ג'ורג'ה מלוני

ג'ורג'ה מלוני
Giorgia Meloni
	ג'ורג'ה מלוני, 2023
	ג'ורג'ה מלוני, 2023
לידה	15 בינואר 1977 (בת 47); רומא, איטליה
מדינה	איטליה
מפלגה	התנועה הסוציאליסטית האיטלקית, הברית הלאומית, אנשי החופש, האחים של איטליה
בן זוג	אנדראה ג'אמברונו
	www.giorgiameloni.it
	22 באוקטובר 2022 – מכהנת; (שנתיים)
	→ מריו דראגי
	28 באפריל 2006 – מכהנת; (18 שנים)
	28 באפריל 2006 – מכהנת; (18 שנים)
	8 במאי 2008 – 26 בנובמבר 2011; (3 שנים)
	→ ג'ובאנה מלאנדרי אנדראה ריקארדי ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (22 באוקטובר 2023); מסדר החירות של אוקראינה (5 ביולי 2024) ;
חתימה

ג'ורג'ה מלוני (באיטלקית: Giorgia Meloni; נולדה ב-15 בינואר 1977) היא ראש ממשלת איטליה החל מ-22 באוקטובר 2022, והיא האישה הראשונה באיטליה המכהנת בתפקיד זה.

מנהיגת מפלגת "האחים של איטליה" מאז 2014. תוצאות הבחירות שנערכו באיטליה ב-25 בספטמבר 2022 הציבו אותה כראש הממשלה המיועדת, לאחר שקואליציית המרכז-ימין (centrodestra) בראשותה זכתה לרוב בפרלמנט.^[1] מלוני היא עיתונאית במקצועה.

מלוני היא חברת בית הנבחרים של איטליה ברציפות מאז 2006, ושימשה כשרת הנוער בממשלתו של סילביו ברלוסקוני בין 2008–2011. מאז 29 בספטמבר 2020 היא משמשת כנשיאת המפלגה השמרנית והרפורמיסטית הכלל-אירופית.

היא נולדה ברומא. בשנת 1992 היא הצטרפה ל"חזית הנוער", תנועת הנוער של המפלגה הימנית-רדיקלית "התנועה החברתית האיטלקית" (MSI). מאוחר יותר מונתה למנהיגת "פעולת הסטודנטים", תנועת הסטודנטים של מפלגת "הברית הלאומית" (AN). היא שימשה כחברת מועצת מחוז רומא משנת 1998 עד 2002 ולאחר מכן הייתה למנהיגת פעולת הנוער, תנועת הנוער של הברית הלאומית. ב-2008 מונתה לשרה הנוער בקבינט הרביעי של ברלוסקוני, משרה שאיישה עד 2011. בשנת 2012 ייסדה את מפלגת "האחים של איטליה" (FdI) והייתה למנהיגת התנועה במרץ 2014. היא השתתפה בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות לראשות עיריית רומא בשנת 2016; היא לא ניצחה בשתי מערכות הבחירות הללו. בבחירות 2018 הובילה את מפלגתה לאופוזיציה ועם השנים תנועתה זכתה לפופולריות עממית בסקרים השונים, בייחוד תחת ממשלת מריו דראגי, אז מפלגתה הייתה מפלגת האופוזיציה היחידה.

דעותיה הפוליטיות תוארו כ"ימניות קיצוניות" על ידי חלק ממבקריה. היא מתנגדת להפלות, להמתת חסד, לנישואים חד-מיניים, לאימוץ ילדים על ידי זוגות מאותו מין, ולפונדקאות.^[2] היא יצאה נגד קבלת מהגרים לא-חוקיים למדינה וגם נגד מדיניות הרב-תרבותיות, ועקב כך היו מי שהאשימו אותה באסלאמופוביה ובשנאת זרים. היא תומכת בברית נאט"ו, מחזיקה בדעות אירו-סקפטיות לגבי האיחוד האירופי ותמכה ביחסים טובים יותר עם רוסיה עד לפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022, אותה גינתה והתחייבה להמשיך לשלוח נשק לאוקראינה. היא ספגה ביקורת כאשר טענה ב-1996 כי המנהיג האיטלקי בניטו מוסוליני היה "פוליטיקאי מוצלח". עם זאת, הביעה הסתייגות ברורה מדרכו הטוטליטרית והביעה תמיכה בדמוקרטיה ובערכיה. כמנהיגת מפלגה השכילה ליצור שיתופי פעולה עם מפלגות אחרות בפרלמנט האיטלקי.

