ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי

בנק"י, الشبيبة الشيوعية
שם מלא	ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי
כינוי	בנק"י
תאריך ייסוד	1924
ארגון גג	המפלגה הקומוניסטית הישראלית
השתייכות פוליטית	שמאל רדיקלי בישראל, סוציאליזם, קומוניזם, סביבתנות, פמיניזם, אינטרנציונליזם מעמדי
מפלגה מקבילה	המשמרת הצעירה של מק"י
מזכיר כללי	מינא עלאא אלדין
מיקום המטה	נצרת

ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, בראשי תבות בנק"י (ערבית: اتحاد الشبيبة الشيوعية الاسرائيلي ובקיצור: ا.ش.ش.ا, לרוב נאמר בערבית פשוט כ-الشبيبة الشيوعية, הנוער הקומוניסטי) (קומסומול) היא תנועת נוער ישראלית, המתפקדת כמשמרת הצעירה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. התנועה הוקמה באפריל 1924 על ידי צעירים קומוניסטים אשר הזדהו עם המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה וביקשו להקים גוף שנוער קומוניסטי יוכל לפעול ולהתחנך בו. בתנועה חברים מאז ועד היום בני נוער יהודים וערבים. מרבית סניפיה הגדולים נמצאים ביישובים ערביים, ובהם: נצרת, סכנין, טירה, יפיע ועוד.

בניגוד לשאר תנועות הנוער הסוציאליסטיות בישראל, בנק"י איננה תנועה ציונית. בנק"י רואה בציונות תנועה לאומנית וקולוניאליסטית, שלטענתה, נישלה חלק גדול מהעם הפלסטיני. המנון התנועה הרשמי הוא שיר הנוער הדמוקרטי, אך לרוב מרבים לשיר את האינטרנציונל. עם זאת, יד ביד עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית עברה גם בנק"י תהפוכות ופילוגים והיו תקופות שבהן התנועה האמינה בדברים שונים מהיום. בנק"י היא תנועה הפעילה בפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי.

בסמל התנועה האדום. מופיע לפיד, שמסמל את המאבק המתמשך נגד העוולות, היוצא מתוך עיגול ובתוכו עלי זית כסמל לחתירת התנועה לשלום וכוכב אדום שבתוכו פטיש ומגל המסמלים את המאבק לחברה צודקת. במעגל חיצוני יותר כתובים ראשי התיבות של שמה של התנועה בעברית (ב.נ.ק.י.) ובערבית (ﺍ.ﺶ.ﺶ.ﺍ) וכמו כן מופיעה סיסמת התנועה בעברית ("העתיד שלנו") ובערבית ("ﻟﻧﺎ ﺍﻟﻐﺪ" – "לנו המחר"). בשנת 2023 שונה מעט הסמל כך שהסמל עכשיו הוא לבן על רקע אדום.

חולצת התנועה היא חולצה לבנה מכופתרת שמעליה עניבה משולשת אדומה. את חולצת התנועה לובשים חניכי התנועה באירועים מיוחדים כגון: צעידת אחד במאי, יום הניצחון על הנאצים, ועידות בנק"י ומק"י ועוד. לרוב תנועות הנוער הקומוניסטיות חולצת תנועה זהה.

היסטוריה

הקמת התנועה והשנים הראשונות (1924–1941)

