ברברה הקדושה
ברברה (ביוונית: Αγία Βαρβάρα, בקופטית: Ϯⲁⲅⲓⲁ Ⲃⲁⲣⲃⲁⲣⲁ, באוקראינית: святої варвари) היא קדושה נוצרייה בכנסייה הקתולית והאורתודוקסית אשר מתה על אמונתה במהלך המאה ה-3. קיומה ההיסטורי אינו מוכח. יום חגה הוא ה-4 בדצמבר אצל הקתולים וה-17 בדצמבר אצל האורתודוקסים. היא נימנית על ארבעה-עשר הקדושים המסייעים ומגינה מפני ברקים, סכנת אש, חום, דבר ומוות פתאומי.
 | |
| לידה |
273 ניקומדיה, רומא העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
306 (בגיל 33 בערך) ניקומדיה, רומא העתיקה |
| חג |
4 בדצמבר, 4 בדצמבר |
  | |
מקור השם ברברה ביוונית ומשמעותו – "הזרה".
על פי המסורת הנוצרית, היא נולדה בסביבות שנת 300 לספירה באזור בעלבכ בלבנון. אביה עמד בראש משפחה אריסטוקרטית אמידה אך היה פגאני ואכזר, כולם אהבו את ברברה בשל יופייה חוכמתה וענוותה, לכן אביה החליט לנעול אותה בתוך חדר במגדל וזאת כדי לשמור עליה ממחזרים. היא הושפעה מכומר זוטר בשם ולנטיניוס (שאחר כך הפך לבישוף ומרטיר בעצמו) והמירה את דתה בחשאי לנצרות. על מנת שלא תלך לבתי הרחצה הציבוריים, אביה הורה לבנות לה בית רחצה פרטי ובו שני חלונות, ברברה ביקשה מהעובדים להוסיף עוד חלון על מנת שיהיה זה ציון סימבולי לשילוש הקדוש, כמו כן היא חצבה צלב ברצפת השיש של החדר. כאשר התוודע לכל השינויים שנעשו הבין האב כי בתו המירה את דתה לנצרות, הוא קצף עוד יותר כאשר זו ניסתה לשכנע אותו להמיר גם הוא את דתו לנצרות, הוא נעל אותה שוב במגדל, אך בעקבות תפילותיה נפער חור בקיר והיא הצליחה לברוח. אביה ושומריו רדפו אחריה והיא הצליחה למצוא מסתור בערוץ נחל בין ההרים, עד שבגד בה רועה והסגיר את מקומה (האגדה מספרת שהרועה הפך לפסל שיש והעדר שלו לחרגולים).
אף על פי שעינו אותה במשך היום, כל לילה קרו ניסים נוספים – החשיכה נתמלאה באור יקרות ופצעיה החלימו באורח פלאי והלפידים בהם השתמשו מעניה כבו בכל פעם שהתקרבו לעורה. אך בסופו של דבר אביה הסגיר אותה לרשויות של האימפריה הרומית, אשר באותה תקופה אסרה על הפולחן הנוצרי, ודינה נגזר להוצאה להורג. אביה החליט לבצע את גזר הדין בעצמו, לקח אותה להר וערף את ראשה, לאחר המעשה נמלא פחד ונסה לברוח, אך ברק פגע בו והרג אותו.
ברברה הקדושה משמשת כקדושה מגינה של כורים, גאולוגים, יצרני פעמונים, נפחים, פועלי בניין, סתתים, נגרים, אלקטרונאים, אדריכלים, חיילי ארטילריה, העוסקים בעבודות פירוטכניקה, זיקוקים וחומרי נפץ צבאיים, כבאים, קברנים, כובענים, אסירים ונערות. היא נחשבת לאחת מארבעה-עשר הקדושים המסייעים ומגינה מפני ברקים, סכנת אש, חום, דבר ומוות פתאומי.
מאמינים כי גופתה החנוטה קבורה[1] בכנסיית "מריה מגדלנה של הר הזיתים" (הכנסייה הרוסית או כנסיית הבצלים) בירושלים.
פולחן
עריכהעיד איל-בורברה (בערבית: عيد البربارة) הוא חג שנחגג מדי שנה ב-4 בדצמבר (על פי הלוח השנה הגרגוריאני), ב-17 בדצמבר (על פי הלוח השנה היוליאני). החג מצוין על ידי ערבים נוצרים שגרים לבנון, סוריה, ירדן והרשות הפלסטינית ובחלקים נוספים בלבנט.
חגיגתו של החג חולקת אלמנטים רבים עם ליל כל הקדושים וזאת על אף היותו העובדה עיד איל-בורברה ציון עוד לפני ליל הקדושים.
באופן מסורתי, מבוגרים וילדים לבושים בתחפושת ומסתובבים ברחבי הכפרים ואף רוקדים במקביל, כמו כן על פי המסורת לכל בית אשר מגיעים עליו אנשים בעלי הבית מציעים להם אוכל שהוכן במיוחד לאותה סעודה (ולפעמים גם כסף). הוא נחגג לכבוד הקדושה הנוצרית, ברברה הקדושה. האמונה הכללית בקרב הנוצרים הלבנונים היא שברברה הקדושה התחפשה לדמויות רבות ושונות כדי לחמוק מהרומאים שרודפים אותה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ברברה הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה