ג'רום דייוויד סלינג'ר

ג'רום דייוויד סלינג'ר (באנגלית: Jerome David Salinger;‏ 1 בינואר 1919, ניו יורק – 27 בינואר 2010, קורניש, ניו המפשייר), הידוע כג'יי. די. סלינג'ר (J. D. Salinger) היה סופר אמריקאי ממוצא יהודי, נכדו של הרב שמעון סלינג'ר. ידוע בעיקר בזכות ספרו "התפסן בשדה השיפון" וסדרת סיפורי "משפחת גלאס".

ג'רום דייוויד סלינג'ר
Jerome David Salinger

צילום הסופר ב-1950 על ידי הצלמת לוטה ג'ייקובי
לידה	1 בינואר 1919 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	27 בינואר 2010 (בגיל 91) קורניש, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	1133 Park Avenue
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, בית הספר מק'ברני, הקולג' והאקדמיה הצבאית של ואלי פורג', בית הספר ללימודים כלליים של אוניברסיטת קולומביה, PS 6
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	הרומן "התפסן בשדה השיפון" וסיפורי "משפחת גלאס"
תקופת הפעילות	מ-1940
בן או בת זוג	Claire Douglas (1955–1967)
צאצאים	מאט סלינג'ר, Margaret Salinger
חתימה

קורות חיים

תחילת דרכו

סלינג'ר נולד ב-1 בינואר 1919 לאם קתולית ממוצא גרמני, אירי וסקוטי שהתגיירה ולאב יהודי. אימו שינתה את שמה מ"מארי" ל"מרים" לאחר חתונתה על מנת לרצות את חמיה, והחשיבה עצמה כיהודייה. סלינג'ר עצמו גילה שאימו יהודייה רק לאחר טקס בר המצווה שלו. סבו של סלינג'ר, שמעון סלינג'ר, נולד בליטא ושימש כרב קהילה בקנטקי שבארצות הברית.

אביו של סלינג'ר דרש מבנו שילמד מקצוע "נחשב", שיספק לו הכנסה גבוהה; ושינהל בעתיד את העסק המשפחתי. אך סלינג'ר סולק ממספר בתי ספר מפני שלא השקיע בלימודיו. הוריו החליטו אפוא לשלוח אותו לאקדמיה צבאית. שם השקיע בלימודיו, ואף היה אחראי על נבחרת הסיוף של הפנימייה. בשהותו בפנימייה גילה סלינג'ר אהבה לתחום הצבאי, אך זו תמה עם שירותו במלחמת העולם השנייה בצבא האמריקאי (ניתן להבחין בדמיון להולדן קולדפילד, הדמות הראשית בספרו התפסן בשדה השיפון, שסולק גם הוא ממספר בתי ספר והיה אחראי על נבחרת הסיוף בפנימייה שבה התגורר).

לסלינג'ר היו חלומות גדולים בצעירותו, אך רמתו בלימודים הייתה ממוצעת. אחד ממוריו בקולג' אף כינה אותו "התלמיד הגרוע ביותר באנגלית ובכתיבת חיבורים שלמד כאן אי פעם". ב-1936 החל ללמוד באוניברסיטת ניו יורק לתואר בחינוך מיוחד, אך נשר בשנה שלאחר מכן. אז דחק בו אביו ללמוד את עסקי יבוא הבשר, והוא נסע לעבוד בתחום בווינה ובבידגושץ. המראות שבהם נתקל בתקופה זו גרמו לו להפוך לצמחוני; והחמירו את הקרע בינו לבין אביו (שסלינג'ר, בסופו של דבר, לא השתתף בהלווייתו). עזב את וינה חודש לפני שנכבשה על ידי הנאצים.

