זאב בנימין בגין

פוליטיקאי ישראלי
(הופנה מהדף בנימין זאב בגין)

זאב בנימין (בני) בגין (נולד בכ"ד באדר א' ה'תש"ג, 1 במרץ 1943) הוא איש ציבור ישראלי. בעבר כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. גאולוג במקצועו; בעברו היה בין היתר ראש המכון הגיאולוגי לישראל. הוא בנו של ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין.

זאב בנימין בגין
בגין, 2023
בגין, 2023
לידה 1 במרץ 1943 (בן 81)
כ"ד באדר א' ה'תש"ג
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה הליכוד, חרות - התנועה הלאומית, תקווה חדשה
סיעה הליכוד-גשר-צומת, הליכוד, תקווה חדשה
בן או בת זוג לרות לבית שוער עריכת הנתון בוויקינתונים
שר המדע ה־9
18 ביוני 199616 בינואר 1997
(213 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר בלי תיק
31 במרץ 200918 במרץ 2013
(4 שנים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
14 במאי 20151 ביוני 2015
(19 ימים)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
21 בנובמבר 19887 ביוני 1999
(10 שנים)
24 בפברואר 20095 בפברואר 2013
(4 שנים)
31 במרץ 201530 באפריל 2019
(4 שנים)
6 באפריל 202115 בנובמבר 2022
(שנה)
כנסות 1214, 18, 20, 24
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה
 
בני בגין בילדותו עם הוריו, עת אביו היה מפקד האצ"ל והסווה עצמו כרב

בני בגין נולד בירושלים, בן לעליזה לבית ארנולד ולמנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. בעת לידתו היה אביו חייל בצבא אנדרס, וזמן קצר לאחר מכן ירד למחתרת והיה למפקד האצ"ל. המשפחה נדדה ממקום למקום כדי להסוות את זהות אבי המשפחה.

בגין סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני ה' בתל אביב. בין השנים 19601962 שירת בצה"ל בחיל השריון. הוא חזר לשירות קבע בין השנים 19751976. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית והוסמך במקצוע זה. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המדינה של קולורדו שבארצות הברית. ברוב שנות עבודתו כגאולוג עבד במכון הגיאולוגי.

פעילות פוליטית

עריכה
 
בגין בדיון עם עמית סגל וידידיה שטרן

בגין החל את פעילותו הפוליטית באמצע שנות ה-80 בסניף ירושלים של תנועת החרות ובוועידה הארצית של התנועה[1].

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, ביוני 1988, הגיש את מועמדותו בבחירות המקדימות של תנועת החרות[2], זכה במקום השלישי[3] והוצב במקום ה-13 ברשימת הליכוד. בגין נבחר לכנסת ה-12, וכיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד. שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת חוקה, חוק ומשפט ובוועדת האתיקה.

נבחר בשנית לכנסת השלוש עשרה בשנת 1992, במקום השביעי ברשימת הליכוד והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון. במרץ 1993, בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד, התמודד בגין מול בנימין נתניהו, דוד לוי, ומשה קצב. מערכת הבחירות הייתה סוערת, ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול (52%) כשאחריו לוי (עם 26% מהקולות), בגין (עם 16% מהקולות) וקצב (6% בלבד)[4].

בגין היה אחד המתנגדים הבולטים להסכמי אוסלו וטען בעקביות שמדובר במעשה הונאה מצד יאסר ערפאת[5]. עם זאת הסתייג מהדה-לגיטימציה שעשה הימין ליצחק רבין אחרי שנחתם ההסכם[6].

שר בממשלת נתניהו הראשונה

עריכה

בעקבות הבחירות לכנסת הארבע עשרה ועליית הליכוד (בו הוצב שוב במקום השביעי ברשימה, אולם החמישי מבין חברי הליכוד ברשימה המשותפת עם גשר וצומת) לשלטון, בראשותו של נתניהו, נבחר לכנסת ומונה לשר המדע בממשלת ישראל העשרים ושבע.