ביוגרפיה

מלוני נולדה ברומא ב-15 בינואר 1977. אביה הוא יליד סרדיניה ואמה היא ילידת סיציליה. אביה עזב את הבית כאשר מלוני הייתה בת אחת עשרה.

בגיל חמש עשרה היא הצטרפה לאגף הנוער של התנועה הסוציאלית האיטלקית- תנועה לאומית – מפלגה שמרנית שהייתה בעברה נאו-פשיסטית, אך אימצה רעיונות דמוקרטיים. בשנים אלה ייסדה את תנועת הסטודנטים "לי אטנאטי" ("האבות") שלחמה נגד הרפורמה בחינוך הציבורי שיזמה השרה רוזה רוסו אירבולינו. ב-1995 פורקה התנועה הסוציאליסטית האיטלקית, ומלוני עברה לתנועה היורשת שלה – הברית הלאומית. באותה שנה מונתה לראש תנועת הסטודנטים של המפלגה, ולנציגת התנועה בפורום אגודת הסטודנטים שהוקם בידי משרד החינוך האיטלקי. במקביל למדה שפות במכון אמריגו וספוצ'י, וכן עבדה בעבודות מזדמנות כמטפלת, מלצרית וברמנית.

ב-1998 נבחרה מלוני לנציגת מחוז רומא במועצת תנועת הנוער של הברית הלאומית, וב-2004 הפכה לנשיאת התנועה – האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד. בבחירות הכלליות באיטליה ב-2006 נבחרה מלוני לנציגת המחוז הראשון של לאציו בבית הנבחרים של איטליה, ומונתה לסגנית ראש בית הנבחרים, הצעירה ביותר בהיסטוריה של התפקיד. במקביל, החלה לעבוד כעיתונאית.

שרת הנוער

ב-8 במאי 2008 מונתה מלוני בידי סילביו ברלוסקוני לשרת הנוער בקבינט הרביעי שלו. היא השרה הצעירה ביותר בתולדות איטליה. באוגוסט של אותה שנה חוללה מלוני סערה כאשר קראה לספורטאים איטלקים להחרים את אולימפיאדת בייג'ינג בשל המדיניות הסינית בטיבט. דבריה של מלוני זכו לביקורת רבה מצד רבים שטענו שהיא מחוללת משבר דיפלומטי, כולל מצד ברלוסקוני עצמו.^[3] ב-2009 התמזגה מפלגת הברית הלאומית יחד עם מפלגת "כוח לאיטליה" (פורצה איטליה) – מפלגתו של ברלוסקוני, ליצירת מפלגה חדשה בשם "אנשי החופש". מלוני מונתה לנשיאת תנועת הנוער של המפלגה החדשה. בנובמבר 2010 הציגה מלוני תוכנית בשם "הזכות לעתיד" שמטרתה הייתה השקעה של 300 מיליון יורו בצעירים. התוכנית כללה תמריצים ליזמים חדשים, בונוסים לטובת עובדים זמניים והלוואות לסטודנטים ראויים.

ב-12 בנובמבר 2011 התפטר ברלוסקוני מתפקידו. הנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו הטיל על מריו מונטי להקים ממשלה חדשה. אף על פי שאנשי החופש המשיכה לשבת בממשלה החדשה, ב-26 בנובמבר הדיח מונטי את מלוני מתפקיד שרת הנוער ומינה במקומה את אנדראה ריקארדי. אנג'לינו אלפאנו הפך למנהיג הרשמי של מפלגת אנשי החופש בתוך הממשלה החדשה, אולם ברלוסקוני היה המנהיג בפועל. מלוני הביעה התנגדות לישיבה בממשלת מונטי כמו גם להמשך מנהיגותו של ברלוסקוני. בעמדתה צידדו איגנציו לה רוסה וגווידו קרוזטו. מלוני הודיעה שתתמודד מול אלפאנו בפריימריז של המפלגה, אולם אלפאנו הכריז על ביטול הפריימריז בנובמבר 2012.^[4]

האחים של איטליה

ג'ורג'ה מלוני וגווידו קרוזטו בעצרת בחירות של האחים של איטליה, 2014

מפגש של מנהיגי קואליציית הימין בבחירות 2018. מימין לשמאל: ברלוסקוני, סלביני ומלוני

בדצמבר 2012 פרשו מלוני, לה רוסה וקרוזטו ממפלגת אנשי החופש והקימו מפלגה חדשה בשם "האחים של איטליה". לה רוסה מונה כנשיא הראשון של המפלגה החדשה. בבחירות הכלליות שנערכו בפברואר 2013 2.0% מהקולות ו-9 מושבים בבית הנבחרים. מלוני עצמה נבחרה לבית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה השלישי של לומברדיה. היא מונתה לראש הסיעה בבית הנבחרים. ב-8 במרץ 2014 היא ניצחה בפריימריז הפנימיים והפכה למנהיגת המפלגה.

