ג'ון ווטרס

ג'ון סמיואל ווטרס (באנגלית: John Samuel Waters; נולד ב-22 באפריל 1946), במאי קולנוע אמריקאי. ווטרס נחשב לאחד מגדולי קולנוע הקאמפ. הוא ידוע גם בכינוי "אפיפיור הטראש".

ג'ון ווטרס
John Waters

גון ווטרס, 2014
לידה	22 באפריל 1946 (בן 78) בולטימור, ארצות הברית
שם לידה	John Samuel Waters Jr.
סוגה מועדפת	מיצב, אמנות פיגורטיבית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1964
עיסוק	במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק קולנוע ושחקן
מקום לימודים	Calvert School Boys' Latin School of Maryland Calvert Hall College High School אוניברסיטת ניו יורק
פרסים והוקרה	קצין מסדר האמנויות והספרות (7 במאי 2018) פרס סטיבן קולזק של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה (2004)
פרופיל ב-IMDb

ילדותו

ווטרס גדל בשנות ה-50 של המאה ה-20 בפרברים של בולטימור. בשנות נעוריו גילה עניין באלימות ובדם על המסך וגם במציאות. למעשה, עד היום הוא נוהג להופיע כצופה למשפטי רצח ברחבי ארצות הברית. זיכרון הילדות האהוב עליו, לדבריו, הוא ביקור שערך באתר גרוטאות. במהלך הביקור גילה דם במושב מאחת המכוניות ופנטז על תאונות דרכים קטלניות. מאוחר יותר, כמתבגר, פיתח עניין בתחום הקולנוע. הוא היה צופה במשקפת על סרטים פורנוגרפים שהוקרנו בדרייב אין, והושפע מסרטי סקספלוייטיישן של שנות החמישים (סרטים פסאודו-דידקטיים המשתמשים בין השאר בטכניקות דוקומנטריות על מנת להראות את האסור — למשל הצגת איבר המין הנשי בתירוץ של צילום תיעודי של לידה). כן הושפע מבמאים כהרשל גורדון לואיס, ראס מאייר וקנת אנגר. באמצע שנות ה-60 החל ווטרס לביים בעצמו סרטים מחתרתיים במצלמות 8 מ"מ ו-16 מ"מ.

עבודותיו המוקדמות של ווטרס

ווטרס ביים מאמצע שנות ה-60 שישה סרטים שונים, אולם ההצלחה המיוחלת הגיעה רק עם "פינק פלמינגוס" (1972), סרט מזעזע בכוונת מכוון, העוסק במשפחה שיש בה גילוי עריות, המתגאה בתואר "האנשים המטונפים ביותר בעולם". המשפחה מורכבת מאם המכורה לביצים, נער פושע בשם קרקרס ומציצן בשם קוטון. חברי המשפחה חיים בקרוואן שבחזיתו זוג פלמינגואים ורודים מפלסטיק. המשפחה מתעמתת עם זוג מריר המנסה לגזול מהם את כתר "האנשים המטונפים ביותר בעולם". הסרט, שצולם בסופי שבוע ובתקציב של $10,000, הוא בעל סגנון מחתרתי במובהק. יש בו סצינות קשות במכוון לצפייה, והרבה הומור שחור וטעם רע. הסצנה הקלאסית והידועה ביותר מהסרט, היא הסצנה האחרונה, שבה השחקן הטרנסוויסטי דיוויין, המפורסם שבשחקניו הקבועים של ווטרס, אוכל גללי כלב טריים. ווטרס עצמו כינה את הסרט "תרגיל בטעם רע".

בשני סרטיו הבאים המשיך ווטרס ביצירת קולנוע פרובוקטיבית ומחתרתית וחתם בכך את מה שמכונה "טרילוגית הטראש".

משנות השמונים והלאה

בסרטי שנות ה-80 שלו, "פוליאסטר", "היירספריי" ו"נער שוליים" (בכיכובו של ג'וני דפ), התקרב ווטרס למיינסטרים, תוך שהוא שומר על הרוח הסוטה והחתרנית של סרטיו. ב"אמא סדרתית" (1994) מגלמת קתלין טרנר אמא שהופכת את האמהות הבורגנית והתקינה פוליטית לכדי אובססיה רצחנית המופנית נגד כל מה שחורג מהסדר של עולם הפלסטיק הפרברי או מערער את התא המשפחתי. ב"פקר" (1998), מתאר ווטרס סיפור עלייה לגדולה והתפכחות מאוחרת של צלם בולטימורי צעיר התופס במצלמת כיס את האותנטיות והיופי של עולם הפרברים, אך מגלה שלתהילה יש מחיר לאחר שאומץ בידי עולם זוהר הניו יורקי.

