ג'סי אוונס

ג'סי אוונס
Jesse Owens
לידה	12 בספטמבר 1913; אוקוויל, אלבמה, ארצות הברית
פטירה	31 במרץ 1980 (בגיל 66); טוסון, אריזונה, ארצות הברית
מידע כללי
שם מלא	ג'יימס קליבלנד "ג'סי" אוונס
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אוהיו; תיכון איסט טכניקל; תיכון נורת' פלאט ;
משקל	71 ק"ג
גובה	1.80 מטר
בן או בת זוג	M. Ruth Solomon
	www.jesseowens.com
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק
הישגים
שיאים אישיים	קפיצה לרוחק: 8.13 מ' ; 100 מטר: 10.2 ש' ; 200 מטר: 20.7 ש' ; 100 יארד: 9.4 ש' ; 220 יארד: 20.3 ש' .; 220 יארד משוכות: 22.6 ש'.; שיא עולם לשעבר
פרסים והוקרה	אתלט השנה של AP (1936); פרס תאודור רוזוולט (1974); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; מדליית הזהב של הקונגרס; מדליית החירות הנשיאותית ;
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הברית
אתלטיקה
המשחקים האולימפיים

ג'יימס קליבלנד "ג'סי" אוונס (באנגלית: James Cleveland "Jesse" Owens;‏ 12 בספטמבר 1913 – 31 במרץ 1980) היה אתלט אמריקאי, מגדולי האתלטים בכל הזמנים.

אוונס השתתף באולימפיאדת ברלין 1936, בה זכה ב-4 מדליות זהב בריצת 100 מטר, 200 מטר, קפיצה לרוחק ובריצת שליחים 4X100. הוא האתלט הראשון בהיסטוריה שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדה אחת והקופץ לרוחק הראשון שקפץ למרחק של מעל 8 מטר (8.13 מטר). החזיק בשיא העולמי למשך 25 שנים.

ביוגרפיה

ילדותו

ג'יימס קליבלנד אוונס נולד באוקוויל, אלבמה. בנם השביעי של הנרי קליבלנד אוונס (1873-1942) ומרי אמה פיצ'גראלד אוונס (1876-1941). אביו היה אריס וסבו הנרי (1851-1930) היה עבד. בגיל תשע עבר יחד עם משפחתו לקליבלנד, אוהיו, בניסיון למצוא שם פרנסה. מעבר זה לא שינה את מצבה הכלכלי של המשפחה, ואוונס עבד בעבודות מזדמנות, כמו העמסת ציוד וסחורות, ובסנדלריה.

ביומו הראשון בבית הספר, כשנשאל לשמו הוא ענה J.C.‎ (ראשי תיבות של ג'יימס קליבלנד). מורתו שמעה אותו אומר ג'סי, כנראה בגלל המבטא הדרומי הכבד שלו, ומאז דבק בו הכינוי והוא נקרא ג'סי אוונס^[1].

הוא החל לעבוד עם מאמנו, צ'ארלי ריילי, לאחר שריילי ראה אותו רץ באחד משיעורי הספורט שנערכו בבית ספרו. ריילי אף הסכים לאמן את ג'סי בבקרים, לפני פתיחת הלימודים, כך שאוונס יוכל להמשיך לעבוד אחרי הצהריים, ולתמוך כלכלית במשפחתו.

כשסיים את התיכון הוא קיבל הצעות רבות מאוניברסיטאות ומכללות, אך כיוון שלא יכול היה לקבל מלגה (עקב חוקי ההפרדה הגזעית שהונהגו בארצות הברית) הוא נרשם לאוניברסיטה הקרובה לביתו, אוניברסיטת המדינה של אוהיו והתאמן בהדרכתו של לארי סניידר ביחד עם דייב אלבריטון. באוניברסיטה היה חבר באחוות אלפא פי אלפא. בלילות הוא עבד בתור מפעיל מעליות כדי לשלם את שכר הלימוד.

על אף ההצלחה הספורטיבית באוניברסיטה, חייו של ג'סי שם היו קשים, בעיקר בגלל ההפרדה הגזעית ששררה בה. אוונס האפרו-אמריקני היה חייב לציית למדיניות ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה באותו זמן ברחבי המדינה. כשהיה נוסע לתחרויות יחד עם נבחרת האתלטיקה של האוניברסיטה, הוא היה אוכל ב'מסעדות לשחורים בלבד' ולן ב'אכסניות לשחורים בלבד'. בנוסף, הוא היה מחויב לעזוב את הקמפוס רק ביחד עם חברי נבחרת האתלטיקה השחורים באוניברסיטה.