ב-1939 החל סלינג'ר ללמוד באוניברסיטת קולומביה. שם השתתף בקורס כתיבה של ויט בארנט, עורך ותיק של כתב עת ספרותי נחשב. לדברי ויט, סלינג'ר לא התבלט בסמסטר הראשון; אך בשני השלים לפתע שלושה סיפורים. ויט התרשם מרמת הכתיבה, ופרסם בכתב העת שלו את סיפורו הראשון של סלינג'ר. הייתה זו תחילתה של שותפות ספרותית שנמשכה מספר שנים. חבריו של סלינג'ר לספסל הלימודים זוכרים אותו כאדם נאה במיוחד בעל הומור ציני ועוקצני; וכאחד שהעדיף לשבת בצד ולהתבודד בזמן ששאר הסטודנטים היו משׁתכרים. סלינג'ר נהג תמיד לומר לחבריו כי יום יבוא ויהיה סופר מפורסם שיעשה מזה הון – "נבואה" שהתגשמה לבסוף.

סלינג'ר אהב לקרוא והעריץ את הסופרים קפקא, טולסטוי, ת"ס אליוט, צ'כוב, דוסטויבסקי, ופרנסיס סקוט פיצג'רלד.

בצעירותו ביקר סלינג'ר באירופה מספר פעמים. באחת מהן פגש את אונה או'ניל, נערה בת שש עשרה, בתו של המחזאי יוג'ין או'ניל. השניים שמרו על קשר והתכתבו במהלך המלחמה. סלינג'ר כתב לה מכתבי אהבה רבים, שהיו יצירות אמנות בפני עצמן, בזכות סגנון כתיבתו הייחודי. ב-1943 נודע לו שאו'ניל נישאה לשחקן הקולנוע צ'ארלי צ'פלין, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות; הדבר הכה אותו בתדהמה והוא שקע בדיכאון.

סלינג'ר התגייס לצבא האמריקאי במלחמה העולם השנייה, ושירת כחייל חי"ר. נטל חלק, בין היתר, בפלישה לנורמנדי, בקרב על הבליטה ובקרב על יער הירטגן. ושירת בנערי ריצ'י. כמו כן היה מהראשונים שחזו בזוועות השואה. חבריו למחלקה העידו עליו שאפילו במהלך הפגזות היה מסתתר מאחורי שולחן וממשיך לכתוב, עד שלא הייתה לו ברירה אלא להיכנס לקרב. אולי כך הספיק סלינג'ר לכתוב מספר סיפורים קצרים במהלך שירותו. חבריו זוכרים אותו כחייל אמיץ במידה יוצאת מן הכלל, אך המלחמה השפיעה מאוד על נפשו, ובסופו של דבר אושפז בשל לחץ נפשי.

חוויותיו בצבא משתקפות בכמה מסיפוריו: ניתן להבחין בדמיון לסימור גלאס מהסיפור "יום מושלם לדגי בננה", אדם ששירת במלחמה ויצא ממנה פגוע בגופו ושרוט בנפשו; או בסיפור "לאזמה באהבה ובסיאוב", שם מסופר על חייל צעיר המקיים קשר עם נערה במהלך מלחמת העולם השנייה, ולבסוף מתאשפז בשל טראומה מהמלחמה.

בתום המלחמה התמסר סלינג'ר לכתיבה ונהג לשחק פוקר בקביעות עם אנשים כמוהו, ששאפו להיות סופרים. אלה זוכרים אותו כעוקצני, בעל הומור שחור ומנצח בכל פעם.

ב-1945 נישא לרופאה צעירה בשם סילביה, והתגרש ממנה כעבור שמונה חודשים.

תקופת הפוריות של סלינג'ר

ב-1948 פרסם בניו יורקר את הסיפור "יום מושלם לדגי בננה", שזיכה אותו בתהילה עולמית. המבקרים הרעיפו שבחים על הסיפור, שנחשב עד היום לאחד הסיפורים הקצרים הטובים ביותר אי פעם. ההצלחה של הסיפור העלתה את מעמדו של סלינג'ר בניו יורקר, שם המתינו עתה בקוצר רוח לסיפורים נוספים פרי עטו. עם פרסום הסיפור החלה תקופה ספרותית פורייה, שנמשכה כעשור, שבה כתב את כל יצירותיו המפורסמות (אם כי חלקן פורסמו לאחר מכן).

סלינג'ר סירב להיענות לתכתיבי עורכיו והתקוטט איתם לעיתים מזומנות, דבר שעיכב את פרסום ספריו וגרם לו הפסדים כספיים.

