מצוות עשה שהזמן גרמן
מצוות עשה שהזמן גרמן הן מצוות עשה החלות רק במועדים קבועים, ומתבטלות לאחר פרק זמן קבוע. לדוגמה, מצוות סוכה חלה רק במהלך חג הסוכות, ומצוות הנחת תפילין חלה רק בימי חול, ביום ולא בלילה. מצוות שיש להן זמן חלות קבוע אך אין להן זמן ביטול, כגון מילה ביום השמיני או פדיון הבן ביום השלשים, אינן בכלל זה.
ייחודן של מצוות עשה שהזמן גרמן הוא שלמעט מספר חריגים, נשים (וכן עבדים כנעניים) פטורים מהן, כלומר נשים אינן מחויבות מבחינה הלכתית לקיים מצוות אלו, בשונה ממצוות עשה שלא הזמן גרמן וכן כל מצוות לא תעשה, שככלל חלות על נשים וגברים במידה שווה.
מקור הפטור
עריכהפטור הנשים ממצוות אלו מוזכר פעמים רבות בתלמוד[1]. מקור הכלל הוא במשנה במסכת קידושין: ”וכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות”[2]. בתלמוד על המשנה נלמד הכלל בבניין אב ממצוות הנחת תפילין[3], שבעצמה נלמדת בהיקש ממצוות תלמוד תורה[4] הכתובה לפניה.
אילו מצוות כלולות בפטור
עריכהרק מצוות מעטות מבין תרי"ג המצוות הן מצוות עשה שהזמן גרמן. בהן מצוות ציצית, הנחת תפילין, קריאת שמע, שמיעת שופר בראש השנה, ישיבה בסוכה ונטילת לולב בסוכות.
נחלקו הפוסקים אם ברכת הלבנה נחשבת כמצוות עשה שזמן גרמא. הרב שלמה קלוגר[5] טוען שהברכה תלויה בהתחדשות הירח ולא בזמן גרידא, ולכן נשים חייבות, וכפשטות דברי הגמרא שנשים חייבות.[6] לעומתו, המגן אברהם[7] סובר שהיא נחשבת כמצות עשה שהזמן גרמא, ושנהגו הנשים דווקא שלא לברך (מטעמים קבליים).
מצוות חריגות
עריכהמספר מצוות מן התורה הוחרגו מפטור זה אף על פי שהן תלויות בזמן, והן: מצוות שמחה (בשלוש רגלים), מצוות הקהל, קידוש בשבת וחג, תענית יום הכיפורים, ואכילת מצה בליל הסדר. לכל אחת מהמצוות הללו ישנו מקור מהתורה לחייב בהן נשים. בשמחה ברגל והקהל המקור מפורש בתורה[8]. בקידוש ואכילת מצה, החיוב נלמד בהיקש מאיסור מלאכה בשבת וחמץ בפסח.
עם זאת, לדעת הרמב"ם, הכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן וחייבות בשאר מצוות עשה כלל אינו מלמד על הפרטים, אלא נוצר מהן ונאמר על דרך הרוב, ולכן הפטור או החיוב בכל מצווה בפני עצמה נלמד בקבלה מיוחדת[9].
מצוות חכמים כהדלקת נרות חנוכה, קריאת מגילה בפורים, ושתיית ארבע כוסות בליל הסדר הוטלו אף על נשים, אף על פי שהזמן גרמן, בנימוק "שאף הן היו באותו הנס"[10].
סיבת הפטור
עריכהתפקידים אחרים
עריכהלפי האבודרהם (1340) הנשים נפטרו מקיום מצוות אלו מפני "שלום בית": ”לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא - אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא - אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה.” (תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי)
לדעת הרב משה פיינשטיין הפטור ממצוות אלו נובע מהעיסוק בגידול הילדים, אליו האישה מותאמת יותר מהאיש, ואין ליחסו לקדושה פחותה של האישה[11]. גם הרב אליהו כי טוב נימק את סיבת הפטור באופן דומה. לדבריו יש בו אף להעיד על מעלת האישה[12].
דבקות יתרה
עריכההרש"ר הירש (1808-1888) אף הוא ראה בפטור הנשים ממצוות אלו מעלה יתרה על גבי הגברים:
פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות על האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו.
— פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'
קיום מצוות מרצון
עריכההפטור כשלעצמו אינו מפקיע את אפשרות קיום המצווה, אם כי "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"[13], כלומר עשיית המצוות מתוך חיוב עדיפה על עשייתן מתוך העדפה אישית. מכאן שחיוב במצוות יתרות נחשב למעלה רוחנית - וזהו ההסבר המקובל לברכה שתוקנה לגברים: 'ברוך שלא עשני אישה'.
ברכת המצוות לפטור מהמצווה
עריכהלעניין ברכת המצוות נחלקו הפוסקים האם אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה רשאית לברך עליה ("אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"), או שמא יש בכך ברכה לבטלה ואמירת דבר שקר מאחר שנשים לא נצטוו.