בחודש אפריל 2014 רצה המפלגה בבחירות לפרלמנט האירופי. היא זכתה ב-348,700 מצביעים, שהם 3.7% מקולות הבוחרים. אחוז החסימה הוא 4%, כך שהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה ולא זכתה במושבים לפרלמנט האירופי.^[5] בהנהגתה של מלוני שברה המפלגה לכיוון הימין הקיצוני. היא כרתה ברית עם הליגה הצפונית של מתאו סלביני ויחד עימו יצאה בקמפיין כנגד ממשלת המרכז-שמאל של מתאו רנצי. ב-4 בנובמבר 2015 היא הקימה את תנועת "הארץ שלנו" – תנועה פופוליסטית שנועדה להגביר את התמיכה העממית באחים של איטליה.^[6]

ב-2016 התמודדה על ראשות עיריית רומא וזכתה ב-20.6% מקולות הבוחרים. הישג נאה (לשם השוואה, נציג מפלגתו של ברלוסקוני זכה רק ב-12.3%) אך לא מספיק כדי להעפיל לסיבוב השני. לקראת משאל העם על חוקת איטליה הובילה מלוני את הקמפיין נגד שינוי החוקה. כאשר הצעת השינוי נדחתה ברוב של 60%, דרשה מלוני לערוך בחירות בזק, אולם רנצי התפטר והנשיא הטיל על פאולו ג'נטילוני להרכיב ממשלה חדשה.

לקראת הבחירות הכלליות ב-2018, החליט ברלוסקוני להקים קואליציית ימין רחבה וכרת ברית עם מלוני וסלביני. האחים של איטליה השיגו 4.4% אחוזים^[7] ושילשו את כוחם בבית הנבחרים ומלוני עצמה נבחרה כנציגת נפת לאטינה. קואליציית הימין גרפה 37%, מה שלא הספיק כדי להקים ממשלה. סלביני החליט לשבור את בריתו עם מלוני וברלוסקוני והקים ממשלה עם תנועת חמשת הכוכבים של לואיג'י די מאיו כאשר ג'וזפה קונטה משמש כראש הממשלה.

לקראת הבחירות הפרלמנטריות באיטליה, 2022, מלוני ביקשה לעצב מחדש את האחים של איטליה כקבוצה שמרנית מהזרם המרכזי, כדי לפנות למצביעים נוספים, תוך התיישרות מלאה עם נאט"ו וארצות הברית בעניין הפלישה הרוסית לאוקראינה.^[8] בעוד מלוני טענה כי אין כל קשר בין מפלגתה לבין פאשיזם, מבקרי "האחים של איטליה" התעקשו שתומכי פאשיזם עדיין נמצאים למכביר בשורותיה. בשנת 2022 פרסם העיתון "לה רפובליקה" דברים שכתב שמונה שנים קודם ברשתות החברתיות מועמד מטעם המפלגה בבחירות בסיציליה, ושבהם כינה את קנצלר גרמניה אדולף היטלר "מדינאי ענק" והתגאה בכך שמלוני היא "פאשיסטית מודרנית". המפלגה מיהרה להשעותו ולנתק את הקשרים איתו.^[9]

מלוני, שתמכה בנקיטת יד קשה יותר נגד מהגרים, בהפחתת התלות באיחוד האירופי ובקידום הנצרות וערכי המשפחה המסורתית, גיבשה ברית עם מפלגות הימין של מתיאו סלביני וסילביו ברלוסקוני.^[9]^[10]

ראש הממשלה

מלוני הוכתרה כמנצחת בבחירות כאשר מפלגתה (האחים של איטליה) הייתה המפלגה הגדולה ביותר ולפי הסכם במסגרת קואליציית המפלגות, המפלגה הגדולה ביותר בקואליציה תמנה את ראש הממשלה הבא, מה שהפך אותה לראש הממשלה. היא הושבעה ב-22 באוקטובר 2022 והפכה לראש ממשלה האישה הראשונה בהיסטוריה של איטליה.^[11]^[12]

