בנגאזי
בֵּנְגָֿאזִי (בערבית: بنغازي - בִּנְעָ'אזִי) היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר ממוקמת על רצועת קרקע בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, ויש בה שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. נכון ל-2006, התגוררו בה כ-670 אלף בני אדם. בעיר יש מספנה, שדה תעופה ובתי נופש. כמו כן בעיר מפעלים רבים, כגון בתי חרושת לעיבוד עורות, טחנות קמח, טקסטיל, שימורים, שמנים, לְבֵנִים וצמנט.
 | |
| האוניברסיטה בבנגֿאזי, האוניברסיטה הראשונה בלוב | |
| מדינה |
 לוב |
|---|---|
| שפה רשמית |
ערבית  |
| שטח | 314 קמ"ר |
| גובה | 2.0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 631,555 (2011) |
| קואורדינטות | 32°07′00″N 20°04′00″E / 32.116666666667°N 20.066666666667°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| http://benghazimun.ly/ | |
  | |
היסטוריה
עריכהבימי קדם הייתה בנגֿאזי מושבה יוונית שנקראה אוספירידס. מיוון עברה בנגֿאזי לידי מצרים. לאחר מכן הועברה ממקומה בחסות המלכה ברניקי השנייה אשתו של תלמי השלישי ונקראה על שמה "בירניקי". ממצרים עברה בנגזי אל הרומאים. הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון פיאר את העיר ובנה את חומותיה.
במאה השביעית עבר בבנגֿאזי הצבא הערבי הכובש בדרכו לספרד, והשאיר בה חורבן. הטורקים כבשו את העיר במאה ה-16, והחזיקו בה עד לשנת 1911, אז כבשו אותה האיטלקים. בימי מלחמת העולם השנייה נכבשה בנגֿאזי על ידי הבריטים. העיר עברה מידי האיטלקים, והגרמנים לידי הבריטים לסירוגין, במשך חמש פעמים, עד שנכבשה סופית בידי הבריטים ב-1943. העיר ניזוקה קשות מהפצצות, ונבנתה מחדש לאחר המלחמה.
בפברואר 2011 הייתה בנגֿאזי במוקד ההפגנות נגד הממשל הלובי בראשות מועמר קדאפי. במהומות בעיר נהרגו מאות בני אדם מאש הצבא הלובי. לאחר מכן הפכה בנגֿאזי לעיר המרכזית של המורדים ולמשכנם של חברי מועצת המעבר הלאומית, עד לנפילת משטרו של קדאפי.
הקהילה היהודית בבנגאזי
עריכה
ערך מורחב – קהילת יהודי בנגאזי
הקהילה היהודית בבנגאזי היא אחת מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם והעתיקה ביותר מבין קהילות צפון אפריקה. היא ישבה בעיר עוד במאה הרביעית לפני הספירה והמשיכה להתקיים שם עד לסוף שנות השישים של המאה העשרים.
מיקומה של בנגאזי כצומת מסחר ימי ויבשתי, העניק לקהילה היהודית לאורך הדורות השפעה בתחומי הכלכלה והשלטון בקשרים עם המעצמות השונות. הקהילה היהודית ביססה את מעמדה הרוחני בעיקר לאחר גירוש ספרד, כאשר היגרו אליה חכמים כדוגמת: ר' אברהם חביב, ר' שמעון לביא, ר' יששכר חכמון ובנו משה חכמון.
בימי בית שני
עריכהקהילות קרינאיקה ובנגאזי בתוכן, שמרו על זיקה לנעשה בארץ ישראל. בשל הקשרים האמיצים הייתה למרד הגדול בארץ ישראל, שנגמר בחורבן בית שני, השלכה על יהודי קרינאיקה ובנגאזי בתוכה. חלק מגולי החורבן מצאו מקלט במקום. בין הגולים הגיעו גם כמה מהגורמים ה"סיקריים" שעודדו מרידה בשלטון הרומאי. לבסוף, השפעת הגורמים הקיצוניים מארץ ישראל הביאה להתפרצות מרידה יהודית בשנים 115–117 לספירה, הידועה בשם "מרד התפוצות". המרד נגמר בדיכוי אכזרי שהמיט שואה על היישוב היהודי המפואר לדורות רבים.
תעודות היסטוריות מספרות על רדיפת יהודים בעיר בנגאזי ובאזור כולו על ידי נוצרים במאה ה-4.
כאשר הגיעו העות'מאניים למקום במאה ה-16 מצאו קהילה יהודית קטנה ביותר, ככל הנראה שרידים של הקהילה מימי הביניים. איננו יודעים מה קרה בתקופה זו, אך כפי הנראה היהודים בעיר בנגאזי לא חיו בשלווה באותן שנים, ואולי אף חוו מאורעות.
התחדשות הקהילה במאה ה-18
עריכההתחדשות היישוב היהודי בבנגאזי והקמת מוסדות קהילה החלו מראשית המאה ה-18 במשך כל תקופת השלטון העות'מאני ועד לכיבוש האיטלקי (אוקטובר 1911) יהודי בנגאזי נחשבו למיעוט חשוב ובעל ערך בתוך האוכלוסייה הערבית, הן ביחס למספרם והן ביחס למעמדם החברתי והכלכלי. כמו כן בתקופת התחדשות הקהילה היגרו יהודים מאיטליה וממלטה. בזמן המרידות נגד השלטון האימפריה העות'מאנית השתדלה האוכלוסייה היהודית של בנגאזי לפעול בצנעה, זאת על מנת לא גרום להתנגדות בזמן חילופי השלטון.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בנגאזי- רויטרס, במקום שבו נולדה המהפכה בלוב מתגעגעים למנהיג חזק כמו קדאפי: "הדמוקרטיה נכשלה", באתר הארץ, 24 בפברואר 2019
- מפה מצוירת של חוף בנגאזי, המאה ה-18, הספרייה הלאומית, סריקה מונגשת באתר ערים היסטוריות
- בנגאזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בנגאזי (לוב), דף שער בספרייה הלאומית