"ססיל בי. דמנטד" (2000), אשר שמו הוא פרפרזה על שמו של במאי הקולנוע הנודע ססיל בי. דה מיל, הוא קומדיה רצחנית על חבורת טרוריסטים קולנועיים הנלחמים בתעשיית קולנוע המיינסטרים האמריקאי ומפיקים סרט פעולה דל־תקציב, שבו מככבת כוכבת קולנוע חטופה (מלאני גריפית) ומבוסס על יצירת מהומות ממשיות וצילומן. בין הססמאות המפורסמות מהסרט "מוות לקולנוע ההוליוודי", "כוח לאנשים שמענישים קולנוע רע" ו"הרבה ילדים חולמים לעשות סרט קולנוע, אבל רק מי שמוכן למות בשביל להשיג מטרה זו, יצליח בכך."

סרטיו של ווטרס, הממוקמים כמעט תמיד בעיר הולדתו בולטימור, הם עירוב מתוק-מריר של קיטש ורדרד וקרביים אדומים, של הפרברים המלוקקים ותרבות השוליים מעלת המוגלה, של רגשות סכריניים ואובססיות אפלות. כשנשאל מדוע הפסיק לזעזע בסרטיו האחרונים, ענה ווטרס שהוא זעזע את דורו, וכעת העולם מצפה לבמאים חדשים שיזעזעו את הדורות של ימינו. ווטרס מכהן נכון ל-2004 גם כפרופסור לתרבות מחתרתית ב־European Graduate School.

הדרימלנדרז

הדרימלנדרז (Dreamlanders) היו שחקנים וחברי צוות שווטרס השתמש בהם באופן חוזר ונשנה בסרטיו, שקרויים כך על שם חברת ההפקה של ווטרס, הפקות דרימלנד. הדרימלנדרז המקוריים היו בעיקר חברים שהכיר מתחילת דרכו בבולטימור, ולהם נוספו חברים חדשים אותם גילה במהלך הקריירה שלו. לא כל השחקנים הופיעו בכל הסרטים, אך היו מספר דרימלנדרז שהופיעו בכל סרט שעשה, לפחות עד שהם עצמם נפטרו - דוגמת דיוויין, אדית מאסי, ומלקום סול.

דרימלנדרז נוספים כוללים את ריקי לייק, פטי הרסט, מינק סטול, ועוד.

פילמוגרפיה

בנוסף לסרטים הבאים שבבימויו, שיחק ווטרס והופיע בסרטים וסדרות טלוויזיה רבים נוספים.

• Hag in a Black Leather Jacket ‏(1964)
• Roman Candles‏ (1966)
• Eat Your Makeup ‏ (1968)
• Mondo Trasho ‏ (1969)
• The Diane Linkletter Story ‏ (1969)
• Multiple Maniacs ‏(1970)
• פינק פלמינגוס (1972)
• Female Trouble ‏ (1974)
• Desperate Living ‏ (1977)
• פוליאסטר (1981)
• היירספריי (1988)
• נער שוליים (1990)
• אמא סדרתית (1994)
• משפחת סימפסון - הפרק הפוביה של הומר (1997, דיבוב)
• פקר (1998)
• ססיל בי. דמנטד (2000)
• איזו בושה (2004)
• This Filthy World‏ (2006, כתיבה בלבד)
• חתכים (2012)

ראו גם

• ערכים על סרטי ג'ון ווטרס

קישורים חיצוניים

• ג'ון ווטרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, באתר AllMovie (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ג'ון ווטרס, באתר AllMusic (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ון ווטרס, באתר בנדקמפ
• מאמר על ג'ון ווטרס באתר Senses of Cinema
• עידו רוזן, "היינו פשוט אנשים רעים ונוראיים", באתר ynet, 23 באפריל 2014
• טרי ווייט, “לא הפכתי לנרקומן כי תמיד היה עוד סרט שרציתי לביים", באתר טיים אאוט, ‏17 בספטמבר 2014