תחילת הקריירה הספורטיבית

באליפות התיכונים של קליבלנד באתלטיקה ב-1933, פרץ ג'סי לתודעה האמריקנית, כשהשווה את שיא העולם בריצה ל-100 יארד בתוצאה של 9.4 שניות. בנוסף, הוא גם ניצח בתחרות הקפיצה לרוחק וקבע שם שיא עולם לתלמיד תיכון של 7.56 מטר.

תחרות הביג 10 שנערכה ב-25 במאי 1935 הייתה פריצת הדרך בקריירה שלו. בתחרות קבע אוונס 3 שיאי עולם והשווה עוד אחד, בפרק זמן של 45 דקות בלבד, וזאת למרות פציעה בגבו. בתחרות הראשונה, ריצת המאה יארד, הוא השווה פעם נוספת את שיא העולם, בתוצאה של 9.4 שניות. בתחרות הבאה בקפיצה לרוחק, הוא שבר את שיא העולם עם קפיצה של 8.13 מטר, שיא שנשבר רק כעבור 25 שנה^[1]. בריצת 200 מטר קבע אוונס את שיאו הבא, 20.7 שניות. כמעט שלוש-עשיריות השנייה מהר יותר מהשיא הקודם. שיאו האחרון נקבע בריצת ה-200 מטר משוכות (ריצה שאינה נהוגה כיום) בתוצאה של 22.6 שניות, ארבע-עשיריות השנייה מהיר יותר מהשיא הקודם.
הופעתו של אוונס בתחרות נחשבת לאחת מהגדולות בתולדות האתלטיקה והספורט בכלל^[2].

אולימפיאדת ברלין 1936

אוונס מצדיע לדגל ארצות הברית לאחר שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת ברלין ב-1936. מאחוריו לוץ לונג הגרמני, זוכה מדליית הכסף, המצדיע במועל יד

למשחקים האולימפיים בברלין 1936 שנערכו בגרמניה הנאצית, יצא אוונס יחד עם נבחרת האתלטיקה האמריקנית שמנתה 66 אתלטים. אוונס זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדה זו.

את מדליית הזהב הראשונה שלו באולימפיאדה הוא השיג ב-3 באוגוסט בריצת 100 מטר, שם ניצח בתוצאה של 10.3 שניות והשווה את השיא העולמי; ב-5 באוגוסט ניצח בריצת 200 מטר עם ריצה של 20.7 שניות, בשיא אולימפי חדש וב-9 באוגוסט ניצח יחד עם הנבחרת האמריקנית בריצת שליחים 4X100 מטר בשיא עולם חדש שהחזיק מעמד 20 שנה - 39.8 שניות.

מדליית הזהב השנייה של אוונס אותה השיג ב-4 באוגוסט בתחרות הקפיצה לרוחק, היא הזכורה מכולן. בגמר התחרות הוא ניצח עם קפיצה של 8.06 מטר. אוונס קפץ 2 קפיצות במוקדמות, ובשתיהן נפסל. הקהל בברלין היה מרוצה מכך, כי אוונס היה שיאן העולם והיחידי שאיים על לוץ לונג, הקופץ לרוחק הגרמני. בטרם נכנס אוונס למסלול ההרצה, לקראת הקפיצה השלישית - קפיצה שאם ייפסל בה יודח מהתחרות, ניגש לוץ לאוונס המתוח, והמליץ לו להתחיל את הקפיצה מנקודה אחרת כדי להימנע מפסילה, אוונס עשה כעצתו, עבר בצורה נקייה את הקפיצה השלישית ועלה לגמר^[3]. שם כאמור ניצח את לונג וזכה במדליית הזהב. בטקס חלוקת המדליות התחבקו אוונס ולונג, אולם החברות הסתיימה עם הריגת לונג ב-1943 במלחמת העולם השנייה. על חברותם הקצרה אמר אוונס: "גם אם תתיכו את כל הגביעים והמדליות בהם זכיתי, הם לא יתקרבו לכדי הידידות בת 24 הקרט ביני לבינו. היטלר בוודאי השתגע כשראה אותנו מתחבקים ככה".