הנוער הקומוניסטי התאגד במרץ 1924, תחילה על ידי עשרה בני נוער, רובם מירושלים, ששאפו ליצור מסגרת פעולה לנערים ונערות, עובדים ולומדים, במסגרת התנועה הקומוניסטית בארץ ישראל. התנועה הייתה באותה תקופה במחתרת, משום שהשלטון הבריטי רדף את הקומוניסטים בכל תחומי שליטתו. אף על פי כן, התנועה גדלה לאורך השנים עוד לפני הלגליזציה שלה. רבים מחברי התנועה הגיעו מהתנועות הכחולות שבהן פעלו פעילים של התנועה על מנת להביא אליה חברים חדשים (כך הגיע, לדוגמה דוד חנין לתנועה). רבים מהפעילים הקומוניסטים נתפסו, נכלאו ועונו. מספר פעילים קומוניסטים אף מתו כתוצאה מהעינויים הקשים והכליאה בידי הבולשת הבריטית, בהם יעל גרזון, וסיומה מירוניאנסקי שהיה בעת רציחתו מזכיר סניף תל אביב של הפק"פ. במהלך מלחמת האזרחים בספרד יצאו עשרות חברי התנועה לספרד והצטרפו לבריגדות הבינלאומיות על מנת לסייע לכוחות הרפובליקה ולכוחות הקומוניסטיים כנגד הפשיזם של פרנקו.

מהלגליזציה עד סוף מלחמת העצמאות (1941–1949)

לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה ב־22 ביוני 1941 וכניסתה של ברית המועצות למלחמת העולם השנייה עברה התנועה הקומוניסטית בכל רחבי האימפריה הבריטית ובכללה בא"י לגליזציה פוליטית. כל האסירים הקומוניסטים שוחררו מהכלא והותרה פעילות של התנועות הקומוניסטית. עיקר הפעילות בשנים אלו הייתה הקריאה לפתיחת חזית שנייה נגד גרמניה וחיזוק ידיה של ברית המועצות במלחמה נגד הנאצים. במסגרת פעילות זו הוקמו גופים כגון ארגון "ליגה V למען רוסיה המועצתית" בו שיתפו פעולה כוחות רבים, ממפא"י ועד פק"פ. כמו כן, חלק מחברי הנוער הקומוניסטי והמפלגה התנדבו להתגייס לצבאות כוחות הברית במלחמה נגד הנאצים.

אחרי המלחמה פעלו חברי הנוער הקומוניסטי, בשיתוף פעולה עם הנוער של הליגה לשחרור לאומי להקמת מדינה יהודית בצד מדינה פלסטינית עצמאית. אחרי קבלת תוכנית החלוקה על ידי האו"ם ופריצת מלחמת העצמאות התגייסו חברי בנק"י ופק"פ לשורות ההגנה והחברים הערבים בליגה לשחרור לאומי קראו לפלסטינים ולמדינות האזור שהתנגדו לתוכנית החלוקה לא לתקוף את המדינות החדשות. הקומוניסטים התנגדו נחרצות לפעולות הגירוש וההפחדה של האוכלוסייה הפלסטינית. בסוף 1948 התאחדו הנוער של הליגה לשחרור לאומי ובנק"י.

מקום המדינה ועד מלחמת ששת הימים (1949–1967)

