ג'ים ג'ארמוש

ג'ים ג'ארמוש
Jim Jarmusch
	ג'ים ג'ארמוש, 2013
לידה	22 בינואר 1953 (בן 71); קויהוגה פולס, ארצות הברית
שם לידה	James Roberto Jarmusch
סוגה מועדפת	נו וויב
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1979
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה; בית הספר לאמנויות ע"ש טיש; בית הספר מדיל לעיתונות; Cuyahoga Falls High School ;
בן או בת זוג	שרה דרייבר
פרסים והוקרה	נמר הזהב (1984); גרנד פרי של פסטיבל קאן (2005); פרס מרכבת הזהב (2008); קצין מסדר האמנויות והספרות (2016); פרס דקל הזהב לסרטים קצרים (1993); פרס מצלמת הזהב (1984); פרס אינדפנדנט ספיריט (1987); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הזר (1996) ;
	פרופיל ב-IMDb

ג'ים ג'ארמוש (באנגלית: Jim Jarmusch; נולד ב-22 בינואר 1953) הוא במאי קולנוע אמריקני, מאנשי "הזרם העצמאי" בקולנוע האמריקני משנות השמונים ואילך.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

גא'רמוש נולד בקויהוגה פולס שבאוהיו, האמצעי מבין שלושה ילדים מפרבר מעמד הביניים. אמו, שהיא ממוצא גרמני ואירי, הייתה מבקרת קולנוע ותיאטרון בכתב העת Akron Beacon Journal לפני שהתחתנה עם אביו, איש עסקים ממוצא צ'כי וגרמני. היא הכירה לו את עולם הקולנוע בכך שהשאירה אותו בקולנוע מקומי כדי לצפות בהצגות כפולות של שני סרטים בכרטיס אחד.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1971, עבר ג'רמוש לשיקגו ונרשם לבית הספר לעיתונאות מדיל באוניברסיטת נורת'ווסטרן. לאחר שהתבקש לעזוב בגלל שלא השתתף באף קורס, ג'רמוש העדיף ספרות ותולדות האמנות. הוא עבר לאוניברסיטת קולומביה בשנה שלאחר מכן, מתוך כוונה להפוך למשורר. בקולומביה למד ספרות אנגלית ואמריקאית אצל פרופסורים, כולל משוררי האוונגרד של בית הספר בניו יורק, קנת קוך ודייוויד שפירו. בקולומביה החל לכתוב "קטעי פרוזה קצרים ומופשטים למחצה", וערך את כתב העת הספרותי לתואר ראשון "The Columbia Review". במהלך שנתו האחרונה בקולומביה, עבר ג'רמוש לפריז לסמסטר קיץ בתוכנית חילופי סטודנטים, אך נשאר עשרה חודשים. שם עבד כנהג משלוחים בגלריה לאמנות, ובילה את רוב זמנו בסינמטק הצרפתי הלאומי.

ג'רמוש קיבל תואר ראשון באמנויות מאוניברסיטת קולומביה בשנת 1975. הוא עבד כמוזיקאי בניו יורק לאחר שחזר מפריס בשנת 1976. בהחלטה רגעית הוא פנה לבית הספר לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק (שהיה אז בניהול הבמאי ההוליוודי לאסלו בנדק). למרות היעדר הניסיון שלו ביצירת סרטים, הגשת אוסף הצילומים שלו וחיבור אודות סרט הבטיחו את קבלתו לתוכנית. הוא למד שם במשך ארבע שנים, ופגש סטודנטים ושותפי פעולה עתידיים, את: שרה דרייבר, טום דיצ'יו, הווארד ברוקנר וספייק לי. בסוף שנות השבעים בניו יורק, ג'רמוש ובני דורו היו חלק מסצנת תרבות אלטרנטיבית שבמרכזה מועדון המוזיקה CBGB.

קריירה קולנועית

שנות ה-80

סרט פרויקט הגמר של ג'רמוש באוניברסיטה, "חופשה תמידית", הופק בשנת 1980, והיה סרטו העלילתי הראשון. הקרנת הבכורה שלו נערכה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי במנהיים-היידלברג, והסרט זכה בפרס יוזף פון שטרנברג. הוא הופק בתקציב מצומצם של כ-12,000 דולר, בכספי מלגות שקיבל וצולם על ידי טום דיצ'יו, על סרט בגודל 16 מ"מ. הסרט הכמעט-אוטוביוגרפי, בן 75 הדקות, עוקב אחר שוטר מתבגר (כריס פרקר) כשהוא מסתובב במרכז העיר מנהטן. הסרט לא שוחרר להקרנה מסחרית, ולא משך אליו סוג של הערצה מצד מבקרים שקיבלו את פני יצירתו המאוחרת^[1].

