ג'ון פורד
ג'ון פורד (באנגלית: John Ford; 1 בפברואר 1894 - 31 באוגוסט 1973) היה במאי קולנוע אמריקני, נחשב לאחד מגדולי במאי הקולנוע בכל הזמנים והיחיד שזכה ארבע פעמים בפרס האוסקר על בימוי. בין הבמאים שהושפעו מסרטיו נמנים אקירה קורוסאווה, מרטין סקורסזה, סטיבן ספילברג, סם פקינפה, סרג'ו לאונה וז'אן-לוק גודאר.
 | |
| ג'ון פורד עומד לפני דיוקן של עצמו ולצידו פסלון פרס האוסקר, 1946 | |
| לידה |
1 בפברואר 1894 קייפ אליזבת, מיין |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1973 (בגיל 79) קליפורניה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הולי קרוס  |
| שם לידה |
Sean Aloysius O'Feeney |
| סוגה מועדפת | מערבונים |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1917–1966 (כ־49 שנים) |
| מקום לימודים |
תיכון פורטלנד |
| יצירות בולטות | האדם השקט, המחפשים, המלשין, מה יפית עמק נוי |
| בן או בת זוג |
מרי מק'ברייד סמית (1920–?) |
| צאצאים |
ברברה פורד |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
4 פרסי אוסקר (שיא זכיות לבמאי) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בקייפ אליזבת שבמדינת מיין בשם ג'ון מרטין פיני (Feeney), כילדם העשירי (מתוך 11 ילדים) של זוג מהגרים מאירלנד. רבים מסרטיו של פורד מתייחסים באופן ישיר או סמוי למוצאו האירי (כמו "המלשין" ו"מה יפית עמק נוי", עליהם זכה בפרס האוסקר).
לתעשיית הקולנוע נכנס כשחקן בשנת 1914, בעקבות אחיו המבוגר, פרנסיס, שהיה לבמאי ושחקן. בשלוש השנים הבאות שיחק ב-19 סרטים אילמים, בהם גם עם אחיו המבוגר, פרנסיס, שאף ביים אותו. בתקופת היותו שחקן סיגל לעצמו פורד את השם 'ג'ק פורד' כשם הבמה שלו. סרטו המשמעותי ביותר כשחקן היה "לידתה של אומה" של הבמאי ד. וו. גריפית', אולם תפקידו שם היה מזערי וללא קרדיט.
ב-1917 החל בבימוי סרטים. הוא החל בבימוי סרטים קצרים, לרוב מערבונים, כשהוא עצמו הופיע בשלושה מתוכם. כבר באותה שנה החל לביים סרטים באורך של כ-50 דקות, כשהוא כתב את התסריט. בראשית שנות העשרים שימש פורד כנשיא איגוד במאי הקולנוע האמריקני.
מכאן החלה קריירה בת חמישה עשורים בה ביים ג'ון פורד מעל ל-140 סרטי קולנוע קצרים וארוכים, חלקם הגדול מערבונים שהביאו לו את פרסומו הגדול. ג'ון ויין היה השחקן שהופיע במספר הסרטים הגדול ביותר בבימויו של פורד. שיתוף פעולה זה, שהתקיים במעל לעשרים סרטים, החל ב-1930 בסרט "גברים ללא נשים", בו הופיע ויין בתפקיד ניצב נטול קרדיט. השניים חזרו לשתף פעולה בשלהי שנות השלושים בסרט "מרכבת הדואר" (Stagecoach), מערבון שהיה לנקודת פריצה בקריירה הן של פורד והן של ויין. הסרט גרף 7 מועמדויות לפרס האוסקר כולל על הבימוי. ובהמשך שיתפו פעולה, בין השאר, גם בסרטים "הקרבה ראויה לשמה", "שלושת הסנדקים", "על כנפי נשרים", טרילוגיית המערבונים: "מבצר האפאצ'ים", "היא ענדה סרט צהוב" ו"ריו גראנדה", "חיילים על סוסים" ושניים משלושת סרטיו הגדולים ביותר של פורד: "האדם השקט", זוכה פרס האוסקר על הבימוי, בו גילם ויין מתאגרף, ו"המחפשים", הנחשב לאחד המערבונים הגדולים שנעשו אי פעם. ב-1946 ביים את המערבון "קלמנטיין יקירתי" בכיכובם של הנרי פונדה וויקטור מצ'ור". ב-1961 ביים את "שניים רכבו יחדיו" בכיכובם של ג'יימס סטיוארט וריצ'רד וידמרק. במערבונים של פורד ניכרת אידאולוגיה נוצרית שמרנית שהעלתה על נס את דמות החלוץ, עובד האדמה הישר והצנוע ואת מאבקו המייגע בשממה. כך לקח פורד חלק בעיצוב האתוס האמריקני על האדם הנלחם באיתני הטבע ובאינדיאנים ומביא את הקדמה ואת התרבות אל הספר הפראי (מיתוס השליחות בישימון).
בנוסף הרבה פורד לביים סרטי מלחמה, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהבולטים שבהם היו "מר רוברטס" ו"הקרבה ראויה לשמה", שעסקו במלחמת העולם השנייה שזה עתה הסתיימה. פורד ביים גם דרמות, החפות מכל אלימות כדוגמת "ענבי זעם", על פי הרומן הנודע של ג'ון סטיינבק שעסק במשפחת חקלאים בתקופת השפל הגדול שפקד את ארצות הברית בשלהי שנות העשרים,"דרך הטבק" לפי ספרו של ארסקין קולדוול, הדרמה "הוריקן" שעסקה בגזענות ו"מרי מלכת סקוטלנד", דרמה תקופתית על חייה של מרי מלכת הסקוטים, אותה גילמה קתרין הפבורן. ב-1953 ביים את הסרט מוגמבו עם קלארק גייבל, אווה גארדנר וגרייס קלי. ב-1955 החל לביים את הסרט מר רוברטס אך פרש והוחלף על ידי מרווין לרוי. סרטו העלילתי האחרון היה "שבע נשים" (1966).
ב-1973 העניק לו הנשיא ריצ'רד ניקסון את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.
פרסי אוסקר
עריכהפורד הוא היחיד שזכה בארבעה פרסי אוסקר לבמאי הטוב ביותר, על הסרטים: "המלשין" (1935), "ענבי זעם" (1940), "מה יפית עמק נוי" (1942) ו"האדם השקט" (1952). אף אחד מארבעת הסרטים הללו אינו מערבון. שישה מסרטיו היו מועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, ואחד מהם זכה ("מה יפית עמק נוי"). בנוסף זכה פורד בשני פרסי אוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, כששירת בצי האמריקני והפיק סרטים דוקומנטריים בעת מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
עריכה
ג'ון פורד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'ון פורד, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ון פורד, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ון פורד, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ון פורד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ג'ון פורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון פורד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: 1951: ג'ורג' סטיבנס (מקום תחת השמש) |
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1952: ג'ון פורד (האדם השקט) |
הבא: 1953: פרד זינמן (מעתה ועד עולם) |