בלנאבון
בלנאבון (אנגלית Blaenavon; בוולשית: Blaenafon) היא עיירה ואתר מורשת עולמית בדרום מזרח ויילס שבבריטניה. העיירה נמצאת כשלושים קילומטרים מצפון לקארדיף, ושוכנת על מדרון גבעה. בשנת 2009 התגוררו במקום כ-6,400 תושבים.
 | |||||||||
| מוזיאון מכרה הפחם הגדול | |||||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אומה |
 ויילס | ||||||||
| מחוז |
 קארדיף | ||||||||
| קואורדינטות | 51°46′25″N 3°04′58″W / 51.773630555556°N 3.0827805555556°W | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
תעשיות הברזל והפחם היו חלק מהותי מהמהפכה התעשייתית. חלק גדול מהפקת חומרי הגלם הללו נעשה בעמקים של דרום ויילס, וסביב תעשיות אלה הוקמו יישובים רבים. תעשיות אלה כללו מכרות, בתי יציקה, תעלות ומסילות ברזל. במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 התאפיינה בריטניה בתנופה גדולה בייצור ברזל ופחם, ובהקמת כל התעשיות הנלוות. לתעשיות בדרום ויילס הייתה חשיבות בינלאומית, ובוויילס הופק ברזל יותר מבכל מקום אחר בבריטניה: ייצור הברזל הגולמי בוויילס עלה מ-39,600 טון ב-1796 ל-666,000 טון, ב-1852. הברזל והפחם שהופקו בוויילס הובלו לתעשיות בכל רחבי בבריטניה ובכל העולם, והידע והניסיון שנצברו בעבודה, כמו גם כל התרבות שנוצרה סביבם, יוצאו גם הם בידי מהגרים לארצות רבות.
אזור בלנאבון הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לנוף תעשייתי, שנוצר בעקבות תנופת הכרייה וייצור הברזל. העיירה צמחה סביב בית יציקה שנפתח ב-1788, ואחריו נפתחו במקום תעשיות ברזל וכריית פחם. בשיאה הגיעה אוכלוסיית העיירה לכ-20,000 איש. בשנת 1900 נסגר סופית בית היציקה, וב-1980 נסגר המכרה במקום. עם הצטמצמות התעשייה במקום, ירד מספר התושבים, וכיום מורכבת האוכלוסייה בעיקר מאזרחים ותיקים.
ניתן למצוא בעיירה היום את מוזיאון הפחם הלאומי "המכרה הגדול" (Big Pit National Coal Museum), בית היציקה של בלנאבון, תחנת הרכבת של בלנאבון ופונטיפול (Pontypool), מרכז אתר המורשת העולמית של בלנאבון, מקהלת הגברים של בלנאבון, ומסלולי טיול היסטוריים בהרים הסמוכים.
קישורים חיצוניים
עריכה