בנפיקה ליסבון

בנפיקה ליסבון
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל בנפיקה ליסבון
כינוי	As Águias (העיטים); O Glorioso ("הגדולה"); Encarnados (האדומים); Diabos Vermelhos (השדים האדומים)
תאריך ייסוד	28 בפברואר 1904
אצטדיון	אצטדיון האור, ליסבון ; (תכולה: 65,647)
נשיא	רוי קושטה
יו"ר	רוי קושטה
מאמן	רוג'ר שמידט
ליגה	ליגת העל הפורטוגלית
	www.slbenfica.pt
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

בנפיקה ליסבון (בפורטוגזית: Sport Lisboa e Benfica) הוא מועדון כדורגל פורטוגלי מהעיר ליסבון.

בנפיקה הוא המועדון המעוטר ביותר בפורטוגל. הקבוצה זכתה ב-80 תארים מקומיים. שיא של 38 תוארי אליפות פורטוגל, שיא של 26 זכיות בגביע הפורטוגלי, שיא 7 זכיות בגביע הליגה הפורטוגלית ו-9 זכיות בסופר קאפ הפורטוגלי. בנוסף זכה המועדון בגביעי אירופה ב-1961 וב-1962, בנוסף לחמש פעמים בהם העפילה הקבוצה לגמר. אלופת הגביע הביניבשתי ב-1961 וב-1962 ובגביע אופ"א/ליגה האירופית ב-1983, 2013 ו-2014. עשרת משחקי הגמר האירופיים של בנפיקה הם שיא מקומי.

בנפיקה ליסבון היא אחת משלוש הקבוצות היחידות בפורטוגל (יחד עם פורטו וספורטינג ליסבון) שמעולם לא ירדו לליגה השנייה.

בנפיקה נבחרה במקום ה-12 במועדון המאה של פיפ"א^[1] ודורג במקום ה-9 ברשימת 200 המועדונים המובילים באירופה של המאה ה-20 של הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל.^[2] בנפיקה מחזיקה בשיא אירופי עבור הכי הרבה ניצחונות רצופים בליגה המקומית (29) אותם השיגו בעונת 1972/1973.

ב-2006 הכתיר ספר השיאים של גינס את בנפיקה ליסבון כ-"Most widely supported football club" (בתרגום חופשי: מועדון הכדורגל הנתמך/הנאהד ביותר) מאחר שמועדון החברים שלו מנה 160,398 חברים רשומים ששילמו דמי חבר.^[3]

למועדון גם קבוצת כדורסל המשחקת בליגת העל הפורטוגלית הנקראת גם היא בנפיקה ליסבון.

היסטוריה

השנים הראשונות

בנפיקה הוקמה בשנת 1908 בתור איחוד בין הקבוצות "Sport Lisboa" ו-"Grupo Sport Benfica" מהרובע בנפיקה שבחלק הצפון מערבי בליסבון (ראה בנפיקיום).

ב-13 בספטמבר 1908, ספורט ליסבואה רכשה את Grupo Sport Benfica בהסכמה הדדית ושינתה את שמה ל- Sport Lisboa e Benfica. על אף המיזוג, הם המשיכו בפעילות המועדון שלהם. עבור ספורט ליסבואה הם שמרו על קבוצת הכדורגל, צבעי החולצה, סמל הנשר והמוטו. עבור Grupo Sport Benfica, הם שמרו על המגרש Campo da Feiteira, המנהלים הראשיים ובית המועדון.

הליגה הפורטוגלית החלה ב-1934, ולאחר שסיימה במקום השלישי בעונה הראשונה שלה, זכתה בנפיקה בשלוש האליפויות הבאות ברציפות. לאורך שנות ה-40, בנפיקה זכתה בעוד שלוש אליפויות ( 1941/1942, 42–43, 44–45) וארבעה גביעים (1940, 43, 44, 49) תחת המאמן יאנוש בירי. תחת בירי זכה המועדון גם בדאבל הראשון ב-1943.

ההצלחה הבינלאומית הראשונה של בנפיקה התרחשה ב-1950, כאשר זכתה בגביע הלטיני (המועדון הפורטוגלי היחיד שעשה זאת), כשהיא ניצחה את ז'ירונדן דה בורדו. היה זה הגביע הבינלאומי הראשון זו זוכה מועדון פורטוגלי. הם הגיעו לגמר נוסף של התחרות ב-1957 אך הפסידו לריאל מדריד. במהלך שנות ה-50, בנפיקה זכתה בשלושה אליפויות נוספות ושישה גביעים. למרות היותה אלופת פורטוגל ב-1955, בנפיקה לא הוזמנה לפתיחת גביע אירופה על ידי מארגניו, וערכה את הופעת הבכורה שלה במפעל בעונת 1957/1958 נגד סביליה.

שנות הזהב ובצורת

בשנות ה-60, תחת הדרכתו של בלה גוטמן, בנפיקה הייתה אחת מהקבוצות החזקות באירופה, והייתה הראשונה ששברה את השליטה של ריאל מדריד בליגת האלופות כשזכתה בשני גביעים אירופאים ברציפות (1961 ו־1962), הקבוצה לא הצליחה מאז לזכות בשום תואר אירופאי, והפסידה משחקי גמר רבים של גביע אירופה, למילאן (1963 ו-1990), אינטר מילאנו (1965), מנצ'סטר יונייטד (1968) ופ.ס.וו. איינדהובן (1988), בנוסף להפסד אחד בגמר גביע אופ"א ב-1983 לאנדרלכט והפסד בגמר הליגה האירופית לצ'לסי ב-2013 ולסביליה ב-2014. הקבוצה של שנות ה-60, נחשבת לאחת הטובות בהיסטוריה, כשחלק גדול מהצלחתה היה עם אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, אאוזביו, שהיה לשחקן היחיד מהליגה הפורטוגלית שזכה בכדור הזהב. עוד באותו עשור זכתה בנפיקה ב-8 אליפויות ושלושה גביעי פורטוגל. בעונת 1963/1964 שברה הקבוצה שיא מועדון עם 103 שערים ב-26 משחקי ליגה.

בשנות ה-70, הקבוצה לא הייתה בצמרת האירופית אבל נשארה החזקה בליגה הפורטוגלית. בתחילת שנות ה-80 בנפיקה הפך למועדון הראשון שזוכה בכל הגביעים הפורטוגלים בעונה אחת: אליפות, גביע וגביע הליגה.

צרות פיננסיות בתחילת שנות ה-80 החלו לדרדר את המועדון. מ-1994 עד 2003, לבנפיקה היו אחד-עשר מאמנים, והיא ספגה את התבוסה הגדולה ביותר בתחרויות אירופיות כשהובסה 7–0 לסלטה ויגו ב-1999 וסיימה במיקום הנמוך ביותר בתולדותיה בליגה כשסיימה במקום השישי בעונת 2000/2001.

2003 - הווה

בעונת 2003/2004 בנפיקה סיימה את בצורת הגביעים שלה על ידי זכייה בגביע הפורטוגלי. בשנה שלאחר מכן בנפיקה זכתה באליפות הליגה הראשונה שלה מאז 1994, ובסופר קאפ הפורטוגלי. באירופה, לבנפיקה היו שלוש הופעות רצופות בשלב הבתים של ליגת האלופות, כשהתוצאה הטובה ביותר שלה הייתה הגעה לשלב רבע הגמר בעונת 2005/2006 לאחר שהדיחה את אלופת אירופה ליברפול.

כיום, בנפיקה נמצאת בתקופת התאוששות, ומתחילה לחזור לימים הטובים שלה, אחרי שזכתה באליפות פורטוגל בעונת 2004/2005 תחת שרביטו של המאמן המאמן האיטלקי ג'ובאני טרפטוני שעזב עם סיום העונה.

לפני עונת 2009/2010 מונה ז'ורז'ה ז'זוש למאמן, תפקיד אותו מילא עד 2015. במהלך אותה תקופה של שש עונות, בנפיקה זכתה ב-10 גביעים מקומיים, כולל טרבל חסר תקדים בכדורגל הפורטוגלי (ליגה, גביע וגביע ליגה) בעונת 2013/2014.

בעונת 2012/2013 נחלה הקבוצה כישלון בכל המפעלים כשהייתה קרובה לזכיות במספר זירות אך נשארה ללא תואר. מחזור לסיום העונה התמודדה הקבוצה מול פורטו במשחק שניצחון בו היה מקנה לה אליפות. פורטו ניצחה משער שכבשה בתוספת הזמן, עלתה לפסגה וזכתה באליפות במחזור הסיום. בגמר הגביע הפורטוגלי הפסידה לויטוריה דה גימארייש, ובגמר הליגה האירופית הפסידה לצ'לסי משער בתוספת הזמן. עונה לאחר מכן העפילה שוב לגמר הליגה האירופית, אך הפסידה לסביליה בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר שוויון 0-0 בתום הארכה.

ב-9 ביוני 2014, בנפיקה הודיע על שותפות עם קבוצת הכדורגל האמריקאית אורלנדו סיטי. במסגרת השותפות עם אורלנדו סיטי חתמה עם שני שחקנים מקבוצת הצעירים (מתחת לגיל 19) של בנפיקה ג'וניורס.

