במלחמת העולם השנייה
עריכה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס איימרי לחיל האוויר המלכותי ולאחר מכן עבר לשרת בחיל היבשה הבריטי והגיע לדרגת סרן. ברוב שנות המלחמה שירת בארצות הים התיכון – מלטה, יוגוסלביה והמזרח התיכון. אחיו, הבוגד ג'ון איימרי, שירת את גרמניה כתועמלן והוצא להורג לאחר המלחמה.
בשנת 1941 היה איימרי בארץ ישראל כאיש ה-SOE מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית, שהייתה אחראית לחבלה ולפעולות מיוחדות מעבר לקווי האויב. ימים ספורים לפני תחילת המבצע לכיבוש סוריה ולבנון מידי כוחות ווישי, קרא לו מנהל המחלקה הערבית במנהלת השירותים המיוחדים ואמר לו כי הוא מודאג מאוד; לקראת המבצע הוא הכין קבוצה של חבלנים ערבים, שאותם התכוון לשלוח לביצוע פעולות חבלה בדרכי התחבורה של כוחות וישי והם נתקפו פחד וברחו.[1] המנהל שאל לעצתו של איימרי מה עליו לעשות. איימרי השיב לו כי הוא סועד באותו יום בחברתו של משה שרתוק (לימים שרת), ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ויבדוק עמו האם יש בחורים יהודים דוברי ערבית שיתנדבו להשתתף במבצע כסיירים וכמורי דרך לכוחות הבריטים, ושרתוק השיב לו כי זהו רעיון הראוי לבדיקה ואכן הביא אליו מספר בחורים יהודים שאושרו מיידית על ידי מנהל המחלקה הערבית במנהלת ה-SOE.[1] לאחר מכן יצא איימרי במסגרת תפקידו לאחת מבירות המזרח התיכון ולא זכר כלל את העניין. בפועל הניעה הצעתו של איימרי את התהליך שבו שולבו לוחמי הפלמ"ח במסגרת המבצע שהחל ב-8 ביוני 1941 (ב-1950, בעת ביקור בישראל, הגנרל משה דיין סיפר לאיימרי כי איבד את עינו בעת כיבוש סוריה).[1]
בשנת 1944 שירת ג'וליאן איימרי כקצין קישור למחתרת האלבנית. בשנת 1945 נשלח לסין לשרת בנציגות הצבאית הבריטית במטהו של הגנרליסימו צ'יאנג קאי שק.
בשנת 1945 ניסה ג'וליאן איימרי להיבחר לבית הנבחרים הבריטי במחוז הבחירה פרסטון ונכשל. את חייו הפוליטיים הפעילים החל בשנת 1950. בראשית אותה שנה נשא לאשה את בתו של הרולד מקמילן, מי שיהיה לימים, לאחר כישלון מבצע סואץ לראש ממשלת בריטניה. באותה שנה נלווה ג'וליאן איימרי לאביו ליאופולד איימרי בביקור במדינת ישראל, שבו נפגש האב עם ידידו הוותיק, עוד מימי הצהרת בלפור, נשיא המדינה חיים ויצמן. במהלך אותה שנה נבחר ג'ון איימרי לראשונה לפרלמנט הבריטי כחבר הפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית הבריטית במחוז הבחירה צפון פרסטון והמשיך לייצגו בפרלמנט במשך 16 שנה עד 1966. במקביל לחברותו בפרלמנט כיהן במספר משרות ממשלתיות. בשנים 1957–1958 שימש כסגן שר הביטחון, בשנים 1958–1960 כסגן שר המושבות, בשנים 1960–1962 כמזכיר המדינה לענייני תעופה. בשנת 1962 קודם למשרת חבר הממשלה וכיהן כשר התעופה עד 1964.
איימרי נמנה עם ידידי ישראל בהנהגה הבריטית. הוא שימש כמתווך בין ישראל ובין ירדן לפני ובזמן השיחות החשאיות שקיימו משה דיין והמלך חוסיין, בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים,[2] התקיימו בביתו של איימרי בלונדון.
בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 1966 איבד איימרי את מושבו בצפון פרסטון, אך שב ונבחר לפרלמנט בבחירות הביניים במרץ 1969 במחוז ברייטון פביליון, והמשיך לייצג אותו ברציפות 23 שנים עד לשנת 1992. במקביל כיהן במשרות ממשלתיות, כשר לענייני עבודות ציבוריות בשנת 1970, כשר השיכון והבינוי בשנים 1970–1972, וכשר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים בשנים 1972–1974. בשנת 1992 פרש ג'וליאן איימרי מבית הנבחרים והוענק לו תואר אצולה של ברון. כאביו לפניו היה ג'וליאן איימרי חבר במועצת המלכותית.
ג'וליאן איימרי הלך לעולמו בשנת 1996 והוא בן 87 שנים.