בשנת 1951 יצא לאור "התפסן בשדה השיפון", ספרו המצליח ביותר של סלינג'ר, שתורגם לשפות רבות. דעת המבקרים הייתה מעורבת: היו שראו בו ספר מצוין והיו שראו בו ספר באיכות ירודה.

התבודדותו של סלינג'ר ואחרית ימיו

תמונה נדירה של ג'יי די סלינג'ר, על עטיפת ספר זיכרונות שלו שנכתבה על ידי בתו

ההצלחה הרבה והפרסום הרב של "התפסן בשדה השיפון" לא היו לרוחו של סלינג'ר, והוא החל להיעלם בהדרגה מעיני הציבור. הוא אסף את סיפוריו שפורסמו בניו יורקר והוציאם לאור כקובץ סיפורים בשם "9 סיפורים" (יצא בעברית תחת השם "לאסמה, באהבה ובסיאוב" ב-1979, ובתרגום חדש בשם "9 סיפורים"). סלינג'ר עזב את ניו יורק ב-1953 עבר לגור לבדו בעיירה קורניש שבניו המפשיר. סלינג'ר היה אהוב על תושבי המקום, בייחוד על בני הנוער והילדים, שאליהם התייחס בידידות ובחיבה, ואף נתן להם לערוך מסיבות בביתו. כל זה נגמר כאשר סלינג'ר הסכים להעניק ראיון בלעדי לעיתון בית ספר, והנערים ניצלו את הסכמתו ומכרו את הראיון כסקופ בלעדי לעיתונאים שניסו במשך שנים להשיג ראיון עימו. סלינג'ר נפגע מאוד, והסתגר מאז בביתו.

אופיו המתבודד של סלינג'ר רק הגביר את סקרנותו של הציבור כלפיו. מאז פרסום "התפסן" ושני קובצי סיפוריו (ראו את הפסקה הקודמת) לא פרסם סלינג'ר מילה. רבים האמינו שסלינג'ר המשיך לכתוב סיפורים, שיתפרסמו לאחר מותו. העניין הציבורי בסלינג'ר הוליד תעשייה שלמה של סיפורים אודות חייו, והשערות לגביהם. בראיון ב-1974, לאחר שנגנבו סיפורים שכתב, אישר סלינג'ר שהוא עדיין כותב, אך להנאתו הפרטית בלבד ולא בשביל הציבור הרחב.

בשנת 2000 פרסמה בתו של סלינג'ר, מרגרט סלינג'ר, ביוגרפיה עליו בשם "תפסן החלומות", שם תיארה את אביה כאדם קר ומתוסבך, הנוהג לדבר עם עצמו בשפה לא ברורה. בספרה כתבה מרגרט סלינגר שאביה לא קיים יחסי מין עם אימה, אשתו השנייה, כאשר היה נשוי לה, ואסר עליה לצאת מהבית ולהיפגש עם אנשים. עם זאת, היות שיחסי סלינג'ר עם בתו היו רעים במיוחד (כאשר נכנסה להיריון אמר לה שהוא מאוכזב ממנה כבן אדם, אירוע שהותיר אותה מצולקת בנפשה), לא ברורה מידת האמינות של הספר.

במהלך חייו ניהל סלינג'ר מספר פרשיות אהבים עם נשים ונערות צעירות ממנו בשנים רבות. אחת מהן הייתה ג'ויס מיינארד, אז בת 19 (כיום סופרת). מיינארד כתבה אז מאמר במגזין, שבו פורסמה תמונתה. סלינג'ר שלח לה מכתב שבו כתב שהוא "מעריץ גדול" שלה, והסביר לה מה עליה לעשות כדי להגשים את חלומה. השניים התכתבו במשך תקופה, לפני שהחליטו להיפגש. כבר בפגישה השנייה החליטה מיינארד לעבור לגור עימו. השניים גרו יחד, עד שנפרדו בשל מספר בעיות, ביניהן (ואולי העיקרית מביניהן) רצונה של מיינארד בילד משותף, רצון שסלינג'ר לא היה שותף לו.