ב־10 בינואר 1997, למרות שהיה מקורב לרוני בר-און, היה בגין השר היחיד שהצביע נגד מינויו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בטענה שאינו מתאים לתפקיד. מינוי שהוביל אחר כך לפרשת בר-און חברון[7].

ב־16 בינואר 1997, בעקבות החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון[8], פרש בגין מהממשלה[9]. לאחר שורה של חיכוכים אידאולוגיים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד וראש הממשלה, על התהליך המדיני עם הפלסטינים, בנובמבר 1997 קרא להחליף את נתניהו בראשות הליכוד ואמר כי אם הליכוד לא ישכיל להחליף את העומד בראשו בעוד מועד, הוא ידון עצמו לכישלון אלקטוראלי קשה בבחירות הבאות[10], בנוסף אמר כי אם תתבצע נסיגה נוספת במסגרת הפעימה השנייה של הסכם חברון, יפעל להפלת הממשלה[11].

לאחר אישור הסכם ואי באוקטובר 1998[12], פרש בגין מהליכוד והקים סיעה חדשה בשם חרות - התנועה הלאומית יחד עם מיכאל קליינר ודוד ראם[13].

בבחירות לכנסת ה-15 (מאי 1999) התמודדה "חרות" ברשימה משותפת בשם האיחוד הלאומי עם "תקומה" ו"מולדת". בגין החליט להתמודד לראשות הממשלה למרות התנגדות רחבעם זאבי ממולדת, אולם פרש לפני הבחירות, לאחר שיצחק מרדכי הסיר את מועמדותו. בעקבות מספר המנדטים המצומצם שקיבלה תנועתו בבחירות פרש בגין מהחיים הפוליטיים בציינו שהוא נשאר "איש ציבור ללא ציבור"[14].

בגין המשיך לפרסם מאמרים בענייני השעה. ב-4 בספטמבר 2002 פרסם מאמר ב"הארץ" ובו אוסף ציטוטים של ההנהגה הפלסטינית שלטענתו מוכיחים שהסכמי אוסלו היו תרמית מהצד הפלסטיני[5].

שר בממשלת נתניהו השנייה

עריכה

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעסוק בגאולוגיה, ובאמצע 2005 מונה לראש המכון הגיאולוגי לישראל. במסגרת תפקידו עסק בין השאר בקידום פרויקט להפקת נפט מפצלי שמן בעמק האלה[15].

ב-2 בנובמבר 2008 הודיע בגין לשר התשתיות הלאומיות, בנימין בן אליעזר, כי הוא מתפטר מתפקידו במכון הגאולוגי, בעקבות החלטתו לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה[16]. ב-4 בנובמבר 2008 כינס בגין מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ובה הודיע רשמית על התמודדותו בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו זכה ב-30,918 קולות שהם כ-63.8% מהקולות, ומוקם במקום ה-5 ברשימה. נבחר לכנסת ה-18 ומונה לשר בלי תיק בממשלה ה-32, כשהוא מכהן כחבר בקבינט הביטחוני וב"שמיניה" של ראש הממשלה נתניהו. בכהונתו זו עורר בגין את רוגזם של אנשי ימין, כאשר יחד עם ידידו, השר דן מרידור, הביע התנגדות להצעות חוק שנתפסו בעיניו כפוגעות בזכויות המיעוט, ומטילות הגבלות על פעילות ארגוני שמאל ועל חופש הביטוי. בגין תמך בהקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, שהממשלה החליטה עליה בשל לחץ מצד ארצות הברית.

בנובמבר 2012 התמודד בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, ונדחק למקום לא ריאלי.

שובו לחיים הפוליטיים

עריכה

בינואר 2015 חזר לפעילות במפלגת הליכוד ונבחר לכנסת העשרים, לאחר ששוריין במקום ה-11 ברשימת הליכוד לבחירות על ידי יושב ראש הליכוד בנימין נתניהו[17]. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 במאי 2015 מונה לשר בלי תיק, אך התפטר מהתפקיד כעבור כשבועיים, לאחר חזרתו של גלעד ארדן לממשלה, וחזר לכהן כחבר הכנסת[18]. בגין היה זקן חברי הכנסת בכנסת ה-20.