הקואליציה שבראשותה מורכבת ממפלגות FdI, הליגה בראשות מתאו סלביני, פורצה איטליה של סילביו ברלוסקוני ותנועת אזרחי איטליה המתונה. בתפקידים העיקריים היא מינתה את מתאו סלביני לאחד מסגניה ולשר התשתיות והתחבורה, ג'יאנקרלו ג'ורג'טי מונה לשר הכלכלה והאוצר, גווידו קורזטו מונה לשר ההגנה, מתאו פיאנטדוסי מונה לשר הפנים בעוד אנטוניו טאיאני מונה לסגנה השני ולשר החוץ שלה.

ב- 18 בדצמבר 2023, במהלך פסטיבל פוליטי של מפלגתה בו השתתף גם ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק קראה מלוני נגד "תהליך האסלאמיזציה" שקורה לדבריה ביבשת האירופאית ואמרה כי "אין מקום לאסלאם באירופה".^[13]^[14]

בשנת 2024 נכללה ברשימת טיים 100.^[15]

במהלך 2024 הובילה מלוני מהלך לחקיקת תקנות ביטחון חדשות, הנחשבות לדרקוניות. חבילת החוקים אושרה ב-18 בספטמבר בבית הנבחרים של איטליה, וצריכה לקבל את אישור הסנאט. על פי הצעת החוק, כל מי שיחסמו כבישים או מסילות רכבת יעמדו בפני עונשי מאסר וקנסות של עד 300 אלף אירו (יותר מ-1.2 מיליון שקלים). כמו כן כוללות התקנות איסור על שימוש בקנאביס בכל צורה (כולל מוצרים המכילים קנבוס), מאסר בן 2 עד 7 שנים למי שתופס נכס שלא כדין, דרישה להצגת אישור שהייה למהגרים (שאינם מהאיחוד האירופי) המבקשים לרכוש כרטיס SIM, ואפשרות שימוש בסירוס כימי למורשעים באלימות מינית. הצעת החוק זכתה לביקורת חריפה מצד האופוזיציה וארגוני זכויות האדם באיטליה. בין השאר ציינו שחוקים אלה, אם יתקבלו, יפגעו באפשרות למחאה לא אלימה ובחסרי בית.^[16]

יחסה לישראל וליהודים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מלוני מצהירה כי היא רואה בישראל "בעלת ברית חיונית" של איטליה. היא גינתה אנטישמיות ואמרה כי "אחת התופעות הנפוצות ביותר של אנטישמיות כיום היא תעמולה אנטי־ישראלית".^[17]

עוד אמרה כי "ישראל מייצגת כיום את הדמוקרטיה המלאה היחידה במזרח התיכון", כן ציינה כי איטליה עומדת ללא כל הסתייגויות על זכותה של ישראל להתקיים ולחיות בביטחון והצהירה כי מפלגתה תעשה כל מאמץ להשקיע בשיתוף פעולה רב יותר בין המדינות.^[18]

מלוני הגיעה לישראל בשנת 2011, בעת שכיהנה כשרת הנוער בממשלת ברלוסקוני, וביקרה ביד ושם.

במרץ 2023, בעת ביקורו באיטליה, נפגשה עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ברומא.^[19]

בתגובה למתקפת הפתע על ישראל הביעה מלוני תמיכה בישראל וגינתה את אלימות החמאס. לאות הזדהות, המעון הרשמי שלה הואר בצבעי דגל ישראל.^[20]

ב-21 באוקטובר 2023, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל השתתפה מלוני יחד עם מנהיגי מדינות נוספים ב"פסגת השלום במזרח בתיכון" שנערכה בקהיר,^[21] שם הזהירה את הקהילה הבין-לאומית ש"לא ליפול למלכודת של חמאס";^[22] מלוני הייתה מנהיגת המדינה היחידה בפסגה שהביעה תמיכה בישראל והתנגדות לחמאס.^[23] במהלך הכינוס נפגשה מלוני עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס והביעה את הצורך במניעת הסלמה נוספת וקידום פתרון שתי המדינות.^[24] מייד לאחר ההשתתפות בכינוס בקהיר המריאה לישראל ונפגשה עם ראש הממשלה נתניהו.^[25]^[26]