סלינג'ר סירב להצעות לעבד את ספריו לסרטים, המשיך להסתגר בביתו המרוחק והקפיד לא ליצור שום מגע עם התקשורת או עם מיליוני מעריציו ברחבי העולם עד יום מותו. הקדיש עצמו להגות בפילוסופיה הודית ובזן-בודהיזם. ככל שהתעמק בזן בודהיזם, החל סלינג'ר לפתח אובססיות מסוימות, כגון סירוב לאכול אוכל שאינו אורגני ושלא בושל בצורה מיוחדת.

ב-2002 יצא לאור הספר "Letters to J.D. Salinger", ובו כ-80 מכתבים שנכתבו במשך השנים לסלינג'ר על ידי אנשי רוח, סופרים ומעריצים (ולא בהכרח נקראו על ידי סלינג'ר). המכתבים פורסמו באתר ששמו כשם הספר, וקוראיו ממשיכים לפרסם שם לכבודו מכתבים גם כיום.

סלינג'ר הפך במשך השנים לדמות פולחן בקרב קוראיו, בעיקר אצל בני הנוער.

סלינג'ר נפטר ב-27 בינואר 2010 בביתו בניו המפשייר, בגיל 91.

יצירתו

איור של סלינג'ר על שער המגזין טיים, 15 בספטמבר 1961

סלינג'ר כתב בסגנון ריאליסטי וביקורתי. כתיבתו מלאה בהומור סרקסטי ובביקורת כלפי החברה. גיבוריו של סלינג'ר הם לרוב אנטי גיבורים שאינם מסתדרים עם החברה, והם מלאים ביקורת כלפיה וכלפי עצמם. דמויות רבות שלו אף נוטות לחוסר יציבות נפשית במידה זו או אחרת. עם זאת, הגיבורים שלו הם לרוב אינטליגנטיים, חריפים ורגישים במידה יוצאת דופן.

משפחת גלאס

ערך מורחב – משפחת גלאס

משפחת גלאס היא משפחה בדיונית שמופיעה במספר ספרים וסיפורים שונים של סלינג'ר. קורות חייה לא מובאים לנו במלואם, אבל ניתן ללמוד עליהם דרך חלקי מידע שמצויים בספרים ובסיפורים שונים. במשפחה שבעה אחים – חמישה בנים ושתי בנות. כל הילדים אינטליגנטיים באופן יוצא דופן, ויש דמיון רב בין סגנון הדיבור וסגנון ההתנהגות שלהם, המוסבר על ידי סלינג'ר בהשפעה הניכרת של האחים הבוגרים יותר על הצעירים. הבן הבכור, סימור, מתאבד לאחר שהוא שב ממלחמת העולם השנייה. התאבדותו מתוארת ב"יום מושלם לדגי בננה". על פי המתואר בספרים האחרים, ניכר כי חייו והתאבדותו משפיעים באופן ניכר על שאר האחים.

הספר "פראני וזואי" מספר על התמוטטות נפשית שעוברת פראני, הבת הצעירה ביותר, ועל אחיה הגדול זואי שעוזר לה להשתקם. הספר "הגביהו את קומת הגג, נגרים" מתאר את האחים הגדולים יותר, לפני התאבדותו של סימור ואחריה.

"התפסן בשדה השיפון"

