ברונהילדה מאוסטרזיה

נסיכה ויזיגותית

ברונהילדה (Brunhilda) או ברונכילדיס (Brunechildis)[1] מאוסטרזיה (בערך 543613) הייתה נסיכה ויזיגותית שהפכה למלכת הפרנקים בשם בניה ונכדיה ושלטה באוסטרזיה במשך שנים רבות.

ברונהילדה מאוסטרזיה
Brunhilda
לידה 543
טולדו, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 613 (בגיל 70 בערך)
Renève, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטרזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סיגברט הראשון
Merovech of Soissons עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הריגתה של ברונהילדה

היא נולדה כנראה בטולדו שבספרד (שהייתה בירתם של הויזיגותים) כבתו של אתנגילד, שהפך למלך הוויזיגותים ב-554, וקיבלה את חינוכה כנוצרייה ברוח האריאניות. ב-567 נישאה לסיגיברט הראשון, מלך אוסטרזיה (נכדו של כלוביס הראשון, מלך הפרנקים) ששלח לטולדו מתנות רבות, והצטרפה אליו בעיר בירתו מץ. עם נישואיה זנחה את האריאניות והמירה את דתה לקתולית.

על פי ההיסטוריון גרגוריוס מטור, כילפריך הראשון, מלך נויסטריה, שהיה אחיו של סיגיברט הראשון, התקנא באחיו בגלל נישואיו עם ברונהילדה רמת המעלה, וביקש את ידה של אחותה הבכורה גלסווינטה, אך משנישאה לו דרשה ממנו להיפטר מכל מאהבותיו. ב-568 פרדגונד, שהייתה המאהבת המועדפת על כילפריך הראשון, זממה את רצח גלסווינטה שנמצאה חנוקה במיטתה. אחרי רצח זה כילפריך הראשון נשא לאישה את פרדגונד.

ברונהילדה תיעבה את פרדגונד והשפיעה על בעלה, סיגיברט הראשון לצאת למלחמה בכילפריך הראשון. בגלל המנהג הגרמאני של נקמת דם רצח גלסווינטה שימש עילה למלחמות עקובות מדם בין סיגיברט לבין כילפריך, שביניהם היו הסכמי שלום אחדים. ב-575 נרצח סיגיברט הראשון, כנראה בידי שכירי חרב של פרדגונד, בנו כילדברט השני, שהיה בן חמש שנים בלבד, ניצל והוכרז למלך אוסטרזיה על ידי האריסטוקרטיה של ממלכה זו.

ברונהילדה נפלה בידיו של כילפריך הראשון, ששלח אותה לגלות בעיר רואן. אך ב-576 מרובך השני (בנו של כילפריך) נשא אותה לאישה. כילפריך רדף את בנו מרובך עד שהומת ב-577. ב-584 נרצח כילפריך הראשון, כנראה על פי מזימתו של לאנדרי, המאיורדומוס של נויסטריה, שהפך למאהבה של פרדגונד. ב-585 ברונהילדה שבה לאוסטרזיה. היות שבנה כילדברט השני שירש את כתר אוסטרזיה, היה בן חמש עשרה שנה בלבד, ברונהילדה שימשה כעוצרת בשמו.

ברונהילדה פנתה לגונתרם, מלך בורגונדיה, שהיה אחיו של סיגיברט הראשון, וב-587 נחתם הסכם אנדלו בין גונתרם לבין ברונהילדה, שלפיו הסכים גונתרם, שלא היו לו ילדים, לאמץ כבן את בנה של ברונהילדה, כילדברט השני, מלך אוסטרזיה. ב-592 מת גונתרם, וכילדברט השני ירש את גם את כתר ממלכת בורגונדיה.

ב-595 מת כילדברט השני, כנראה אחרי שהורעל על ידי פרדגונד. ברונהילדה המשיכה לשלוט באוסטרזיה ובבורגונדיה בשם נכדיה תיאודוברט השני ותיאודוריך השני. ברונהילדה נמצאה במצב מלחמה עם כלותאר השני, מלך נויסטריה, שהיה בנה של פרדגונד. ב-601 האריסטוקרטיה של אוסטרזיה גירשה את ברונהילדה שמצאה מקום מקלט אצל נכדה, תיאודוריך השני. ב-611 תיאודוריך השני, מלך בורגונדיה יצא למלחמה נגד אחיו, תיאודוברט השני, מלך אוסטרזיה שנלקח בשבי והומת ב-612. ב-613 מת תיאודוריך השני, ובהסכמת ברונהילדה כתר אוסטרזיה ובורגונדיה עבר לבנו סיגיברט השני, שהיה בן שתים עשרה שנה בלבד.

חלק של האריסטוקרטיה האוסטרזית, בראשותו של המאיורדומוס ואנאקר שתיעב את ברונהילדה, מרד בה והחליט לתמוך בכלותאר השני. ברונהילדה שנשארה ללא צבא נמלטה להרי יורה (כיום בשווייץ), אך נלכדה בידי ארפון, מפקד צבא נויסטריה, שמסר אותה לידיו של כלותאר השני, שהפך למלך הפרנקים. הוא עינה את ברונהילדה במשך שלושה ימים, ולבסוף קשר אותה בשרשראות לארבעה סוסים שדורבנו בארבעה כיוונים שונים וקרעו את גופה לגזרים. איבריה הונחו על אלונקה ונשרפו. בסוף 613 עצמותיה נאספו והוטמנו במנזר מרטין הקדוש שבעיר אוטן שבבורגונדיה.

ב-25 באוגוסט 1632 נפתח קברה כדי לנסות לוודא שהיה זה קברה של ברונהילדה. נמצאה שם תיבת עופרת ובתוכה עצמות, אפר ומספר פחמים. התיבה נטמנה שנית בקברה במנזר מרטין הקדוש בעיר אוטן.

מספר היסטוריונים מתארים את ברונהילדה כשליטה סמכותית, יהירה, ולעיתים קרובות ערמומית, מחרחרת מלחמה ואשת תככים, שנהגה על פי המסורת הגרמאנית של נקמת דם, וגרמה לפילוג בין ממלכות המרובינגים. כמו יריבתה פרדגונד, ברונהילדה נראית בהיסטוריה באור שלילי. אף על פי כן, היא הייתה מאוד מתורבתת - מה שנחשב לדבר נדיר בין המלכים והאצילים של תקופתה. היה לה כבוד עצמי כנסיכה וכעוצרת בשם בניה ונכדיה, היו לה תומכים בקרב האצולה הפרנקית, האוסטרזית והבורגונדית, ומאידך היא ניסתה להטיל את סמכותה המלכותית על אצולה שמרדה בה לעיתים קרובות. הייתה לה גישה מודרנית לסמכותה של המדינה. כאשר האפיפיור גער בה על כך שאיפשרה ליהודים ולנוצרים של ממלכתה לחגוג את חג הפסח ואת חג הפסחא, היא השיבה לו כי בעיות הדת היו מעניינם של הבישופים, ולא מעניינה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אורה לימור, יצחק חן, ראשיתה של אירופה, כרך ב, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ג 2003, עמ' 63, 199: "ברונכילדיס (Brunechildis)".