בקבוק חם

בקבוק חם הוא מכל ממולא מים חמים ופקוק, המיועד לחימום במיטה או לחימום איבר גוף מסוים.

בעבר השתמשו במדינות קרות ב"מחממי מיטה", מכלים שצורתם דמוית מחבת, ממולאים בשרידי פחם מהאח, שהושמו במיטה תחת השמיכות כדי לחממה מראש, לפני שנכנסו אליה. וכן נעשה שימוש בבעלי חיים מבויתים (כגון חתולים, כלבים, תרנגולות) לשם ניצול חום גופם לחימום, בעיקר של כפות הרגליים.

גרסאות מוקדמות של בקבוק חם ידועות מהמאה ה-16. למכלים ממולאי מים היה יתרון על פני מחממי המיטה הממולאים פחם – ניתן היה להשאירם במיטה גם בעת ששכבו בה. הבקבוקים החמים שקדמו להמצאת הגומי היו עשויים מגוון חומרים כגון אבץ, נחושת, זכוכית, חרס ועץ. בקבוקים אלו הוכנסו לרוב למעטפת בד רכה, כדי למנוע כוויות.

בקבוקים חמים בני-ימינו עשויים גומי או חומרים דומים, בעיצוב שהפטנט שלו הומצא בידי הממציא הקרואטי אדוארד פנקלה (Eduard Penkala). כיום הם לרוב מצופים אריג, לעיתים מעוצבים בעיצוב חדשני. בין השאר קיימים עיצובים המיועדים לילדים, בדמות בובות פרווה.

במאה ה-20 השימוש בבקבוקים חמים הלך ופחת, הן בשל חימום טוב יותר של הבתים והן בשל אמצעים מודרניים יותר לחימום המיטה כגון סדין חשמלי. למרות זאת הוא עדיין אופנתי במקומות מסוימים, בהם הממלכה המאוחדת וצ'ילה וכן במדינות מתפתחות ובאזורים כפריים.

במאה ה-21 ישנם החוזרים להשתמש בו מנימוקים של איכות הסביבה וחיסכון בחשמל, למשל ביפן^[1]. תחליפים מודרניים לבקבוק חם הם כריות חימום, הניתנות לחימום בתנור מיקרוגל ונחשבות בטיחותיות יותר.

שימוש נוסף של בקבוקים חמים הוא לחימום מקומי של איברי גוף למטרות רפואיות כגון הקלת כאבי שרירים ומפרקים. ברפואה העממית בקבוק חם מקובל כ"תרופת סבתא" למגוון תסמינים – כאבי בטן, כאבי וסת ותסמונת קדם וסתית, הצטננות, שפעת, כאבי גב בהריון, צירי לידה, שרירים מכווצים ("תפוסים"). התוויות דומות ניתנות גם ברפואה הסינית^[2].

גם לשימושים הרפואיים קיימים כיום תחליפים כגון פד חימום.

בהלכה נדונה שאלת השימוש בבקבוק חם בשבת, שכן הוא עלול לגרום חילול שבת עקב ביצוע מלאכות האסורות בשבת: אם ישפך עלול לגרום לסחיטת הבגד – ביצוע מלאכת מלבן^[3]; אם נשארו בדפנותיו מים קרים והוא ממולא במים חמים תיגרם מלאכת מבשל^[4]^[5].