בנימין וודו
בנימין (באבו) וודו (נולד ב-1978) הוא צלם-אמן ישראלי, בן לקהילת ביתא ישראל, ופעיל למען הנצחת מורשת קהילת יוצאי אתיופיה בישראל באמצעות יצירתו האמנותית. בעל תואר הנדסאי בצילום ומדיה דיגיטלית מטעם מכללת ספיר, שער הנגב. בשנת 2006 החל וודו לתעד בצילומיו האמנותיים את חיי קהילת ביתא ישראל ולהציג את עבודותיו לקהל הרחב. עבודותיו בוחנות ומספרות את סיפור חייו וחיי משפחתו, קהילתו ומאבקיהם.[1] "שתי הסדרות למרות שונותם אוחזות זו בזו", כתבה האוצרת יהודית גואטה, בהתייחסה לתערוכת היחיד 'התעוררות' המשלבת צילומי פורטרט עצמיים וצילומי כהנים מביתא ישראל, "שתיהן יחד בונות את הזהות של בני ואת הקשיים מולם הוא מתייצב בעולם ובחברה הישראלית. ובני נמצא שם כולו, יפה ובוטח. ונחוש ומחויב למי שהוא... לכאורה שני גופי עבודה נבדלים שצומחים מתוך מסורות צילומיות שונות ואוחזים בשפות שונות... אך למעשה הם לכודים זה בזה. בלתי ניתנים להפרדה."[2][3]
 | |
| דיוקן עצמי, 2008 | |
| לידה |
1978 (בן 46 בערך) צפון גונדר, אתיופיה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
המכללה האקדמית ספיר |
| תחום יצירה |
צילום |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבני וודו נולד בשנת 1978 בארנג'יג, כפר קטן ליד העיירה וזבה הנמצאת במחוז גונדר שבאתיופיה. בנם החמישי (מבין שישה אחים ואחיות) של פנטה אבבה ווודו בדגלין ביינה. בילדותו היה רועה צאן עם אחיו.
בסוף שנת 1984 עלה לישראל עם משפחתו לאחר מסע רגלי קשה ומפרך לגבול סודאן ושהייה ארוכה במחנה הפליטים אום רקובה מצפון לאתיופיה, בהמתנה להטסה לישראל. במהלך השהייה במחנה נפטר אביו של בני. במהלך שנת 1984, עם העלייה לישראל במסגרת מבצע משה, הופרד וודו הילד מאימו ומבני משפחתו ונשלח לבית הילדים "נווה-מיכאל" שבפרדס חנה. משפחתו יושבה במרכז קליטה באשקלון ולאחר מכן הועברה למרכז קליטה בטבריה.
בשנת 1991 סיים וודו את לימודי היסוד בבית הספר נווה מיכאל. בין השנים 1991–1997 למד בכפר הנוער אמי"ת שבכפר בתיה (כפר שהוקם ברעננה לשם קליטת ילדים אשר ניצלו מזוועות השואה), ובאוגוסט 1997 התגייס לסיירת עורב גבעתי והעביר את שירותו הצבאי בלבנון, כלוחם ומפקד כיתה, עד לשחרורו במרץ 2000. בין השנים 2003–2004 השלים לימודי מכינה במכללת אשקלון וב-2005, אחר עבודה כמאבטח בתעשייה האווירית וטיול בארצות הברית, החל ללמוד צילום במכללה האקדמית ספיר, שער הנגב, במגמת הנדסאי צילום ומדיה דיגיטלית. במהלך לימודיו הבין וודו כי אין בנמצא אנשים העוסקים בתיעוד צילומי-אמנותי של חיי קהילת ביתא ישראל בארץ. תובנה זו הובילה אותו לרכוש את מצלמת הסטילס הראשונה שלו ולהתחיל בעבודת התיעוד שהפכה לו לשליחות.
התפתחות ועשייה אמנותית
עריכהבשנת 2008 רכש וודו את ציוד הסטודיו הראשון שלו והחל לצלם צילומי אמנות בסטודיו ששכר ברחובות ולהציג את עבודותיו בתערוכות ברחבי הארץ. משך שנים השתתף בעשרות תערוכות, החשובות שבהן:
- גלריית הכנסת, ירושלים, יולי 2007.
- "התעוררות", תערוכה יחיד במכללת ספיר, שער הנגב, 2010.[4]
- אירועי תרבות שונים של קהילת יוצאי אתיופיה, ברחבי ישראל.
- קמפיין פרסום לטובת מינהל הסטודנטים העולים (דרך מכרז של לפ"מ), 2009.
- תערוכת יחיד עבור חברת אינטל קריית גת, 2011[5]
על האמנים שהשפיעו עליו כותב וודו, "עבודתם של צלמים רבים כמו ווקר אוונס, אנסל אדמס ורוברט אדמס השפיעו עלי, אך הצילומים מתוך הספר "Africa" של הצלם הברזילאי סבסטיאו סלגאדו גרמו לי להסתכל בצורה אחרת על עולם הצילום התיעודי. השראה לתיעוד הטקסים של יהודי אתיופיה בישראל באה מעבודותיו המדהימות של הצלם התיעודי ציון עוזרי."