השולחן ערוך בעקבות הרמב"ם פסק להלכה שאין לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, וכן מנהג רוב הנשים הספרדיות שלא לברך.[14] סברתם היא שנשים לא יכולות לומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" שכן הן לא חויבו במצווה.
אך ברמ"א פסק כדעת ר"ת שאף שהנשים פטורות יכולות לקיים המצווה ולברך אם ירצו. שכן הן שייכות בקיום המצוות ומקבלות שכר על קיומן. וכן הוא מנהג האשכנזיות לברך[15].
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט
עריכה
ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט
בראשונים הקשו האיך נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא אם רוצים בכך, והרי כלל הוא בידינו "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט". מסקנת דבריהם היא
התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא כמוסיף על התורה, אבל מי שעושה מצוות התורה כתקנן, אע"פ שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים וגוים מקבלים עליהם שכר שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
— רמב"ן מסכת קידושין לא
קיום מצוות מתוך רצון לשוויון
עריכההיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית אינם מקפידים על כל כללי ההבדלים בין גברים לנשים בהלכה. במסגרת זאת נשים רפורמיות וקונסרבטיביות וכן פמיניסטיות דתיות נוהגות לעיתים לקיים אף מצוות עשה שהזמן גרמן שמטעמים מיוחדים באופן מסורתי לא נהגו נשים לקיימן, כגון התעטפות בטלית והנחת תפילין. ארגון מוביל בנושא זה הוא נשות הכותל.
הרב משה פיינשטיין מעיר, שאף על פי שמצינו בדברי הראשונים שלא שללו קיום מצוות אלו על ידי נשים, ”אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצוות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על ה' יתברך ועל תורתו, אין זה מעשה מצווה כלל אלא אדרבה מעשה איסור, שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חילוף בדיני התורה”[16].
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב אליעזר מלמד, כללי המצוות שנשים חייבות ופטורות מהן, באתר פניני הלכה
- דרור פיקסלר, פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן במשנת הרמב"ם, אתר דעת
- הרב אליעזר ברקוביץ, התחייבות עצמית של נשים במצוות עשה שהזמן גרמא, אתר דעת
- מנחם צוקר, s:ביאור:מצוות עשה שהזמן גרמא, ויקיטקסט
- הרב זלמן נחמיה גולדברג, מצוות עשה שהזמן גרמא וכפיה על המצוות, אתר ישיבה
- מידע על מצוות עשה שהזמן גרמן בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרים בנושא מצוות עשה שהזמן גרמן, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ', עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף כ"ז, עמוד א'
- ^ משנה, מסכת קידושין, פרק א', משנה ז'
- ^ אמר קרא (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ה, עמוד א')
- ^ "ותפילין גמר לה מתלמוד תורה." (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ד, עמוד א')
- ^ האלף לך שלמה או"ח קצג.
- ^ סנהדרין מב.
- ^ ריש סימן תכו.
- ^ "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ד), "הקהל את העם האנשים והנשים והטף..." (דברים לא)
- ^ רמב"ם פירוש המשנה על משנה קדושין א, ז
- ^ תלמוד בבלי שבת דף כג, עמוד א, לגבי נר חנוכה; תלמוד בבלי מגילה דף ד, עמוד א, לגבי קריאת מגילה; ותלמוד בבלי פסחים דף קח, עמוד ב, לגבי ארבע כוסות.
- ^ ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח ... איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצוות עשה שהזמן גרמה= ... אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלעניין הקדושה שוות לאנשים ... חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חִלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים (שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט')
- ^ ”אף האשה, כיון שהושוותה לאיש לכל המצוות שבתורה ואחר כך יצאה להפטר מחלק אחד של המצוות שהזמן גרמן – פטור זה מעלה הוא אצלה, שהוא בא להעיד כמה חשובים הם התפקידים המיוחדים שהיא עמוסה בהם עד שדוחים הרבה גופי מצווה הכתובים בתורה” (איש וביתו, פרק ח')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ז, עמוד א'
- ^ נחלקו בעניין הרמב"ם ורבינו תם, השולחן ערוך פסק כדעת הרמב"ם, שאין לברך, והרמ"א כדעת ר"ת (ראו בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ט, סעיף ו', וכן גם בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ז, סעיף ב'), הספרדים נוהגים בדרך כלל כדעת השולחן ערוך והאשכנזים כדעת הרמ"א. בכל זאת היו קהילת ספרדיות שבהם הנשים נהגו לברך (חיד"א, שו"ת יוסף אומץ, סימן פב; ציץ אליעזר, ט, סימן ב).
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תרמ: "אמנם נשים שלנו – רבות יושבות בסוכה, ומברכות "לישב בסוכה". ואין זה ברכה לבטלה, דהכי קיימא לן לומר בכל מצווה שהזמן גרמא – רשות בידן לעשות המצווה, ומברכות עליהם."
- ^ שו"ת אגרות משה, אורח חיים חלק ד סימן מט.