrations of the inscriptions.
- ^ 1 2 Sharon, 1999, p.157-p.158.
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 142. Quoted in Khalidi, 1992, p. 89
- ^ Marom, Roy; Taxel, Itamar (2023-10-01). "Ḥamāma: The historical geography of settlement continuity and change in Majdal 'Asqalan's hinterland, 1270–1750 CE". Journal of Historical Geography. 82: 49–65. doi:10.1016/j.jhg.2023.08.003. ISSN 0305-7488.
- ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, Appendix 2, p. 118
- ^ Guérin, 1869, pp. 127 -128
- ^ Conder and Kitchener, 1883, SWP III, p. 259. Cited in Khalidi, 1992, p. 89
- ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Gaza, p. 8
- ^ Mills, 1932, p. 2
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 86
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 136
- ^ Morris, 2004, p. 258, note #784
- ^ Morris, 2004, p. 306, note #784
- ^ Morris, 2004, pp. 462, 466