בשנת 1984 יצא לאקרנים סרטו "זרים" (Stranger than Paradise) אשר זכה להצלחה ביקורתית וקופתית. הסרט, שצולם בשחור לבן, מספר את סיפורן של מספר דמויות, מהגרים הונגרים בארצות הברית. בסרט השתתף מוזיקאי הג'אז ג'ון לורי אשר הופיע ברבים מסרטיו של ג'ארמוש לאחר מכן. האווירה הצינית והמרירה, העצובה כמעט, שהצליח ג'ארמוש למסוך לסיפורן של דמויותיו, והפסקול שכלל את שירו של סקרימינג ג'יי הוקינס, "I Put a Spell on You", כמו גם הדיאלוג ואפיון הדמויות הייחודיים לג'ארמוש בישרו לקהל כי המדובר ביצירה של יוצר בעל סגנון משלו. הסרט נחשב לאחד מטובי סרטיו של ג'ארמוש, כמו גם למבשר ומייצג נאמן של הזרם "העצמאי" בקולנוע האמריקאי של שנות השמונים. בסרט זה ניכרת גישתו של ג'ארמוש גם בהקפדה על הפסקול, המהווה חלק בלתי נפרד מהאווירה, ובעבודה עם מוזיקאים הן לפני המצלמה והן מאחוריה. הוא זכה פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1984, וכן בפרס האגודה הלאומית למבקרי הקולנוע לשנת 1985 עבור הסרט הטוב ביותר.

סרטו הבא של ג'ארמוש "נרדפי החוק" Down by Law (1985) היה אף הוא הצלחה אומנותית וביקורתית. הסרט, שצולם אף הוא בשחור לבן (על ידי הצלם האהוב על ג'רמוש, רובי מולר אשר עבד אף עם הבמאי וים ונדרס על סרטים כ"פריס טקסס" ו"בואנה ויסטה סושיאל קלאב"), מהווה שיתוף פעולה בין ג'ארמוש, ובין שלושה מן השחקנים האהובים עליו, המופעים ברבים מסרטיו, ג'ון לורי, הזמר טום וייטס והקומיקאי האיטלקי רוברטו בניני שזו הייתה חשיפתו הראשונה לקהל האמריקני (לצד אשתו ניקולטה בראסקי). בסרט המשיך ג'ארמוש בסגנונו המוכר. הסרט מצולם בשחור לבן ומביא את סיפורם של שלושה אסירים הנמלטים מן הכלא לביצות לואיזיאנה. דמותו הסהרורית של בניני, שידיעתו באנגלית מתמצה במשפט "I Scream, You Scream, We All Scream for Ice Cream”, מהווה אך רקע קומי להתרכזותו של ג'ארמוש בדמויותיהם של וייטס ולורי, ולמשחק המשובח שהצליח להפיק משחקניו, כמו גם לצילום השחור לבן, יוצר האווירה הג'ארמושית המיוחדת^[2]. הסרט הוקרן בפתיחת פסטיבל הקולנוע של לונדון^[3], וזכה בפרס המבקרים בפסטיבל קאן^[4].

שני סרטיו הבאים התאפיינו שניהם במספר סיפורים המתרחשים סימולטנית. הסרט "רכבת מסתורין" מ-1989 סיפר שלושה סיפורים שמתרחשים באותו הלילה, במלון קטן בממפיס. "מונית לילה" (Night on Earth) משנת 1991 היה פרויקט שאפתני יותר. בסרט הביא ג'ארמוש את סיפורן של דמויות הנוסעות במונית במקומות שונים על פני כדור הארץ כרומא, לוס אנג'לס והלסינקי. על אף הופעתו של בניני בראש צוות שחקנים בינלאומי מוכר כוינונה ריידר וג'ינה רולנדס^[5].

שנות ה-90

לאחר סרט זה המשיך ג'ארמוש בעשיית קולנוע עם סרטים כ"איש מת" (1995), מערבון בכיכובו של ג'וני דפ ו"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" עם פורסט ויטאקר בו נראה מפנה לכיוון של פילוסופיה מזרחית. אומנם, יש הטוענים כי ג'ארמוש עשה מפנה לסרטים מן "הזרם המרכזי" ואיבד את קיסמו ה"עצמאי" בסרטיו הראשונים.

בין השנים 1986 – 2004 צילם אוסף של אפיזודות בכיכוב שחקנים שהופיעו בסרטיו השונים בשם "קפה וסיגריות", אשר התחיל כסרט בן שש דקות בכיכובו של בניני בשנת 1986. סצנה נוספת בכיכובו של סטיב בושמי באורך שמונה דקות צולמה בשנת 1989 ובשנת 1993 צולמו 12 דקות נוספות בכיכוב המוזיקאים טום וייטס ואיגי פופ. בשנת 2004 יצא לאור הגרסה המלאה בת 11 אפיזודות, המזכירה מאוד את התנופה והאווירה המיוחדת בסרטיו המוקדמים.

