ברכות המצוות
ברכות המצוות הן ברכות שעל פי ההלכה נאמרות על עשיית המצוות. רובן של ברכות אלו תוקנו על ידי חז"ל, והן שייכות למערך הלכתי של ברכות הנאמרות בהזדמנויות שונות, כגון: ברכות הנהנין, ברכות ההודאה וברכות הראייה.
נוסח הברכה
עריכהלפתיחה האחידה של כל הברכות (”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם...”) נוספות המילים ”אֲשֶׁר קִדְשָנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ...”. לאחר מכן, הברכה מסתיימת בהתייחסות למצווה הספציפית, לעיתים תוך שימוש בשם הפועל - לדוגמה, במצוות ציצית הסיום הוא "...וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית", ובמצוות ישיבה בסוכה הסיום הוא "...וְצִוָּנוּ לִישֵׁב בַּסֻּכָּה", ולעיתים בשם הפעולה - לדוגמה, לאחר נטילת ידיים: "...וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִּם".[1]
ברכות על מצוות המיוחדות לכהנים פותחות במילים ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן...”.[2]
המקור
עריכהכרוב הברכות, מקור החיוב לברכות המצוות אינו מהתורה אלא מדברי חכמים. חז"ל מצאו לכך רמז בתורה, בוידוי מעשר,[3] בברכות התורה[4] או בברכת המזון.[5] למרות זאת, ישנן מצוות שחיוב הברכה עליהן הוא מדאורייתא. ברכות התורה, שהן הברכות הנאמרות על לימוד התורה, הן דוגמה אחת לכך. החיוב בברכות אלו נלמד במסכת ברכות, לדעת רמב"ן מפסוק בתורה. נושא 'ברכת המצוות' אינו מצוי במשנה [למעט אולי מסכת פסחים פ"י משנה ט] אלא רק בתוספתא.
זמן אמירת הברכה
עריכהעובר לעשייתן
עריכה- ערך מורחב – עובר לעשייתן
ברכות המצוות יש לאומרן בדרך כלל "עובר לעשייתן", כלומר קודם לעשייתן סמוך לביצוען. לפי הרמב"ם, הרי"ף והגאונים קיים לכלל זה חריג אחד בלבד, אך לעדות אשכנז ומאוחר יותר לחלק מעדות ספרד, כנראה בעקבות השפעה אשכנזית, קיימים מספר חריגים. אחד הבולטים שבהם הוא הדלקת נרות שבת על ידי הנשים בערב שבת. לפי מנהג עדות אשכנז, וחלק מעדות ספרד, הנשים אינן מברכות לפני ההדלקה אלא מיד לאחריה. הסיבה לכך היא, שבאמירת הברכה הן מקבלות על עצמן את השבת, ומרגע זה אסור להן להדליק נרות. כאשר מדליק נרות השבת הוא גבר, שאינו מקבל את השבת בהדלקת הנרות, אלא בשלב מאוחר יותר - בדרך כלל בזמן אמירת "קבלת שבת" - הברכה נאמרת לפני ההדלקה. ביהדות ספרד המקורית לא ברכו על הדלקת נר של שבת לאחר ההדלקה אלא לפניה. הרמב"ם[6] בעקבות הרי"ף[7] והגאונים,[8] כותב שאין ברכה שמברכים אותה לאחר העשייה חוץ מטבילתו של גר. גישתו מייצגת את מנהג ספרד הקדום. עדת תימן וחלק מהספרדים ממשיכים לנהוג כך בימינו.
מצוות שמברכים עליהן
עריכהלא על כל המצוות תקנו ברכה, והראשונים דנו מה הקריטריון הקובע על אלו מצוות מברכים. הרבה תשובות ניתנו לדבר, אבל אף אחת מהן לא מצליחה לתת גדר מדויק שכולל בתוכו את כל המצוות. הרשב"א כתב שאכן אין תשובה מדויקת לדבר, אך אנו נלך בדרך המסורת ונברך רק על מה שנהגו לברך.[9]
התשובה שכוללת בתוכה את רוב החילוקים בין המצוות, היא שמברכים רק על מה שבעשיית המצווה נפטר האדם מהחובה במצווה זו. לדוגמה: מברכים על הנחת תפילין, על מילה או על הדלקת נרות, מכיוון שבכל אלו ברגע שעשו את המצווה כבר אין חובה לעשותה עוד פעם. לעומת זו לא נברך על מצוות אהבת ה' או יראת ה', ועל מצוות נתינת צדקה, מכיוון שבאלו החובה לקיום המצווה עודה בעינה גם לאחר שנתנו צדקה או יראנו מה'.
