ברודי

ברודי
**Броди**
סמל ברודי סמל ברודי	דגל ברודי דגל ברודי
	מגדל השעון בברודי
	מגדל השעון בברודי
מדינה	אוקראינה
מחוז	מחוז לבוב
שטח	8.67 קמ"ר
גובה	223 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	23,454 (2020)
‑ צפיפות	2,676.59 נפש לקמ"ר (2004)
קואורדינטות	50°05′00″N 25°09′0″E / 50.08333°N 25.15000°E
אזור זמן	UTC+2
	http://www.brody.lviv.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים ברודי

ערך זה עוסק בעיר באוקראינה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ברודי (פירושונים).

המונח "בראד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו בראדלי (פירושונים).

בְּרוֹדִי (באוקראינית: Броди; בפולנית: Brody; ברוסית: Броды; ביידיש: בראָד, "ברוד") היא עיר באוקראינה במחוז לבוב, ומרכז נפת ברודי, לשעבר בחבל גליציה ההיסטורי. אוכלוסיית העיר מונה כ-23,134 (2022), רוב האוכלוסייה אוקראינית. בעיר נותרו יהודים בודדים.

היסטוריה

היישוב נזכר לראשונה ב-1084. בשנת 1241 נהרסה העיר על ידי בטו-חאן. ב-1546 קיבלה זכויות מגדבורג תחת השם ליוביץ'. בתקופה זאת שלט בעיר סטניסלב ז'ולקייבסקי. ב-1629 בשלטון סטניסלב קוניזפולסקי. חיילותיו של בוגדן חמלניצקי לא הצליחו לכבוש את העיר ב-1648 ונסוגו. מתחילת המאה ה-17 בעיר התקיים יישוב יהודי גדול. ב-1704 נקנתה העיר על ידי משפחת פוטוצקי. ב-1734 נהרס המבצר על ידי הרוסים, אך נבנה שוב על ידי סטניסלב פוטוצקי. בעקבות חלוקת פולין הראשונה ב-1772 עברה העיר לאימפריה האוסטרו-הונגרית. ב-1918 נכבשה על ידי פולין, ולפי הסכם ריגה צורפה לפולין ושויכה למחוז טרנופול. ב-1939 צורפה לברית המועצות כחלק מאוקראינה. ב-1941 נכבשה על ידי הגרמנים, שהשמידו את רוב היהודים. ב-1944 לאחר קרבות קשים שהתחוללו בשטח העיר, שוחררה וחזרה לברית המועצות. מ-1991 באוקראינה העצמאית.

יהדות ברודי

בית עלמין יהודי עתיק בעיר ברודי

ערך מורחב – קהילת יהודי ברודי

יהודים תועדו בעיר לפחות מימי גזרות ת"ח ות"ט. ברודי התפרסמה כעיר של תלמידי חכמים ופוסקי הלכה ונודעה גם כמרכז של לימודי קבלה בזכות יושבי ה'קלויז' שלה. בשונה מבתי מדרש אחרים באותה תקופה שמומנו על ידי הקהילה, היה ה'קלויז' בברודי מוסד פרטי שנוסד ונוהל על ידי משפחה עשירה. הוא הוקם כנראה על ידי רבי יעקב באב"ד, וחתנו רבי חיים סג"ל לנדא מאפטא עמד בראשו שנים רבות. בקלויז ישבו באופן קבוע מספר מצומצם של תלמידי חכמים ולמדנים מופלגים, שהקדישו עצמם ללימוד תורה. יושבי הקלויז התפרסמו בלימוד קבלה ובאימוץ מנהגי מקובלים.

בין חכמי ה"קלויז" ידועים: רבי חיים צאנזר (אין להחליפו ברבי חיים הלברשטאם מצאנז), מחותנו^[1] של בכיר תלמידי הבעש"ט, בעל התולדות יעקב יוסף. כן, הרב יחזקאל לנדא בעל ה"נודע ביהודה", הרב יהושע לשצ׳ובר (אב״ד ברודי, וכונה בפי העם רבי יהושע קלויזנר), רבי משה אוסטרר (מחבר "ערוגת הבושם" על שיר השירים ו"דרש משה" על תהילים), רבי מאיר (רבה של הורדנקא), רבי אלעזר רוקח (אביו של רבי שלום רוקח מבעלז), רבי יהודה אריה לייב תאומים (אב"ד ברודי ומחבר שו"ת "גור אריה יהודה"), רבי אברהם גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט ורבי אפרים זלמן מרגליות בעל "בית אפרים".

מסופר עליהם שהרשו לעצמם לשבת ב״קלויז״ וללמוד בבגדי לבן אפילו בימות חול.

במלחמת העולם השנייה ובשואה

מצבת זיכרון לקהילת ברודי בישראל (שדרת הקהילות, בית העלמין הדרום)

בתחילת המלחמה היו בברודי כ-10,000 יהודים. כאשר פולין נכבשה, ברודי נפלה תחילה בידי הסובייטים, אך לאחר שבירת הסכם האי-התקפה עם הסובייטים (הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) כבשו הנאצים את העיר.

כבר בקיץ 1941 הוקם בעיר יודנראט, ומיד החלו רציחות יהודים, כולל רציחת 250 אינטלקטואלים אשר נורו למוות ליד בית הקברות. מעט לפני כן הצטרפו רבים מהצעירים בעיר לצבא הסובייטי, מה שהציל בדיעבד את חייהם. ב-19 בספטמבר 1942 התקיים משלוח ראשון של כ-2500 מיהודי ברודי למחנה המוות בלזץ (מחנה הריכוז הראשון שהוקם במסגרת מבצע ריינהרד), עוד בטרם הוקם במקום גטו. לקראת סוף 1942 ועד 1 בינואר 1943 הכריחו הגרמנים את היהודים להתכנס בגטו צפוף אשר הכיל כ-9,000 יהודים, מתוכם כ-6,000 יהודים מתושבי העיר המקורית ובנוסף עליהם כ-3,000 יהודים נוספים מהסביבה, בהם יהודי גטו לשניב. הצפיפות, הרעב והמחלות החלו לתת את אותותיהם. בעקבות מוות ומשלוח יהודים למחנות עבודה נותרו בגטו ברודי עד מאי 1943 בין 2,000 ל-3,000 יהודים; אלו נשלחו רובם ככולם למחנה מיידנק, והומתו שם. ב-21 במאי 1943 חוסל הגטו באקציה. באקציה זו התנגדו חברי המחתרת שפעלה בגטו ברודי והגרמנים נאלצו לסגת. לאחר מכן שבו הגרמנים לגטו והמשיכו באקציה תוך כדי הצתת הבתים בהם הסתתרו יהודים. זאת עשו הגרמנים בסיוע שותפיהם האוקראינים הלאומנים.

לאחר המלחמה חזרו ניצולי ברודי, רובם חיילים שהתגייסו בתחילת המלחמה לצבא הסובייטי, כ-200 ניצולים במחנות פרטיזנים "משפחתיים" בסביבת ברודי, וכן מספר קטן של ניצולים שהסתתרו בבתי פולנים חסידי אומות העולם.

למרות הקרבות הקשים והמטרה לחסל כל זכר ליהודים, נותר בית הכנסת העתיק והמבוצר ברובו עומד על תלו עד היום.^[2]