ערך מורחב – התפסן בשדה השיפון

בשנת 1951 יצא לאור התפסן בשדה השיפון, ספרו המצליח ביותר של סלינג'ר. הספר מספר את סיפורו של הולדן קולפילד, מעין "גרסה צעירה יותר" של סימור גלאס, ושיטוטיו בניו יורק לאחר שסולק מבית הספר. הספר זכה להצלחה מיידית ותורגם לשפות רבות. דעת המבקרים הייתה מעורבת: היו שראו בו ספר מצוין והיו שראו בו ספר באיכות ירודה. בזכות ההומור המיוחד של סלינג'ר וסגנון כתיבתו, הפך "התפסן בשדה השיפון" לספר פולחן עולמי והפופולריות שלו לא דעכה לרגע מאז הוצאתו לאור. הוא אחד הספרים הפופולריים ביותר בספריות בארצות הברית, אחד המוחרמים ביותר (בשל השפה והתוכן הבלתי הולמים לכאורה) ואחד הספרים שנלמדים בבתי הספר (גם בישראל). הספר נמכר עד היום בכ-250,000 עותקים מדי שנה בארצות הברית לבדה. רבים מאמינים שחלקים מהספר הם למעשה אוטוביוגרפיה של סלינג'ר כנער. תחושת הזרות והבדידות של שנות ה-50 היא נושא מרכזי בסיפוריו של סלינג'ר. לאורך השנים, מספר במאים ושחקנים מהשורה הראשונה הציעו לסלינג'ר ליצור עיבוד קולנועי של הספר. סלינג'ר סירב לכל הבקשות, והיה נחוש בדעתו שאין ליצור עיבוד שכזה.

יחסו למוצאו היהודי

סלינג'ר היה בן לאב יהודי ואם גיורת ספק יהודייה, מצב שהוליד בו קונפליקט באשר לקבוצת השתייכותו. סלינג'ר הצעיר חשש למעמדו החברתי – בשנות ה-30 וה-40 אנטישמיות גלויה נגד יהודים הייתה דבר שבשגרה בארצות הברית. הדבר הקשה על סלינג'ר, שרצה להתקבל (כנראה בלחץ אביו) לאוניברסיטת ייל, אך נדחה בשל ההגבלה על מספר היהודים הרשאים ללמוד באוניברסיטה, שהתקיימה באותם ימים. הדחייה תסכלה את סלינג'ר, שלמד בקולג' אלמוני למדי; אך לימים התגאה בעובדה שלא למד באוניברסיטה שנראתה בעיניו צבועה.

ספרי סלינג'ר בעברית

• אני, ניו יורק, וכל השאר [תרגום ראשון לעברית ל"תפסן בשדה השיפון"] (תרגם: אברהם דניאלי), דפנה, 1954.
  • התפסן בשדה השיפון (תרגמו מאנגלית: אברהם יבין ודניאל דורון), עם עובד, תשל"ה-1975.
  • התפסן בשדה השיפון (תרגמה מאנגלית: גילי בר-הלל), עם עובד, תשפ"ג-2023.
• הרימו את קורת הגג, נגרים (תרגמה: רחל פן), הוצאת כנרת זמורה ביתן (סדרת אתנחתא לספרות יפה), 1991.
  • הגביהו את קורת הגג, נגרים [תרגום שני] (תרגם: קובי מידן; ערך: אמיר צוקרמן), כנרת זמורה ביתן, 2006.
• לאסמה-באהבה ובסאוב: תשעה ספורים, תשל"ט-1979. (כולל "יום נפלא לדגי בננה").
  • תשעה סיפורים (תרגם: אסף גברון), מחברות לספרות, 2005.
• פראני וזואי (תרגמה: נירה צפריר), כנרת זמורה ביתן, 1988.
  • פראני וזואי [תרגום שני] תרגם מאנגלית: ניר רצ'קובסקי. הוצאת כתר.

לקריאה נוספת

• Harold Bloom, J.D. Salinger, Chelsea House Publishers, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
• Will Hochman (ed.), Chris Kubica (ed.), Letters to J.D. Salinger, University of Wisconsin Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Eberhard Alsen, A Reader's Guide to J.D. Salinger, Greenwood Press, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• Barrett Hathcock, J.D. Salinger, Great Neck Publishing, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
• Kristin L. Matthews, Reading America: Citizenship, Democracy, and Cold War Literature, University of Massachusetts Press, 2016 (הספר בקטלוג ULI)
• Eberhard Alsen, J.D. Salinger and the Nazis, University of Wisconsin Press, 2018 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רום דייוויד סלינג'ר בוויקישיתוף