גם לאחר קום המדינה שמרה בנק"י על היותה תנועה יהודית-ערבית והמשיכה לפעול למען שוויון האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. באותה התקופה סניף תל אביב של בנק"י היה בן מאות חברים. התנועה הפגישה בין נוער יהודי וערבי ולעיתים אף הפרה את תנאי המשטר הצבאי שחל על ערביי ישראל על מנת להפגיש את הנערים היהודים והערבים. התנועה קראה לביטול המשטר הצבאי ולהסרת כל אפליה של האוכלוסייה הערבית. לאחר טבח כפר קאסם עזרה התנועה להפיץ את הידיעות על הטבח ברחוב היהודי. עם זאת, ב-1961 הוקם גרעין הנח"ל הראשון של בנק"י במטרה לסייע לקיבוץ יד חנה, שתמך באותה עת במק"י. מסלול הגשמה זה בבנק"י מומש למרות ההתנגדות של חברי המפלגה הערבים שלא הסכימו עם שיתוף פעולה כזה עם צה"ל במיוחד בתקופת הממשל הצבאי על ערביי ישראל. אחד מהתומכים במהלך הזה היה חבר הכנסת משה סנה שבנו אפרים סנה היה באחד מגרעיני הנח"ל הראשונים של בנק"י^[1]. בתקרית גבול עם חיילים ירדניים שהייתה ב-8 בדצמבר 1964, נהרג אברהם ג'ורי, חייל בגרעין הנח"ל בשדות קיבוץ יד חנה. תקרית זו תרמה לחידוד הבדלים בין חברי המפלגה הקומוניסטית הישראלית והייתה גורם מסייע בין שאר הגורמים לפילוג במפלגה שאירע בשנת 1965, עם הפילוג נסתיים גם פרק הנח"ל בבנק"י. כאשר חל הפילוג, עזבו את התנועה חלק ניכר מבני הנוער היהודים והתנועה עברה למעשה לשורות רק"ח, זאת אף על פי שמזכ"ל התנועה יאיר צבן תמך בעמדת קבוצת מיקוניס-סנה. מאז התנועה עברה לרשות רק"ח ומזכירה החדש היה בנימין גונן, לימים נציגה של חד"ש בהסתדרות. התנועה התנגדה למלחמת ששת הימים כבר מיומה הראשון וראתה בה תוקפנות ישראלית וסברה שהמלחמה ותוצאותיה יפגעו במדינת ישראל הצעירה ובעמים השכנים.

ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון הראשונה (1967–1982)

אחרי מלחמת ששת הימים קראה בנק"י נגד כיבוש סיני, הגדה המערבית (ובכללה מזרח ירושלים) ורצועת עזה וקראה למדינת ישראל לסגת במסגרת הסכמי שלום או הסכמי הפסקת-אש עם המדינות השכנות. בין השנים 1967–1981 שירתו רוב חברי בנק"י היהודים בצה"ל, אך סירבו לשרת בשטחים הנ"ל. התנועה קראה להסדר של הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל ובכך לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. היא התנגדה לפעולות טרור נגד אזרחים וטענה כי פעולות אלו מחלישות את המאבק הצודק מכיוון שהן בלתי-מוסריות; במקביל התנגדה התנועה לפעולות של צה"ל בשטחים. התנועה התנגדה למלחמת לבנון הראשונה כבר בתחילתה, וטענה שישראל תשקע בלבנון והדבר יפגע בכל עמי האזור. בתקופת מלחמת לבנון הראשונה סירבו חברי התנועה והמפלגה לשרת את המלחמה וחלקם אף ישבו בכלא צבאי כענישה על סירובם.

ממלחמת לבנון הראשונה עד היום (1982-הווה)

למרות ההתפתוחויות הפוליטיות שעברו על התנועה הקומוניסטית העולמית בסוף שנות ה-80, מק"י ובנק"י בתוכה הצליחו לשרוד את התמוטטות הגוש המזרחי ונפילת ברית המועצות.

כיום ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי מונה אלפי חברים והיא פעילה בעיקר בכפרים ערביים. למרות כך, התנועה מדגישה את ערך ה"שותפות יהודית-ערבית" ומטמיעה אותו בקרב פעיליה.

מטרות התנועה

כינון של משטר סוציאליסטי.
חיזוק המשטר הדמוקרטי.
קידום מעמד האישה ומעמד הנערה בישראל.
השגת שלום צודק בין ישראל לשכנותיה.
הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ודמוקרטית לצד ישראל.
פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים באופן צודק.
שוויון חברתי, כלכלי וחוקי מלא בין יהודים וערבים.
שמירת זכויות העובדים בישראל וחיזוקן.
מאבק במדיניות ההפרטה והגנה על מדיניות מדינת הרווחה.
הגנת הסביבה.

חבר בנק"י לבוש במדי התנועה הכוללים חולצה לבנה ועניבה אדומה.