שנות ה-2000

בשנת 2005 ביים את הסרט "פרחים שבורים". הסרט מציג מספר כוכבים הוליוודיים כביל מארי ושרון סטון, וזכה להצלחה קופתית וביקורתית. הסרט הוא סיפורו של איש עסקים הולל המתמודד עם העובדה כי מרומן אקראי שאירע תשע עשרה שנים בעברו, נולד לו בן אותו אינו מכיר. בפסטיבל קאן ב-2005, הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב וזכה בפרס גרנד פרי^[6].

ב-2009 ביים את הסרט "גבולות השליטה". בסרט כיכב איזאק דה בנקולה, יליד חוף השנהב, המגלם אדם מסתורי, מתבודד, הפועל מחוץ לחוק בספרד. צילומי הסרט נעשו בין היתר במדריד ובסביליה^[7]. בסרט השתתפו שורה של כוכבים בני לאומים שונים, ביל מארי האמריקאי, השחקנים הבריטים טילדה סווינטון וג'ון הרט, השחקן יליד מקסיקו גאל גרסיה ברנאל והשחקנית הישראלית היאם עבאס^[8].

ב-2013 ביים סרט ערפדים בשם "רק האוהבים שורדים", עם טום הידלסטון, טילדה סווינטון, מיה ווסיקובסקה, ג'ון הרט, אנטון ילצ'ין וג'פרי רייט^[9].

ב-2016 ביים את הסרט "פטרסון", בכיכובו של אדם דרייבר, אודות נהג אוטובוס שכותב שירה. שני גיבוריו הם האיש והעיר שחולקים שם אחד — פטרסון. האיש הוא נהג אוטובוס (בכיכובו של השחקן אדם דרייבר) שהוא גם משורר לעת מצוא, והעיר היא פטרסון, ניו ג'רזי. זהות השמות של העיר והאיש אינה המצאה של ג'ארמוש. היא מבוססת על הרעיון מהפואמה "פטרסון" מאת המשורר האמריקאי ויליאם קרלוס ויליאמס^[10]. באותה שנה יצא סרט תיעודי בבימויו בשם "תן לי סכנה" אודות איגי פופ^[11].

ב-2019 ביים את סרט הזומבים "המתים אינם מתים", בו חזר לשתף פעולה עם אדם דרייבר, ביל מארי, איגי פופ, טום וייטס, RZA וטילדה סווינטון. בתפקידים קטנים מופיעים סטיב בושמי, דני גלובר, קלואי סביאני, רוזי פרז וקרול קיין. הסרט פתח את פסטיבל קאן וזכה לביקורות מעורבות^[12].

פילמוגרפיה

שנה	כותרת	במאי	תסריטאי	עורך	מלחין	מפיק	הערות
1981	חופשה תמידית	כן	כן	כן	כן	כן
1984	זרים	כן	כן	כן
1986	נרדפי החוק	כן	כן
1989	רכבת מסתורין	כן	כן
1991	מונית לילה	כן	כן			כן
1995	איש מת	כן	כן
1999	גוסט דוג: דרכו של סמוראי	כן	כן			כן
2003	קפה וסיגריות	כן	כן		כן	כן
2005	פרחים שבורים	כן	כן
2009	גבולות השליטה	כן	כן
2013	רק האוהבים שורדים	כן	כן
2016	פטרסון	כן	כן
2016	תן לי סכנה	כן	כן				סרט דוקומנטרי על איגי פופ
2019	המתים אינם מתים	כן	כן
2025	אמא, אבא, אחות, אח	כן	כן

לקריאה נוספת

דוד גורביץ', ‏הגנגסטר הפוסטמודרני: טראומה, קיטש, חלום, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2017, פרק ח': גבולות השליטה - אמנות, פשע וקפיטליזם: על ג'ים ג'ארמוש, עמ' 313–349.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ים ג'ארמוש בוויקישיתוף

ג'ים ג'ארמוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ים ג'ארמוש, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר Discogs (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר Songkick (באנגלית)
ג'ים ג'ארמוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דניס לים, הניו יורק טיימס, עכבר העיר אונליין, ג'ים ג'רמוש לא מאמין במקוריות, באתר הארץ, 13 במאי 2009
אמיר קמינר, לג'ים הפתרונים, באתר ynet, 11 בינואר 2010
נירית אנדרמן, ג'ים ג'רמוש: "אני הכי אוהב אנשים ששונאים את הסרטים שלי", באתר הארץ, 26 ביוני 2019