היה חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ובוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היה חבר גם בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אך הודח ממנה בנובמבר 2017, עקב התנגדותו להחלת הצעת חוק שהגיש יו"ר הוועדה, דודי אמסלם, לאסור על המשטרה לפרסם המלצות בדבר הגשת כתבי אישום בתום חקירת אישי ציבור, גם על ראש ממשלה שכבר נתון לחקירות[19].

בגין התנגד בתוקף לחוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, ואמר כי הוא מנוגד לחוק הבינלאומי, הוא יזיק למעמדה של ישראל בעולם, ויסכן את ההתיישבות ביהודה ושומרון[20]. בגין היה אחד מבין שני חברי הקואליציה שהצביעו נגד החוק[21].

בגין נמנע בהצבעה על חוק הלאום, וטען כי הוא "מבזה את עיקרון השוויון ואת מדינת היהודים". בגין ניסה לקדם נוסח אחר של החוק, בו תמכה גם מפלגת יש עתיד, שיבטיח גם שוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים[22]. לאחר שהתקבל החוק הגיש לכנסת הצעת תיקון לחוק שלא התקבלה[23].

בבחירות לכנסת ה-21, לא התמודד בפריימריז ולא שובץ ברשימת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 והכנסת ה-23 הודיע כי לא יצביע לליכוד[24].

ב-21 בינואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הצטרף בגין למפלגת תקווה חדשה בראשותו של גדעון סער[25], שובץ במקום השישי ברשימתה ונבחר לכנסת. בכנסת ה-24, כמו בכנסת ה-20, היה בגין זקן חברי הכנסת.

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, הודיע בגין כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים[26]. בבחירות לכנסת ה-25 הוא שובץ במקום ה-120 והסמלי ברשימת "המחנה הממלכתי"[27].

משפחתו

עריכה

בגין הוא בנם של מנחם בגין, ראש הממשלה ה-6, ושל עליזה בגין. בגין נשוי לרות לבית שוער, אותה הכיר בעת שירותו הצבאי, ואב לשישה ילדים. אחד מהם, רב-סרן יונתן בגין, טייס F-16 בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים ב-27 במרץ 2000[28]. בן אחר, אבינדב בגין, הוא אמן, סופר ופעיל חברתי, פעיל במאבק נגד גדר ההפרדה.[29]

הוא מתגורר בשכונת יפה נוף בירושלים, בה התגורר גם אביו, מנחם בגין, מאז פרישתו מראשות הממשלה.

ספריו

עריכה
  • קווי עימות הוצאת ידיעות אחרונות 1993 – אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1988–1992. הוצא לקראת התמודדותו על ראשות הליכוד.
  • סיפור עצוב הוצאת ידיעות אחרונות 2000 – אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1993–1999.
  • כי לא נראה את עזקה הוצאת יד יצחק בן-צבי 2000 – על מכתבי לכיש.