תחת רוי קושטה כנשיא בעונת 2021/2022, בנפיקה נותרה ללא גביע, הגיעה לרבע גמר ליגת האלופות וסיימה במקום השלישי בליגה.

בעונת 2022/2023 זכתה באליפות ה-38 בתולדות המועדון.

סגל נוכחי

נכון ל-4 בספטמבר 2024 ^[4]

מס'		עמדה	שם
1	אוקראינה	שוער	אנטולי טרובין
3	ספרד	מגן	אלברו קאררס
4	פורטוגל	בלם	אנטוניו סילבה
6	דנמרק	מגן	אלכסנדר בה
7	שווייץ	חלוץ	זכי אמדוני
8	נורווגיה	קשר	פרדריק אורסנס
9	ברזיל	חלוץ	ארתור קברל
10	טורקיה	קשר	אורקון קקצ'י
11	ארגנטינה	חלוץ	אנחל די מריה
14	יוון	חלוץ	ואנגליס פבלידיס
17	טורקיה	חלוץ	כרם אקטורקוגלו
18	לוקסמבורג	קשר	לאנדרו באריירו
21	נורווגיה	חלוץ	אנדריאס שיילדרופ

מס'		עמדה	שם
24	פורטוגל	שוער	סמואל סוארש
25	ארגנטינה	חלוץ	ג'אנלוקה פרסטיאני
28	בורקינה פאסו	בלם	עיסא קאבורה
30	ארגנטינה	בלם	ניקולאס אוטמנדי (קפטן)
32	ארגנטינה	חלוץ	בנחמין רוז'ייסר (בהשאלה מאסטודיאנטס)
37	גרמניה	מגן	יאן-ניקלאס בסטה
44	פורטוגל	בלם	תומאש אראוז'ו
47	פורטוגל	חלוץ	טיאגו גואוביה
61	פורטוגל	קשר	פלורנטינו לואיש
75	פורטוגל	שוער	אנדרה גומש
81	אלבניה	בלם	אדריאן בייראמי
84	פורטוגל	קשר	ז'ואאו רגו
85	פורטוגל	קשר	רנאטו סאנצ'ס

תארים והישגים

תארים מקומיים

הליגה הפורטוגלית: 38 (שיא)
- אלופה: 1935/1936, 1936/1937, 1937/1938, 1941/1942, 1942/1943, 1944/1945, 1949/1950, 1954/1955, 1956/1957, 1959/1960, 1960/1961, 1962/1963, 1963/1964, 1964/1965, 1966/1967, 1967/1968, 1968/1969, 1970/1971, 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975, 1975/1976, 1976/1977, 1980/1981, 1982/1983, 1983/1984, 1986/1987, 1988/1989, 1990/1991, 1993/1994, 2004/2005, 2009/2010, 2013/2014, 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017, 2018/2019, 2022/2023
- סגנית (28)
הגביע הפורטוגלי: 26 (שיא)
- מחזיקת הגביע: 1939/1940, 1942/1943, 1943/1944, 1948/1949, 1950/1951, 1951/1952, 1952/1953, 1954/1955, 1956/1957, 1958/1959, 1961/1962, 1963/1964, 1968/1969, 1969/1970, 1971/1972, 1979/1980, 1980/1981, 1982/1983, 1984/1985, 1985/1986, 1986/1987, 1992/1993, 1995/1996, 2003/2004, 2013/2014, 2016/2017
- סגנית מחזיקת הגביע (11)
אליפות פורטוגל לשעבר (1921-1938): 3
- זוכה: 1929/1930, 1930/1931, 1934/1935
גביע הליגה הפורטוגלית: 7 (שיא)
- זוכה: 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011, 2011/2012, 2013/2014, 2014/2015, 2015/2016
הסופר קאפ הפורטוגלי: 9
- 1980, 1985, 1989, 2005, 2014, 2016, 2017, 2019, 2023
- סגנית (12):
גביע ריביירו דוש רייש: (בין 1961–1962 ו-1970-1971): 3
- זוכה: 1963/1964, 1965/1966, 1970/1971


תארים אירופיים

ליגת האלופות: 2
- זוכה: 1960/1961, 1961/1962
- סגנית (5) 1962/1963, 1964/1965, 1967/1968, 1987/1988, 1989/1990
גביע אופ"א:
- סגנית (1): 1982/1983
הליגה האירופית:
- סגנית (2): 2012/13, 2013/14
הגביע הלטיני: 1
- זוכה: 1949/1950
- סגנית (1): 1956/1957
הגביע האיברי: 1
- זוכה: 1983/1984