לאחר האולימפיאדה נטען כי היטלר עזב את האצטדיון האולימפי של ברלין כדי לא להעניק לאוונס מדליה וללחוץ את ידו.^[4] אמינות טענה זו מוטלת בספק, והוצעה סיבה אחרת לעזיבתו: לאחר שביום התחרות הראשון בירך היטלר את המנצחים הגרמנים בלבד, הוא נדרש על ידי הוועדה האולימפית לברך את כל המתחרים או לא לברך אף אחד מהם. היטלר בחר באפשרות השנייה ועד גמר התחרויות הוא לא העניק מדליות ולא בירך את המנצחים, שביניהם היה אוונס^[5]^[6]. לטענת אוונס גם היחס שקיבל עם שובו לארצות הברית לא היה ראוי. הוא התייחס לכך באומרו: "כשחזרתי למולדתי, עדיין לא יכולתי לשבת בקדמת האוטובוס; הייתי חייב ללכת לדלת האחורית. גם לא יכולתי לגור במלון שרציתי. אז אמנם לא הוזמנתי ללחוץ את ידו של היטלר, אך גם נשיא ארצות הברית לא הזמין אותי לבית הלבן"^[3].

לאחר המשחקים האולימפיים

לאחר המשחקים האולימפיים שב אוונס לארצות הברית ונטש את אוניברסיטת המדינה של אוהיו, שנה לפני סיום הלימודים. הוא החל להתחרות בכלבים ובסוסים, מרוצים שאומנם היוו השפלה עבורו, אך עזרו לו לפרנס את משפחתו הענייה. בנוסף לכך, הוא ניהל גם עסק לניקוי יבש ולעיתים עבד גם בתחנות דלק. לבסוף, הוא הגיש בקשה לפשיטת רגל, אך גם אז בעיותיו לא תמו וב-1966 הוא הועמד לדין באשמת העלמות מס. ואז, בשפל המדרגה הוא השתקם והתחיל לעבוד כ'שגריר של רצון טוב'. במסגרת עבודתו נסע אוונס ברחבי ארצות הברית והרצה בפני בני נוער ומבוגרים כאחד. הוא שם דגש על החשיבות של ההתמדה, העבודה הקשה והנאמנות. בנוסף, הוא נתן חסות לתוכניות ספורט רבות לבני נוער, בעיקר כאלו שהופעלו בשכונות עוני בשיקגו, אליה עבר לאחר האולימפיאדה.

אוונס היה מעשן כבד, ונהג לעשן חפיסת סיגריות ביום במשך כ-35 שנה^[3]. הוא חלה בסרטן הריאה, ונפטר ב-31 במרץ 1980 בגיל 66. הוא נקבר בשיקגו.

להכרה הרשמית זכה אוונס רק בסוף חייו, כשב-1970 נכנס להיכל התהילה של הספורט באלבמה. בשנת 1976 העניק לו ג'רלד פורד את "מדליית החירות הנשיאותית", וב-28 במרץ 1990, לאחר מותו, קיבל את מדליית הזהב של הקונגרס מידי הנשיא ג'ורג' בוש האב. ב-1984 נקרא רחוב בברלין על שמו. פארק לזכרו הוקם באוקוויל ב-1996, באותה השנה בה עבר הלפיד האולימפי בעיירה, 60 שנה לאחר זכיותיו של אוונס באולימפיאדת ברלין. ב-2001 נחנך אצטדיון האתלטיקה של האוניברסיטה של מדינת אוהיו, הקרוי על שמו, וב-1998 הוציא משרד הדואר של ארצות הברית בול דואר עליו מודפסת תמונתו^[7]. באליפות העולם באתלטיקה 2009 שנערכה בברלין, הופיעו כל הספורטאים האמריקאים שעל חולצתם תפורים ראשי התיבות J.O, לזכרו של אוונס. התאחדות האתלטיקה של ארצות הברית מעניקה פרס על שם אוונס לאתלט מצטיין. הפרס מוענק כל שנה החל מ-1981.

בשנת 2016 יצא לאור סרט ביוגרפי המבוסס על סיפורו של אוונס, "המרוץ" (במקור: "Race").

חייו האישיים

ב-1935 נישא אוונס לחברתו מהתיכון רות סולומון, ולזוג נולדו 3 בנות. גלוריה, מארלין ובברלי, בנותיו של אוונס, ייסדו את "אגודת ג'סי אוונס", אגודה הנותנת תמיכה כלכלית לנערים חסרי אמצעים העוסקים בספורט.