ברנרדינו משאדו

ברנרדינו משאדו
Bernardino Machado
לידה	28 במרץ 1851; ריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית
פטירה	29 באפריל 1944 (בגיל 93); פורטו, המדינה החדשה
מדינה	ממלכת פורטוגל; פורטוגל
השכלה	אוניברסיטת קוימברה
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית הפורטוגזית
בן או בת זוג	Elzira Dantas Machado (19 בינואר 1882–22 באפריל 1942)
	5 באוקטובר 1915 – 12 בדצמבר 1917; (שנתיים)
	→ תיאופילו בראגה סידוניו פאיש ←
	11 בדצמבר 1925 – 28 במאי 1926; (169 ימים)
	→ מנואל טיישיירה גומש ז'וזה מנדש קבסאדש ←
	9 בפברואר 1914 – 12 בדצמבר 1914; (307 ימים)
	→ אפונסו קושטה ויקטור אוגו דה אזבדו קוטיניו ←
	2 במרץ 1921 – 24 במאי 1921; (84 ימים)
	→ ליברטו פינטו טומה דה בארוש קיירוש ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב (6 באוקטובר 1917); צווארון של מסדר קרלוס השלישי (1917); הצלב הגדול של מסדר החירות; הצלב הגדול של האבנט של שלושת המסדרים; אבנט שלושת המסדרים ;
חתימה

ברנרדינו לואיש משאדו גימראיש (בפורטוגזית: Bernardino Luís Machado Guimarães;‏ 28 במרץ 1851 – 29 באפריל 1944) היה מנהיג פוליטי מרכזי בפורטוגל במאה ה-20 המוקדמת. משאדו היה ממנהיגיה של הרפובליקה הפורטוגזית הראשונה וכיהן כנשיא פורטוגל ה-3 וה-8 (בין 1915 ל-1917 ובין 1925 ל-1926). כמו כן כיהן משאדו כראש ממשלה לשתי קדנציות לא רציפות בתקופת הרפובליקה הראשונה והיה לנשיאה האחרון לפני נפילת המשטר הרפובליקני במהפכת ה-28 במאי בפורטוגל שהעלתה לשלטון את הדיקטטורה הלאומית.

ביוגרפיה

משאדו נולד בריו דה ז'ניירו, האימפריה הברזילאית, והיגר בצעירותו עם משפחתו לפורטוגל. היה פרופסור באוניברסיטת קוימברה, ובהמשך עבר בשנת 1879 אל ליסבון, ממלכת פורטוגל. משאדו נבחר פעמיים ללשכת העמיתים המלכותית כנציג האוניברסיטה (1890, 1894). הוא גם היה שר התשתיות הציבוריות (1893) ויצר את בית הדין הראשון לתיקי פועלים בפורטוגל. בשנת 1902, לאחר שדגל ברפובליקניות, הוא נבחר לנשיא מועצת המנהלים של המפלגה הרפובליקנית. עם הפלת המלוכה (1910), כיהן כשר החוץ (1910–1911), סגן האספה המכוננת וסנאטור (1911), וכשר (לימים תפקיד שהומר לשגריר) ברפובליקה הברזילאית הראשונה (1912). בהיותו ראש ממשלה ושר הפנים בשנת 1914, רצה להתחייב שפורטוגל תצדד לצידה של האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, אך פורטוגל לא הצטרפה רשמית למדינות ההסכמה עד מרץ 1916. משאדו נבחר לתפקיד הסמלי בעיקרו של נשיא פורטוגל ב-6 באוגוסט 1915, הוא הודח מהשלטון על ידי הפיכת החונטה הצבאית בראשות סידוניו פאיש בדצמבר 1917. משאדו שוב מונה לנשיא ב-11 בדצמבר 1925, אך הודח פעם נוספת (28 במאי 1926) בעת הפיכה צבאית חדשה, שהביא לשלטון חונטה צבאית חדשה. משאדו יצא לגלות, אך בשנת 1940 הורשה לשוב לביתו בידי ראש הממשלה הרודני, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר.

ספרים שכתב

Introdução à Pedagogia, 1902
O Ensino, 1898
O Ensino Primário e Secundário, 1899
O Ensino Superior, 1900

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברנרדינו משאדו בוויקישיתוף

ברנרדינו משאדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ברנרדינו משאדו, באתר נשיא פורטוגל (בפורטוגזית)
ברנרדינו משאדו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)