מבנה ארגוני

סניפי בנק"י מחולקים לשלושה תאים על סמך גיל. בני עמל, קבוצת הילדים הקטנים גילאי 6-12. טליעה, קבוצות הנוער, גילאי 12-16 וקבוצת הבוגרים. גילאי 17-26. מרבית החברים בקבוצות הבוגרות לוקחים חלק גם בפעילות של חד"ש סטודנטים.^[2]

בהתאם לאידאולוגיה הקומוניסטית, בנק"י בנויה על סמך ערכי הדמוקרטיה הריכוזית. לפיהם, מעל כל מסגרת ארגונית קיימת מסגרת מחייבת מעליה.

הארגון בתנועה בנוי לפי הרשימה הבאה:

חבר
סניף
וועד הסניף
וועד המחוז
הוועד המרכזי.

וועד הסניף נבחר אחת לשנה באספה בה משתתפים כל חברי הסניף. בוועד חייב להיות מספר אי זוגי של פעילים. תפקידו של הוועד הוא להתוות את מדיניות הסניף ולקבל החלטות. אחד מחברי הוועד נבחר בצורה דמוקרטית לכהן כמזכיר הסניף.^[3]

אחת לשלוש שנים, מתקיימת ועידה ארצית של התנועה בה נבחר הוועד המרכזי בידי צירים מהסניפים השונים. הוועד המרכזי הוא הסמכות העליונה של התנועה והגוף שבוחר את המזכ"ל של התנועה.^[4]^[3]

פעילות התנועה

בנק"י פועלת במישורי פעילות אחדים:

המישור התאורטי / אידאולוגי: בפגישות התנועה מתקיימים דיונים אידאולוגיים המתבססים על קריאה של טקסטים מן הקלאסיקה המרקסיסטית והתאורטיקנים החדשים. בפגישות נקראים חיבורים מרכזיים של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, ולדימיר איליץ' לנין, רוזה לוקסמבורג ואחרים, כשחברי התנועה מנתחים אותם ודנים בהם, מנתחים את המציאות, ובוחרים כיצד עליהם לפעול בהתאם לה.
המישור ההסברתי: בנק"י מוציאה לאור ארבעה עיתונים: "קול הנוער" ו"סאוט אל שבאב" (קול הנוער בערבית), עיתונים דו-שבועיים שמוציאה התנועה בנוגע לנושאי היום, בהם כותבים בני נוער פעילים בתנועה (וגם כאלה שלא); כמו כן מוציאה התנועה את "ספרטקוס" בעברית ו-"الغد" ("אלרד", או בתעתיק מדויק "אלע'ד" - "המחר") בערבית, שהם עיתונים רעיוניים וכלליים יותר. בעיתון כותבים חניכי התנועה ומדריכיה מאמרים הנוגעים לנושאים אקטואליים ותאורטיים. חברי התנועה מפיצים חומר הסברתי בהפגנות ובמשמרות מחאה שהם מארגנים, וכן בהפצה לתיבות דואר.
המישור החברתי: בנק"י משמשת מקום מפגש לצעירים המאמינים בשינוי החברה בכיוון שאליו שואפת התנועה. כמו כן, התנועה פועלת לשילוב מלא בין החניכים היהודים והערבים ומקיימת סמינרים משותפים.
המישור הפרקטי: בנק"י משתתפת דרך קבע בפעולות מחאה, שאת חלקן היא יוזמת (כגון הפגנות, משמרות מחאה, צעדות ועוד) נגד ניצול עובדים, נגד השליטה הישראלית ביהודה ושומרון, בעד השוויון המלא של כל אזרחי ישראל - יהודים וערבים, גברים ונשים, נוער ומבוגרים. בתחילת שנות ה-2000 יזמה התנועה מאבק נגד השירות הלאומי בקרב הנוער הערבי. הממשלה החלה באותה תקופה לטעון שכדי שלאזרחי ישראל הערבים יהיה שוויון זכויות - הם צריכים שוויון חובות. בנק"י טענה כי אי אפשר להתנות את זכויות האזרח של הערבים בישראל בשירות לאומי.

