בני פורת

משפטן ישראלי

בנימין (בני) פורת (נולד בשנת 1972) הוא פרופסור למשפט עברי, ראש המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית.

בנימין (בני) פורת
לידה 1972 (בן 52 בערך)
ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל
השכלה
השתייכות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
תקופת כהונה 2011–הווה (כ־13 שנים)
תחומי מחקר המשפט העברי, זכויות חברתיות במשפט העברי
תפקידים בולטים
  • פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
  • חבר מערכת כתב העת "שנתון המשפט העברי"
מספר צאצאים 5
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

עריכה

בני פורת נולד והתגורר בירושלים, למד בישיבה התיכונית נווה שמואל ולאחר מכן למד בישיבת ההסדר אור-עציון ובישיבת מרכז הרב[3] ושירת בצה"ל בחטיבת הנח"ל במסגרת ההסדר. בשנת 1999 סיים תואר ראשון בהצטיינות במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה, בשנת 2002 סיים תואר שני בהצטיינות במדעי הרוח באוניברסיטה העברית וקיבל את פרס בחנה[4]. שנה לאחר מכן קיבל את "פרס יעקב הרצוג" על הצטיינות יתירה בלימודי משפט עברי. בשנת 2009 הוענק לו תואר ד"ר למשפטים בהצטיינות יתירה באוניברסיטה העברית. נושא עבודת הד"ר: פרשנות החוזה במשפט התלמודי[5]. בשנת 2010 השלים פוסט-דוקטורט באוניברסיטת טורונטו והוענק לו פרס משה זילברג[6].

ד"ר פורת מונה בשנת 2011 כחבר סגל בכיר באוניברסיטה העברית, ובמקביל החל משמש ראש המכון לחקר המשפט העברי, ומעורכי שנתון המשפט העברי. משנת 2015 משמש מרצה בכיר באוניברסיטה העברית ומשמש חבר הוועד המנהל במכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי של האוניברסיטה העברית[7]. בשנת 2016 הוענק לו "פרס תיגר" מאת אוניברסיטת בר-אילן[8]. בראשית 2019 מונה על ידי האוניברסיטה העברית למופקד הקתדרה למשפט עברי על-שם ג'וזף טננבאום. באפריל 2021 קיבל מהאוניברסיטה תואר פרופסור.

חיבר וערך ספרים ועשרות מאמרים בתחומים "דיני חוזים במשפט העברי" ו"זכויות חברתיות במשפט העברי"[9][10] שהתפרסמו במגוון במות[11].

פורת עסק בנושא בהוספת המונח "משפט עברי" לחוק יסודות המשפט, ואף השתתף בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בנושא[12]'[13]

בני פורת מתגורר במעלה אדומים, נשוי ואב לחמישה.

ספרים ומאמרים בולטים

עריכה

צדק דלים

עריכה
 
עטיפת הספר "צדק דלים"

הספר "צדק דלים" יצא לאור בשנת 2019 מאת בני פורת, בהוצאת נבו.

הספר בוחן לעומק יסודות דיני הרווחה שבחומשי התורה ובדיני הצדקה שהתפתחו מאוחר יותר בספרות חז"ל; חכמי המשנה והתלמוד, ומוכיח כי בצד קווי הדמיון שבין תפיסת הצדק החברתי המצטיירת ממצוות התורה לבין זו שעולה מדיני צדקה שבספרות חז"ל, מצויים גם קווי שוני המבדילים ביניהם. אומנם מבחינות מסוימות דיני צדקה של חז"ל ממשיכים את החזון שהתורה מתווה בחקיקתה החברתית-כלכלית, אך מבחינות אחרות הם מציגים חזון חברתי שונה בתכלית. בהקשרם של דיני הרווחה, המעבר מן המקרא לעולמם של חכמים מבטא רצף ותמורה כאחד.

הספר נועד "לסייע בחידוד ההקשבה לקולות הייחודיים שמקורות התורה וחז"ל משמיעים בתחום זה של דיני רווחה וצדק חברתי ולהזמנה למחשבות חדשות על האפשרויות שהמורשת היהודית מציעה לדמותה של חברת מופת."

מסקנת הספר היא כי התורה וספרות חז"ל מכילות יותר מאשר הצעה אחת לדמותה של החברה הצודקת, ודרושה הבנה מעמיקה של מערכות היחסים בין שני חזונות אלה.

מאמרים בולטים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה