ג'וזף צ'ייקין
ג'וזף (ג'ו) צ'ייקין (באנגלית: Joseph Chaikin; 16 בספטמבר 1935 – 22 ביוני 2003) במאי תיאטרון, מחזאי ופדגוג יהודי אמריקאי.
 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1935 ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 2003 (בגיל 67) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
התקופה המוקדמת
עריכהצ'ייקין נולד כצעיר מבין חמישה ילדים במשפחה יהודית ענייה שהתגוררה בבורו פארק שבברוקלין, ניו יורק. בגיל שש חלה בקדחת השיגרון, והמשיך לסבול כתוצאה מכך מסיבוכים בלב לאורך כל חייו. בגיל עשר, נשלח לבית החולים הלאומי למחלות לב בילדים בפלורידה. בתקופה זו של בידוד החל לארגן משחקי תיאטרון עם ילדים אחרים. כעבור שנתיים בפלורידה השתפרה בריאותו, והוא הוחזר למשפחתו, אשר עברה לדה מוין שבאיווה, שם אביו קיבל משרת הוראה.
צ'ייקין למד באוניברסיטת איווה, ולאחר מכן חזר לניו יורק כדי להתחיל קריירה בתיאטרון. הוא למד עם מורי משחק שונים, ובמקביל נאבק לשרוד במגוון משרות. הוא הופיע בתור ניצב במטרופוליטן אופרה, ובהדרגה החלו להטיל עליו תפקידי במה של ממש. הוא החל לעבוד עם "התיאטרון החי" (The Living Theatre), עד שבשנת 1963 הקים את התיאטרון האקספרימנטלי "התיאטרון הפתוח" (The Open Theater) – קואופרטיב תיאטרוני אשר התקדם מתיאטרון מעבדה ניסיוני סגור אל הקמת הרכב של להקה מקצועית.
קריירה
עריכהההפקה המפורסמת ביותר של התיאטרון הפתוח, שזכתה לשבחי הביקורת, הייתה "הנחש" (The Serpent) – יצירה ייחודית שפותחה בעיקר מן החוויות האישיות של השחקנים, באמצעות התנ"ך כטקסט, תוך שילוב אירועים אקטואליים, כגון האלימות שפשתה בארצות הברית בשנות ה-60. בשנת 1969 הציג התיאטרון את המחזה "סוף משחק" (Endgame) מאת סמואל בקט, שבו הופיע צ'ייקין בתפקיד הַאם (Hamm) ופיטר מאלוני בתפקיד משַרתו, קלוב (Clov). ההצגה עלתה באולם שבסיטה אנטרנסיונאל אוניברסיטר בפריז (Cité Internationale Universitaire de Paris), ובשנת 1970 בבית הכלא גראסלאנדס. זו הייתה הגשמת רצונו להתנסות עם קהלים אשר יסוד המפגש מבוסס על שונות תרבותית בקרב קהלים קוסמופוליטיים.
בשנת 1970-71 הופיע התיאטרון הפתוח עם ההצגה "טרמינל" Terminal מאת סוזן ינקוביץ, ההפקה הופיעה במקומות שונים בעולם, כמו גם בבתי כלא מסוכנים פחות או יותר, בארצות הברית ובקנדה. התיאטרון הפתוח פעל במשך כעשר שנים. צ'ייקין סגר את התיאטרון בשנת 1973 כי חשב שהתיאטרון היה בסכנה להפוך למוסד. אף שהתיאטרון זכה להרבה הצלחה מבחינת הביקורת, אמר צ'ייקין:
”אינני מכיר כמעט מקרה שבו תגובה של מבקר לשחקנים, במאים או סופרים הרחיבה או עודדה את הכישרון. אני מכיר מקרים שבהם על ידי סקירה כוללת ושבחים, המבקר כותש או מייאש והורס כל השראה יצירתית”
העבודה הראשונה שלו לאחר סגירת התיאטרון הפתוח הייתה הצגת "אלקטרה" בשיתוף עם המחזאי רוברט מונטגומרי. גרסה בת שלוש דמויות של המיתוס "אלקטרה" שגילמה מישל קוליסון (שחקנית של פיטר ברוק) ואילו בתפקיד אורסטס, פול צימט. אחותו של ג'ו, שאמי צ'ייקין, שיחקה בתפקיד קליטמנסטרה. העבודה זכתה להצלחת הביקורת, בניו יורק, ולאחר מכן סיירה במכללות רבות בארצות הברית עם טינה שפרד בתפקיד הראשי.
באמצע 1970, הקים צ'ייקין סדנה ניסיונית בשם "פרויקט וינטר", שחבריה כללו את רוני גילברט, קורי פישר, רובי מקאולי, מארק סמואלס, רוברט מונטגומרי, כריסטופר מק'קאן, וויל פאטון, כמו גם חברי הליבה של להקת התיאטרון הפתוח הקודמת, בין היתר. בפרויקט וינטר, הציע צ'ייקין לחקור את הגבול בין חיים למוות, לבחון את השחקן כמספר, מקשיב, נמצא בדיאלוג ועוד. ההפקה שלו הדיבוק בתיאטרון הציבורי 1977-78 הייתה, במידה מסוימת, מושפעת ממחקרים אלו. לצ'ייקין היו יחסי עבודה קרובים עם סם שפרד, ויחד כתבו את המחזות לשונות (Tongues), "פרא/אהבה" (Savage/Love) שהועלו לראשונה בתיאטרון הקסם של סן פרנסיסקו (San Francisco's Magic Theatre). שניהם נתבקשו לכתוב את המחזה "כשהעולם היה ירוק" עבור אולימפיאדת 1996 באטלנטה, ג'ורג'יה, ומאוחר יותר, הם כתבו ביחד את המחזה "מלחמה בגן עדן" (War in Heaven). צ'ייקין היה מומחה לכתביו של סמואל בקט, וביים מספר מחזות מפרי עטו, כולל "סוף המשחק" בתיאטרון במנהטן (Manhattan Theatre Club) ואח הימים היפים בתיאטרון שרי ליין (Cherry Lane Theater).
בישראל
עריכהביים במרכז התיאטרוני בנווה צדק, את הצגת: "הם" שנבנתה בעבודה קולקטיבית על פי שיטת התיאטרון הפתוח. ואת המחזה "החוצה" בשנים 1981-1983. בתיאטרון הבימה, הצגת הדיבוק בשנת 1977-78, ההצגה הופיעה גם בתיאטרון העירוני של דיסלדורף.
פרסים
עריכהצ'ייקין זכה בשישה פרסי אוביי (Obie Awards), מהם אחד על מפעל חיים, ובשתי מלגות גוגנהיים.
ספרים
עריכהספרו "הנוכחות של השחקן" (The Presence of The Actor) יצא לאור בשנת 1972 על ידי קבוצת תיאטרון תקשורת, וכן מהדורה שנייה אחריה בשנת 1991. הספר מתבסס על הניסויים שלו עם השחקנים, כולל הערות מחזרותיו, תצלומים, תרגילים מתוך הפקות התיאטרון הפתוח, ומאמריו של צ'ייקין על תיאטרון ככלי לשינוי חברתי.
חיים אישיים
עריכהלמרות השבץ המוחי שתקף אותו במהלך ניתוח לב פתוח בשנת 1984, צ'ייקין המשיך פעילותו האמנותית. הוא המשיך ליצור עם שחקנים, סופרים, והצטרף ללהקת מירה רפאלוביץ' בתיאטרון המסע היהודי (Traveling Jewish Theatre), והפיק הצגות בנושאי הנכות במסגרות כמו אלה של מרק טאפר (Mark Taper Forum), או התיאטרון הרפרטוארי הפסיפי (Pacific Repertory Theatre), להקת קיין (Keen Company) ופסטיבל שקספיר בניו יורק.
בעקבות השבץ, סופרים, ובהם ז'אן קלוד ואן איטלי (Jean-Claude van Itallie), סוזן ינקוביץ, וסם שפרד, כתבו מחזות במיוחד עבור צ'ייקין. סמואל בקט כתב שיר המוקדש לו "מה היא המילה?". כאשר צ'ייקין התגבר על חלק מהמגבלות של האפזיה, הוא ביצע את השיר כחלק ממונולוג בפני קהל.
קישורים חיצוניים
עריכה
ג'וזף צ'ייקין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'וזף צ'ייקין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'וזף צ'ייקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
