ברקוביצה
בֶּרְקוֹבִיצָה (בבולגרית: Берковица) היא עיר ואתר סקי בצפון מערב בולגריה בשטח מחוז מונטנה והיא העיר השלישית במחוז מבחינת כמות אוכלוסין, לאחר בירת המחוז מונטנה והעיר לום. ברקוביצה שוכנת 63 קילומטרים מהבירה סופיה וממוקמת על המורדות הצפוניים של הרי ברקובסקה ברכס הרי הבלקן.
 | |
| מגדל השעון העות'מאני בעיר שהוקם במאה ה-18 | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | מונטנה |
| חבל ארץ | מורדות הרי הבלקן |
| ראש העיר | מילצ'ו דוצוב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-15 |
| שטח | 80.655 קמ"ר |
| גובה | 405 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,425 (15 במרץ 2024) |
| קואורדינטות | 43°14′N 23°07′E / 43.233°N 23.117°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.berkovitsa.com | |
היסטוריה
עריכהתחילת ההתיישבות האנושית המאורגנת מתוארכת לתקופת הברונזה המאוחרת עידן הממלכה התראקית. בשלהי המאה ה-1 לפנה"ס, נכבש האזור על ידי האימפריה הרומית ובסמוך לעיר נבנתה מצודה רומית ונקודת מסחר. בהמשך עבר האזור לשליטת האימפריה הביזנטית ובמקום נתגלו גם שרידי כנסייה.
היישוב מתועד לראשונה בכתב בתעודות עות'מאניות מ-1491 ומיקומו בסמיכות למצודת הדרכים שהייתה קיימת במקום, על אם הדרך בין סופיה (שנקראה סרדיקה), לבין העיר וידין בירת צארות וידין בימי איוון סרצימיר וקונסטנטין השני, שהיו השליטים האחרונים של הישות הוסלית שנותרה מהאימפריה הבולגרית השנייה. חפירות ארכאולוגיות שנערכו בשלהי המאה ה-20, מתארכות את בנייתה של המצודה לתקופתו של קאלויאן, קיסר בולגריה בשלהי המאה ה-12. בתעודה עות'מאנית מ-1565, תקופת הסולטאן סולימאן הראשון, מתוארת העיר כמרכז מינהלי אזורי. החל מאמצע המאה ה-18 הפך אזור וידין חזית לקרבות מתמשכים בין העות'מאנים לצבא ממלכת הבסבורג שהפכה בהמשך לקיסרות האוסטרית ופליטים רבים נמלטו מחמת הקרבות לברקוביצה, אשר גדלה והתפתחה עקב כך[1]. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), שוחררה העיר על ידי צבא הדנובה של האימפריה הרוסית והיא הפכה מתוקף חוזה סן סטפנו לחלק מנסיכות בולגריה, אשר הפכה בהמשך למדינת הלאום בולגריה.
כלכלה ודמוגרפיה
עריכה51.3 אחוזים מתושבי העיר הן נשים ו-48.7 אחוזים הם גברים. שיעור האבטלה בעיר גבוה בשיעור ניכר מהממוצע הארצי בבולגריה ועומד על כ-20 אחוזים. דרך העיר עובר הכביש המהיר II-81, המחבר את העיר לבירת המחוז מונטנה ולבירת המדינה סופיה. בעיר קיימת תחנת רכבת ובה קו ישיר לערים: לום, וידין וסופיה.
בשטח הרשות המקומית ישנם שני ענפי חקלאות מרכזיים, גידול צאן ובקר לתעשיית מוצרי החלב והבשר וגידולי שדה. הגידולים המרכזיים הן אפונה, שעועית, פרחי וזרעי חמניות, עגבניות ותפוחי אדמה. כמו כן מגדלים פרחי סחלב ליצוא. בשטח הרשות המקומית קיימת תעשייה כימית בתחום חומרי הניקוי וההדברה ומפעלים לעיבוד עץ ומזון.
הקהילה היהודית
עריכה
ערך מורחב – יהדות בולגריה
תחילתה של קהילת יהודי ברקוביצה מתוארכת לאמצע המאה ה-18 עת חלה נסיגה משמעותית בכוחה של האימפריה העות'מאנית, הצי העות'מאני הוכה על ידי הרוסים והוונציאנים, בעיקר בתקופת הסולטאנים עות'מאן השלישי ומוסטפא השלישי. המסחר הימי שותק כמעט לחלוטין והחלה להתפתח רשת מסחר יבשתית. כך, החלו להגיע יהודים לברקוביצה, חלקם משפחות של סוחרים וחלקם פליטים מווידין וניקופול [2]. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית, אשר הובילה לעצמאות בולגריה, היו אירועים אנטישמיים רבים בנסיכות על רקע דתי וכן בשל היות היהודים מיעוט מועדף על העות'מאנים, בניגוד לנוצרים. תועדו התקפות על בני הקהילה בעיקר בעקבות עלילת הדם שאירעה בעיר לום ב-1903 במסגרתה הואשמו היהודים בחטיפת ילד נוצרי[3].
בראשית המאה ה-20, נכללה הקהילה ברשימת 34 הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה ומנתה כ-250 נפשות[4]. לפי נתוני מערכת החינוך היהודית, חלה ירידה בכמות בני הקהילה הלומדים במוסדות חינוך יהודיים לאורך שנות ה-20, המעידה גם על ירידה כללית במספרם[5].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר ברקוביצה כ-100 יהודים, חלקם גורשו מבולגריה בספטמבר 1939 במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים והנותרים, כ-60 נפשות עלו למדינת ישראל במהלך גל העלייה ההמוני בין 1947 ל-1949. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו יהודים בעיר[6].
ערים תאומות
עריכה
דזרז'ינסקי (אנ'), מחוז מוסקבה, רוסיה[7]
זאייצ'אר (אנ'), סרביה- דימיטרובגראד (אנ'), סרביה
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ברקוביצה
ברקוביצה (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ "העיר ברקוביצה-סקירה היסטורית", באתר bulgaria.domino (באנגלית).
- ^ קשלס, חיים, דורות הראשונים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 49.
- ^ קשלס חיים, דורות הראשונים, עמודים 69-73.
- ^ קשלס חיים, דורות הראשונים, עמוד 65.
- ^ לוחות ססטיסטיים, בתוך אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים,1967, עמודים 645-655.
- ^ קרן צבי תולדות יהודי בולגריה-היבטים חדשים במחקר, המבוססים על מקורות עות'מאנים, יהודים ואחרים, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהודי בולגריה .
- ^ "Дзержинский О городе" (ברוסית). אורכב מ-המקור ב-2018-10-09. נבדק ב-2019-06-04.