הערות שוליים

^ דניס לים, ניו יורק טיימס, ג'ים ג'רמוש לא מאמין במקוריות, באתר הארץ, 13 במאי 2009
^ מאיר שניצר, שניים־שלושה דברים על אמריקה - במילה אחת - מצוין, חדשות, 11 במאי 1987
^ ירון פריד, לאן נעלם ג״ם ג׳רמוש?, חדשות, 24 בנובמבר 1991
^ עדנה פיינרו, חדשותרבות - קאן - דקל הזהב לסטיבן סודרברג, חדשות, 24 במאי 1989
^ רון גואטה, "מה לעשות עם גברים" - סרט חדש של ג׳ים ג׳ארמוש מביא חמישה מפגשים בין נהגי מוניות ונוסעיהם, חדשות, 22 במאי 1992
^ לין הירשברג, גרדיאן, כמו סרט זר על אמריקה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2005
^ אורי קליין, עכבר העיר אונליין, ג'ים ג'ארמוש על סרטו החדש, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2009
^ נירית אנדרמן, גלריה, היאם עבאס בסרט של ג'ים ג'רמוש, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
^ אורי קליין, הבמאי ג'ים ג'רמוש מסביר מה פשר המשיכה שלו לערפדים, באתר הארץ, 8 בינואר 2015
^ טובה רוזן, פטרסון — האיש והעיר, הסרט והשיר, באתר הארץ, 8 במאי 2017
אורי קליין, ג'ים ג'רמוש הופך את השגרה לשיר יפהפה, באתר הארץ, 13 באפריל 2017
^ בן שלו, הסרט התיעודי המוזיקלי שמחזיר את הנשמה לז'אנר, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2016
^ איתי שטרן, סרט הזומבים של ג'ים ג'רמוש יפתח את פסטיבל קאן, באתר הארץ, 10 באפריל 2019

[1] דניס לים, ניו יורק טיימס, ג'ים ג'רמוש לא מאמין במקוריות, באתר הארץ, 13 במאי 2009

[2] מאיר שניצר, שניים־שלושה דברים על אמריקה - במילה אחת - מצוין, חדשות, 11 במאי 1987

[3] ירון פריד, לאן נעלם ג״ם ג׳רמוש?, חדשות, 24 בנובמבר 1991

[4] עדנה פיינרו, חדשותרבות - קאן - דקל הזהב לסטיבן סודרברג, חדשות, 24 במאי 1989

[5] רון גואטה, "מה לעשות עם גברים" - סרט חדש של ג׳ים ג׳ארמוש מביא חמישה מפגשים בין נהגי מוניות ונוסעיהם, חדשות, 22 במאי 1992

[6] לין הירשברג, גרדיאן, כמו סרט זר על אמריקה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2005

[7] אורי קליין, עכבר העיר אונליין, ג'ים ג'ארמוש על סרטו החדש, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2009

[8] נירית אנדרמן, גלריה, היאם עבאס בסרט של ג'ים ג'רמוש, באתר הארץ, 3 במרץ 2008

[9] אורי קליין, הבמאי ג'ים ג'רמוש מסביר מה פשר המשיכה שלו לערפדים, באתר הארץ, 8 בינואר 2015

[10] טובה רוזן, פטרסון — האיש והעיר, הסרט והשיר, באתר הארץ, 8 במאי 2017
אורי קליין, ג'ים ג'רמוש הופך את השגרה לשיר יפהפה, באתר הארץ, 13 באפריל 2017

[11] בן שלו, הסרט התיעודי המוזיקלי שמחזיר את הנשמה לז'אנר, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2016

[12] איתי שטרן, סרט הזומבים של ג'ים ג'רמוש יפתח את פסטיבל קאן, באתר הארץ, 10 באפריל 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]


ג'ים ג'ארמוש, 2013
לידה	22 בינואר 1953 (בן 71) קויהוגה פולס, ארצות הברית
שם לידה	James Roberto Jarmusch
סוגה מועדפת	נו וויב
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1979
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה בית הספר לאמנויות ע"ש טיש בית הספר מדיל לעיתונות Cuyahoga Falls High School
בן או בת זוג	שרה דרייבר
פרסים והוקרה	נמר הזהב (1984) גרנד פרי של פסטיבל קאן (2005) פרס מרכבת הזהב (2008) קצין מסדר האמנויות והספרות (2016) פרס דקל הזהב לסרטים קצרים (1993) פרס מצלמת הזהב (1984) פרס אינדפנדנט ספיריט (1987) פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הזר (1996)
פרופיל ב-IMDb