מעורבות בקהילה
עריכההאם אנחנו (יוצאי אתיופיה) מתחברים לזהות הישראלית או לזהויות אחרות, והאם מילים כדוגמת 'מלח הארץ', 'צ-בר', 'יפי הבלורית והתואר' וכדומה, יכולות להיאמר על יהודי אתיופיה בישראל?
— בני וודו, על יצירתו, הפורטרט העצמי 'זהות'
החל משנת 2006, במסגרת עבודת ההתנדבות למען קהילתו, עמל וודו לתעד אירועים מרכזיים בחיי הקהילה, בהם חג הסיגד, יום הזיכרון לנספים בסודאן וטקסים וכנסים מרכזיים שונים. "במהלך עבודתי," מספר וודו, "הבנתי שדרך ההתבוננות הייחודית שלי מבעד לעין המצלמה, אוכל לשמר את נכסיה הרוחניים והפיזיים של הקהילה האתיופית בישראל למען הדורות הבאים."
את פעילותו ההתנדבותית מממן וודו מכיסו הפרטי, כאשר הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות וכצלם פרילנסר. את עבודותיו השונות מציג וודו בגלריות, אירועי תרבות וכתבי עת שונים. בשנת 2006 הרחיב וודו את פעילותו החברתית לרשת האינטרנט, ומאז הוא גם חושף ומעלה חומרים ודיונים בנושאים הקשורים ביהדות אתיופיה, באתרים ורשתות שונים כגון 'יוטיוב', 'פייסבוק' ו'קפה דה מרקר'.
במסגרת עבודתו הקהילתית תיעד וודו אירועי מחאה שונים נגד גזענות ואפליה כלפי יהודי אתיופיה, בהם:
- פרשת הדם השנייה מנובמבר 2006.
- הגזענות בבית הספר בפתח-תקווה, פרשה שעלתה לכותרות בדצמבר 2010.
- ההפגנה נגד גזענות בקריית מלאכי מ-10 בינואר 2012.
- יומה האחרון של צעדת "האזרח המודאג" של מולט אררו ואהוד צגהון, ממבשרת ציון לרחבת הכנסת ב-18 בינואר 2012.
- ההפגנה ברחבת הכנסת והצעדה לבית ראש הממשלה ומשם לגן העצמאות, ב-18 בינואר 2012.
- מפגן התמיכה בגן מאיר, תל אביב, וצעדת המחאה ברחבי תל אביב, בערב 25 בינואר 2012.
"פעילותי נעשית בגובה העיניים ומתוך נקודת מבט פנים קהילתית, למען היכרות עם הפנים היפות של הקהילה והצלחת קליטתה המיטבית בישראל," כותב בני וודו על עבודתו.[6] בכתבה לערוץ הראשון מציין האמן, בהתייחסו לעבודות מן התערוכה 'התעוררות': "אני יודע שבזמן הלא רחוק הכל ייעלם, הכל ייעלם לנו. אנחנו צריכים לשמר את התרבות הזאתי... זה כאב, זה כאב, אבל הוא משתנה. זו ההתעוררות שלנו. זה הדבר שאנחנו צריכים לפרוץ, ולהראות שהגיע הזמן להתעורר."[7]
קישורים חיצוניים
עריכה- תיק עבודות באתר האינטרנט האישי של האמן
- פוסט ותמונה באתר אבי חי (הקישור אינו פעיל) לרגל חגיגות חג הסיגד
- כתבה על עשייתו של האמן בשפה הצרפתית במגזין IsraëlInfos
הערות שוליים
עריכה- ^ תוכן הערך מבוסס על תכתובת עם האמן שנוצרה לשם כתיבת ערך זה.
- ^ ראו דבר האוצרת יהודית גואטה על תערוכת 'התעוררות' באתר מכללת ספיר
- ^ מקבילה מעניינת ללכידות עליה מדברת גואטה היא זו המאפיינת את שירת הקודש של ביתא ישראל; לפי מסורת הלימוד והביצוע של שירת הקודש – המבוצעת כמעט כולה רק על ידי כהני ביתא ישראל – הטקסט והמוזיקה הם בלתי נפרדים. יתר על כן, המתווה המסורתי והאלתור האישי (מאפיין מסורתי מובהק של שירה זו) שלובים זה בזה בכלל הרמות – החל מנוסח התפילה, דרך השירה ועד לנגינה ולריקוד.
- ^ ראו צילומים מן התערוכה 'התעוררות'
- ^ ראו 'עדות מסע', סרטון המציג תמונות מן התערוכה, באתר יוטיוב
- ^ מן התכתובת שנוצרה לשם כתיבת ערך זה
- ^ ראו כתבה על תערוכת היחיד 'התעוררות' משל הערוץ הראשון, באתר יוטיוב