• ג'י די סאלינג'ר, לאֶזמֶה - באהבה ובזוהמה (מתוך "9 סיפורים", ג'י. די. סאלינג'ר, מאנגלית: אסף גברון. עריכת תרגום: יעל רנן. מחברות לספרות), באתר ynet, 1 בינואר 2009
• נועה לימונה, חמש שאלות לניר רצ'קובסקי, מבוא להומניזם, באתר הארץ, 26 בינואר 2011
• לילך וולך, שדה העזבון, נענע 10, 19 באוקטובר 2006
• עמיחי שלו, סאלינג'ר: הנפש הפצועה מקורניש, באתר ynet, 1 בינואר 2009
• מיה סלע, ג'יי-די סלינג'ר: הסופר הבלתי נתפס, באתר הארץ, 6 בינואר 2009
• ג'יי.די סלינג'ר תובע את מחברו של רומן ההמשך לספר "התפסן בשדה השיפון", באתר גלובס, 3 ביוני 2009
• מיה סלע וסוכנויות הידיעות, הסופר האמריקאי ג'יי-די סלינג'ר, שכתב את התפסן בשדה השיפון, מת בגיל 91, באתר הארץ, 28 בינואר 2010
• אריאנה מלמד, לסאלינג'ר, באהבה ובסיאוב, באתר ynet, 28 בינואר 2010
• מעין זיגדון, יום עצוב לדגי הבננה, nrg‏,29 בינואר 2010
• אודי שרבני‏, בלתי נתפס: פרידה מג'יי די סאלינג'ר - וואלה תרבות, באתר וואלה, 29 בינואר 2010
• מיה סלע, עכבר העיר אונליין, ג'יי-די סלינג'ר: תפוס אותי אם תוכל, באתר הארץ, 1 בפברואר 2010
• איריס לעאל, חד-קרן כחול פסים, באתר ynet, 29 בינואר 2010
• אסתי סגל, ‏שדה שיפון לנצח: האם ספרו של ג'יי.די סלינג'ר היה מצליח גם היום?, באתר גלובס, 31 בינואר 2010
• רות פרל, מותו של מורד, nrg ‏,31 בינואר 2010
• קייטי זזימה, עכבר העיר אונליין, ג'יי-די סלינג'ר מתבודד? לא בעיני שכניו, באתר הארץ, 3 בפברואר 2010
• ממכתביו של ג'יי-די סלינג'ר עולה כי המשיך לכתוב למגירה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
• ירון פריד, ניו המפשייר, מסע לקורניש, ניו המפשייר, ולתושב הכי מפורסם שלה, ג'יי.די. סלינג'ר. 5 שבועות לאחר מותו, באתר הארץ, 5 במרץ 2010
• אליסון לי קואן, עכבר העיר אונליין, מכתבים מסלינג'ר בתערוכה חדשה בניו יורק, באתר הארץ, 17 במרץ 2010
• ליאת אלקיים, "פראני וזואי" מאת ג'יי-די סלינג'ר, בית הזכוכית, באתר הארץ, 2 במרץ 2011
• ציטוטים של ג'רום דייוויד סלינג'ר, באתר "בין המירכאות"
• ג'יי מקינרני, מחיקה כמעט מושלמת: ביוגרפיה חדשה מנסה לפצח את חידת ג'יי-די סלינג'ר, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
• תלמה אדמון, חוכמה שבירה: על "פראני וזואי", nrg‏ 18 באפריל 2011
• רות אלמוג, זיכרונות על שיגעונות, באתר הארץ, 6 במאי 2011
• אריק גלסנר, על "פראני וזואי", של ג'יי.די. סלינג'ר, הוצאת "כתר", פורסם במוסף לספרות של "מעריב" במרץ 2011
• עמיחי שלו, לפגוש מחדש את סאלינג'ר, באתר ynet, 3 באוגוסט 2015
• ג'רום דייוויד סלינג'ר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'רום דייוויד סלינג'ר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'רום דייוויד סלינג'ר, ברשת החברתית Goodreads
• זיוה שמיר, על סלינג'ר, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
• ג'יי. די. סלינג'ר (1919–2010), (ג'רום דוד), דף שער בספרייה הלאומית
• לילך קרסנטי, "לתפוס את הולדן" באתר "מעלה", יוני 2023 - על “התפסן בשדה השיפון״