קישורים חיצוניים

עריכה

מכּתביו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פאר לי שחר, בני בגין בעד שלום בין המחנות בחרות, חדשות, 12 בנובמבר 1986
    רן לוי-, הקרב על הסניף, חדשות, 12 בפברואר 1986
    פאר-לי שחר, בנימין זאב בגין, הערב לראשונה ב״מוקד", חדשות, 22 בינואר 1986
  2. ^ יוסי ורטר, הו, הו, אריק היזהר, חדשות, 6 ביוני 1988
  3. ^ יוסי ורטר, נתניהו ראשון; בגין שלישי, חדשות, 30 ביוני 1988
  4. ^ גדעון סער, נתניהו: צריך להפיל את הממשלה בהקדם האפשרי, חדשות, 26 במרץ 1993
  5. ^ 1 2 בני בגין, שנות התקווה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002
  6. ^ נדב שרגאי, בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2008
  7. ^ הדס מגן, ‏בר-און: מועמד של נתניהו, לא של הנגבי, באתר גלובס, 13 בינואר 1997
    עתי"ם, ‏דוד לוי העיד על נסיבות הימנעותו במינוי בר-און, באתר גלובס, 10 במרץ 1997
  8. ^ כתבי גלובס, ‏הממשלה מאשרת את הסכם חברון, באתר גלובס, 16 בינואר 1997
  9. ^ שלום בדרך לאוצר?, באתר גלובס, 26 בינואר 1997
  10. ^ בגין ומרידור: להחליף את נתניהו, באתר גלובס, 13 בנובמבר 1997
  11. ^ הרשות הפלשתינית וח"כים מהימין מתנגדים להיקף הפעימה השנייה, באתר גלובס, 26 בנובמבר 1997
  12. ^ שירות גלובס, ‏צפוי רוב בממשלה לאישור ההסכם; נתניהו עשוי להקדים את הבחירות, באתר גלובס, 22 באוקטובר 1998
  13. ^ שירות גלובס ועתי"ם, ‏בני בגין הודיע על הצגת מועמדותו לראשות הממשלה והקמת תנועת ימין מחוץ לליכוד "הוויתורים לפלשתינים הפכו את הליכוד, העבודה ורשימת המרכז למפלגות נדל"ן", באתר גלובס, 29 בדצמבר 1998
  14. ^ צבי לביא, ‏בני בגין פורש: "הפכתי לשליח ציבור בלי ציבור", באתר גלובס, 23 במאי 1999
  15. ^ אבנר הופשטיין, מיזם פצלי השמן שמאיים להפוך את עמק האלה לבאר נפט ענקית, באתר הארץ, 26 באפריל 2013
  16. ^ מזל מועלם, יוסי ורטר, השר לשעבר בני בגין חוזר לפוליטיקה: יודיע על הצטרפות לליכוד, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2008
  17. ^ יהונתן ליס, רגע לפני סגירת רשימת הליכוד: בני בגין שוריין במקום ה-11, באתר הארץ, 29 בינואר 2015
  18. ^ לא שמתם לב: בני בגין התפטר מהממשלה, באתר "סרוגים", 31 במאי 2015
  19. ^ עקיבא נוביק וספי עובדיה, לאור התנגדותו לחוק ההמלצות: בני בגין הודח מוועדת הפנים, באתר nana10‏, 22 בנובמבר 2017
  20. ^   ברק רביד, בגין לנתניהו: החוק שנועד להכשיר מאחזים יגרום לישראל נזק בינלאומי, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2016
  21. ^ כתבי חדשות 2, ‏"עשינו היסטוריה": חוק ההסדרה עבר, באתר ‏מאקו‏, 6 בפברואר 2017
  22. ^   יהונתן ליס, בני בגין: אביא להצבעה בכנסת גרסה מרוככת לחוק הלאום, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  23. ^ מעריב אונליין, ‏ח"כ בגין הניח הצעה לתיקון חוק הלאום: "מבזה את מדינת היהודים", באתר מעריב אונליין, 16 באוקטובר 2018
  24. ^ בני בגין: לא אצביע לליכוד בבחירות הקרובות, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2019
  25. ^ אריק בנדר, ‏חבר הליכוד לשעבר בני בגין מצטרף לרשימת תקווה חדשה בראשות גדעון סער, באתר מעריב אונליין, 21 בינואר 2021
  26. ^ גיא עזרא, ‏ח"כ מתקווה חדשה הודיע על פרישה מהפוליטיקה, באתר "סרוגים", 28 ביולי 2022.
  27. ^ המחנה הממלכתי בהנהגת בני גנץ לראשות הממשלה באתר ועדת הבחירות המרכזית.
  28. ^ עתי"ם, ‏נתגלו שברים של מטוס ה-אף-16; הטייסים נעדרים, באתר גלובס, 29 במרץ 2000
  29. ^ עמיחי שלו, לא מנחם, בגין, באתר ynet, 22 בפברואר 2010