עוד תשובה שניתנה היא שעל מצווה שאין בה קום עשה לא מברכים. לדוגמה לא מברכים על השמטת כספים בשנת השמיטה.
קריטריונים נוספים שנאמרו הם שאין מברכים על מצווה התלויה בדעתו של אדם אחר, או שלא מברכים על מצוות שיש בהם קלקול לאדם אחר.[10]
ברכת המצוות לפטורים מהמצווה
עריכהנחלקו הפוסקים האם אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה (כגון מצוות עשה שהזמן גרמה), רשאית לברך עליה את ברכת המצוות, או שמא יש בכך ברכה לבטלה ואמירת דבר שקר מאחר שנשים לא נצטוו. הפוסקים הבולטים שנחלקו בעניין הם הרמב"ם ורבינו תם.
השולחן ערוך בעקבות הרמב"ם פסק להלכה שאין לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, והרמ"א פסק כדעת רבינו תם שרשאיות לברך.[11] סברתו של הרמב"ם היא שנשים לא יכולות לומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" שכן הן לא חויבו במצווה. נשים מעדות המזרח נוהגות שלא לברך.
אך ברמ"א פסק כדעת ר"ת שאף שהנשים פטורות יכולות לקיים המצווה ולברך אם ירצו. שכן הן שייכות בקיום המצווה ועובדה שהן מקבלות שכר על קיומן. וכן הוא מנהג האשכנזיות לברך.[12]
קישורים חיצוניים
עריכה- אסופת מאמרים בנושא ברכת המצוות, באתר ספריית אסיף
- דוד הנשקה, "ברכת המצוות: הלכה ותולדותיה", סידרא כז/כח, תשע"ג, עמ' 27–109 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים
עריכה- ^ קיימת מחלוקת ראשונים מהו הכלל לפיו בוחרים באיזו צורה להשתמש - אם כי המחלוקת אינה למעשה, מהו נוסח הברכה, אלא רק מדוע ניסחו כך חז"ל את הברכה.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ט, עמוד א' מופיע נוסח זה בברכה על נשיאת כפים. הרמב"ם (פ"א מהל' ביכורים ה"ב) כותב נוסח זה גם ביחס לאכילת תרומה ושאר מתנות כהונה. רבי יהודה רוזאניס למד מכך שזה הנוסח בכל מצווה המיוחדת לכהנים (משנה למלך, מעשה הקרבנות א, א). ברם, בתוספתא ברכות ה, כג מופיע ביחס למי שמקריב קרבנות הנוסח הרגיל "אשר קדשנו במצוותיו וצונו". עיין על כך בדברי רבי חיים קניבסקי, נחל איתן, סי' טו, ס"ג, ס"ק ה, ובמה שכתב בדרך אמונה על הרמב"ם בהלכות ביכורים שם; וראו עוד אצל שמואל הכהן, "'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו...': ברכת כוהנים במצוותיהם", המעין לז [ג] (ניסן תשנ"ז), באתר דעת.
- ^ בבלי, ברכות מ, ב
- ^ ירושלמי, ברכות פרק ו הלכה א, על פי היקש בין תורה למצוות
- ^ תוספתא ברכות פרק ז הלכה א
- ^ הלכות ברכות פרק יא הלכה ז
- ^ ראה טור יו"ד סימן ר
- ^ מובא בטור שם
- ^ שו"ת הרשב"א (ח"ג ס' רפג)
- ^ תשובת רבי יוסף אבן פלט לרב אברהם אב"ד, מצוטט באבודרהם.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ט, סעיף ו', וכן גם בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ז, סעיף ב'
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תרמ: "אמנם נשים שלנו – רבות יושבות בסוכה, ומברכות "לישב בסוכה". ואין זה ברכה לבטלה, דהכי קיימא לן לומר בכל מצווה שהזמן גרמא – רשות בידן לעשות המצווה, ומברכות עליהם."