פעולות מרכזיות שבנק"י יזמה

בתקופת מלחמת לבנון השנייה יזמה והשתתפה התנועה בפעולות מחאה כנגד המלחמה, שלטענתה לא השיגה דבר ובמיוחד לא את שחרור החטופים. בנק"י תקפה את ממשלת ישראל בטענה שזו מסכנת ומפקירה את אזרחי ישראל ולבנון כאחד, כמו גם חיילים משני הצדדים; וכן גוררת את האזור למלחמות מסוכנות ביחד עם ארצות הברית והגורמים הריאקציוניים של האזור (כגון החזבאללה).

בקיץ 2006 יזמו חברי התנועה מאבק להשוואת שכר הנוער, תחת הכותרת "שכר שווה לנוער". פעילי התנועה טענו כי נוער המבצע עבודה שווה צריך לקבל שכר שווה. הם הדגישו כי אין זה הגיוני וצודק כי שני חברים, האחד בן שבע עשרה וחצי והשני בין שמונה עשרה שעושים עבודה זהה לחלוטין (למשל מוכרים בקיוסק או מכינים אוכל במסעדת מזון מהיר) ירוויחו שכר שונה בגין אותה העבודה. בנק"י ארגנה משמרות מחאה מחוץ לסניפי רשתות אמריקאיות גדולות (כמקדונלד'ס וברגר קינג) וטענה שהחוק הקובע כי בן נוער יקבל שכר שונה מיטיב עם בעלי ההון והמעסיקים, שיוכלו כך כל קיץ לפטר את העובדים המבוגרים ולשכור עובדים זולים יותר וכך להגדיל את רווחיהם.

בשנת 2007 פעלו חברי התנועה להקמת ועד עובדים ברשת הקופי בין (Coffe bean & tea leaf), סיפור שהתפוצץ עם פיטוריו של אלון-לי גרין, מדריך בתנועה מסניף תל אביב וחבר המפלגה הקומוניסטית הישראלית. העובדים ברשת טענו כי גרין פוטר בשל היותו היוזם של הוועד וכי הוא דיווח להסתדרות על הפרות החוקים המתרחשות בסניפי הרשת. הנהלת הרשת, מצידה, טענה כי גרין פוטר כי הוא עובד שגורם "נזקים כלכליים עצומים". העובדים, ובראשם גרין וההסתדרות, פנו לבית הדין לעבודה והגישו תביעה כפולה כנגד הרשת. במהלך תקופת המשפט ארגנה בנק"י ביחד עם ההסתדרות הפגנות תמיכה בחופש ההתארגנות מחוץ לסניפי הרשת. ההסתדרות והעובדים ניצחו במשפט וגרין הוחזר לעבודה בצו בית משפט וכן קיבלו העובדים גושפנקא להקמת ועד עובדים.

בחורף 2008/9 הייתה בנק"י הראשונה לצאת נגד מבצע עופרת יצוקה, אשר, לטענת התנועה, הרעה את מצבם הביטחוני של תושבי עזה ותושבי דרום ישראל ושפכה דם מיותר. תחת הסיסמאות המרכזיות של "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ו"בעזה ובשדרות ילדות רוצות לחיות"^[5], הפגינה בנק"י לצד גורמי שמאל אחרים במשך כל ימי המבצע.

בקיץ 2011, חברי בנק"י לקחו חלק משמעותי במחאת האוהלים, יזמו פעילויות והקימו מספר מאהלים ברחבי הארץ.

לקריאה נוספת

נסיה שפרן, שלום לך קומוניזם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1983 (הספר בקטלוג ULI)
יעקב מרקוביצקי, חולצה לבנה ועניבה אדומה: להפתחותה ומבוכותיה של תנועת בנק"י (1948 - 1965), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003 (הספר בקטלוג ULI)